הדקות ה-87 ו-89 הפכו אמש (חמישי) את הפסדה של ישראל לתבוסה של ממש. באותן דקות, שהיו מהירות וקטלניות, עלתה צרפת מיתרון של 1:2 ל- 1:4, תוצאה שהשאירה את רן בן שמעון ושחקניו כואבים ומאוכזבים.
זה קרה משום שכוח עמידה של כל קבוצה וכל נבחרת בעולם, נמדד לא על פי 86 הדקות הראשונות, אלא על פי לוח התוצאות כפי שהוא נראה עם שריקת הסיום. הלוח הזה הוא אף ההסבר הפשוט לתבוסת נבחרת ישראל, שעדיין לא זכתה בנקודה בתום שלושת מחזורי המשחקים הראשונים בליגת האומות.
היו לה לישראל דקות טובות למדי במחצית הראשונה, שבה גם הבקיע עבורה עומרי גאנדלמן שער שיוויון זמני. אך הייתה זו הפעם הראשונה והאחרונה שבה הועמד שערה של צרפת בסכנה. משבאה המחצית השנייה, נעלמו לחלוטין הקישור וההתקפה הישראלית, ויתרון האיכות הצרפתי בלט יותר ויותר ככל שחלפו הדקות.
עם זאת, נבחרת צרפת הייתה אמש רחוקה מאד משיא כוחה. דווקא משום כך הכי מרגיז והכי מאכזב שממש על סף סיום המשחק, עלה ברגליה למוטט את נבחרת ישראל, כמעט ללא מאמץ.
הדרך לעשות זאת הגיעה על ידי התקפות מהירות וזריזות. להגנה שלנו לא הייתה לכך תשובה מתאימה, כזו שתמנע את שתי המהלומות המכריעות. צרפת חגגה אותן בקלות המאפיינת משחק אימון.
לא שכחתי שישראל שובצה בליגת האומות בבית אחד עם נבחרות הטובות ממנה בדרגות אחדות: בלגיה, איטליה וצרפת. מול נבחרות שהן מהטובות ביותר ביבשת, קשה, וכמעט בלתי אפשרי לישראל להתמודד בכוחות שווים. זו האמת, והיינו מודעים לה עוד לפני המשחק הראשון מול בלגיה. זו אף תזכורת חשובה, דווקא על רקע הביקורת שאינה חסה הפעם על ישראל. לנבחרתנו חסרים הכושר הגופני המעולה ומהירות המשחק, שבלעדיו אין היום קיום לשום נבחרת מצליחה. הדברים האלה אינם בבחינת סוד כמוס. הם ידועים לכל חובב ואוהד כדורגל במדינה.
אמנם השוער, עומרי גלזר, ספג באשמתו את השער הראשון, אבל לא הוא שחתום על ההפסד. חתומים עליו כל האחרים. העניין הוא שטעות של שוער בולטת והיא בלתי נשכחת, אולם מה עם השגיאות שביצעו כל האחרים? איפה הייתה אמש התקפת הנבחרת? מה היא עשתה? לאן היא נעלמה? אין הסבר הגיוני לחולשתה הרבה, ולכך שלא סיכנה אפילו פעם אחת את השער הצרפתי.
ביום שני הקרוב תמתין איטליה לישראל, וזאת לאחר שסיימה אמש בתיקו 2:2 עם בלגיה. גם בארץ המגף נכונו לנבחרתנו חיים קשים. ברמות האלה לאף אחת אין חיים קלים.