לפני חודש גברה נבחרת הכדורגל של איטליה על ישראל בתוצאה 1:2, אולם הנבחרת שלנו שיחקה כדורגל, ואיטליה הזיעה מאוד כדי לזכות בשלוש הנקודות. הלוואי שתהיה זו ,עד כמה שניתן, גם עמדת הפתיחה של ישראל במשחקה הערב (21:45) מול צרפת.
העובדה שהנבחרת שובצה בליגת האומות בבית אחד עם בלגיה, איטליה וצרפת, העמידה אותה מול אתגרים קשים וגדולים עליה בכמה מידות. התייחסו אליה כאל מי שתהיה הספקית הראשית של הנקודות לכל אחת מיריבותיה. מכאן שההפסדים אותם נחלה במשחקיה מול נבחרות בלגיה ואיטליה, התקבלו באירופה כדבר המובן מאליו.
עכשיו ממתינה לה גם נבחרת הטריקולור, שתעלה אל כר הדשא כמועמדת טבעית לזכות במשחק. היא נותרה מועמדת גם ללא כוכביה, אנטוני גריזמן (שפרש) וקיליאן אמבפה. המבחר שעומד לרשותו של מאמנה דידייה דשאן, הוא כמעט בלתי נגמר והוא פטור מלהתאמץ מי יעלה בהרכב הפותח.
אצל רן בן שמעון המצב שונה לחלוטין והוא יודע שהמשימה אינה פשוטה. כמה משחקניה הבכירים של ישראל, בהגנה ובהתקפה, סובלים מפציעות. פשוט חוסר מזל משווע, בעיתוי הכי לא מתאים לנו. אבל לשחק צריך, ולפיכך שחקני מרכז השדה המנוסים הם שיקבעו כיצד היא תראה.
נבחרת תמיד משחקת גם על הכבוד הלאומי שיש לו כמובן משמעות עצומה בימים אלה. לעיתים הרוח והנחישות מוציאים מכל שחקן בנפרד את המקסימום וזו הדרישה המינימלית שמותר לנו להפנות אל כל מי שיעלה בהרכב הפותח או ייכנס אליו כמחליף במהלך המשחק.
בראשית דבריי הזכרתי שבחודש שעבר ישראל אילצה את איטליה להזיע כדי לנצח, אז היו אלה הנחישות ורצונם של השחקנים להוכיח שבכדורגל הכול אפשרי. הערב עליהם לזכור את הדקות היפות מול הסקוואדרה אזורה ולדעת שאוהדי כדורגל רבים ביבשת יהיו סקרנים לראות מה יש לישראל להציע במגרש הכדורגל.