זהו דור השחקנים המוכשר ביותר שנבחרת אנגליה חוותה אי פעם, בכך אין בכלל ספק. דור שבאופן עקבי התגבר על מכשולי עבר מקצועיים, אתגרים מנטליים והוביל את אנגליה (פעמיים) למרחק ניצחון אחד בלבד בדרך לזכייה היסטורית באליפות אירופה. אז מין הראוי, שאת דור נדיר באיכויותיו המקומיות גם תוביל על הקווים דמות ראויה להנהיג כל הדרך להצלחה. והסיטואציה הנוכחית הקיימת בנבחרת שלושת האריות רחוקה משלמות בעידן פוסט גארת' סאות'גייט, אך באותה נשימה מעניקה הזדמנות פז למנג'ר בדמותו של לי קארסלי, שמנסה לממש כעת באופן המיטבי את הזדמנות חייו.
החותמת הסופית על עזיבתו של סאות'גייט התקבלה בפועל לאחר שאנגליה שוב הפסידה בגמר היורו (בפעם השנייה ברציפות), אולם הלך הרוח בבוקר משחק הגמר נגד ספרד ביולי האחרון היה שההודעה הרשמית על עזיבתו היא רק עניין של תזמון, וכמובן, תלוי תוצאה. בשעות הסמוכות לשריקת הפתיחה בגמר בברלין בהן אוהדי הנבחרת כבר החלו לחבר שירי הלל לסאות'גייט לקראת זכייה אנגלית אפשרית, המסר העיקרי ששותף בחלל האוויר היה ש-'לסאות'גייט יש הזדמנות במשחק האחרון שלו להפוך לגיבור לאומי!'. ובכדורגל האנגלי למוד האכזבות, אותו מסר קיבל תפנית חדה של 180 מעלות, עם קריאות למציאת מחליף ראוי, ובהקדם, דקות לאחר ההפסד בבירת גרמניה.
ספק גדול אם לי קארסלי, שמונה למנג'ר הנבחרת לקראת קמפיין ליגת האומות, הוא הדמות עליה פינטזו האוהדים במולדת הכדורגל כמחליפו של סאות'גייט. במבנה האישיות שלו הוא אמנם זהה לחלוטין למנג'ר הלאומי הקודם- כלומר, שליו, נעים הליכות ולעתים רבות מצטייר כחסר כריזמה באופן מוחלט, אך בהתחשב בחוסר הוודאות וההיצע המינימלי הקיים בשוק המאמנים הנוכחי, הוא נותר כאפשרות האידיאלית (ויש היאמרו, היחידה...) למשרה.
קארסלי, בדומה לסאות'גייט, אימן את הנבחרת הצעירה של אנגליה טרם הגעתו לנבחרת הבוגרת (וגם הוביל אותה לזכייה באליפות אירופה, לאחר שגברה על ישראל הצעירה בשלב חצי הגמר בקיץ 2023) ועבד עם חלק מהשחקנים בגילאים צעירים יותר, טרם הגעתם לנבחרת הבוגרת, כשקריירת האימון שלו עד כה כללה גם פרקים כמאמן קבוצת הנוער של מנצ'סטר סיטי, בה עבד בין היתר עם פיל פודן וג'יידון סאנצ'ו.
קריירת המשחק המקצוענית שלו כללה את אברטון, בלקבורן, קובנטרי ובירמינגהאם סיטי בהן שיחק כקשר, וייצוג הנבחרת האירית הבוגרת, לאור שורשיו המשפחתיים באי השכן. קארסלי רשם ארבעים הופעות במדי אירלנד והיה חלק מהנבחרת הלאומית במונדיאל 2002 ביפן ודרום קוריאה, שזכור בעיקר מהריב המתוקשר בין אגדת המולדת, רוי קין, והמנג'ר הלאומי, מיק מק'קארתי.
הבחירה בקארסלי כמנג'ר הנבחרת לאחר עזיבת סאות'גייט הצטיירה ראשית כפתרון זמני, אך ככל שהזמן הולך ומתקדם, מסתמן שהמינוי יהפוך לקבוע. המשימה הראשונית עליה קארסלי הופקד- הופעות מרשימות בליגת האומות- מסתמנת כברת השגה באופן פשוט למדי, לאור העובדה שאנגליה מדורגת בדרג ב' והוגרלה בבית עם יריבות נחותות באופן משמעותי בדמותן של פינלנד, אירלנד ויוון.
מטרת העל שתוצב בפני קארסלי לאחר סימון ה-'וי' הצפוי בתום ליגת האומות היא העפלה מרשימה לגביע העולם שייערך בעוד פחות משנתיים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו. באופן אירוני, בפעם האחרונה שבה הטורניר נערך בצפון אמריקה לפני שלושים שנה, אנגליה כלל לא העפילה, באחד מקמפיינים המוקדמות המביכים בתולדות הנבחרת הלאומית. אולם עבור אנגליה בגרסתה הנוכחית, השאיפה היא כמובן להיות אחת הנבחרות הדומיננטיות במונדיאל הקרוב ולנסות להשיב את הכדורגל הביתה לראשונה מאז 1966.
במולדת הכדורגל מגדירים באופן קבוע את משרת מנג'ר הנבחרת כ-'משרה המאתגרת ביותר במדינה. יותר מאשר ראש הממשלה', ותחילת הקדנציה של קארסלי לוותה ברעש תקשורתי צורם למדי בשל הערות שקארסלי ציין באשר לחוסר רצונו לשיר את ההימנון הלאומי לפני תחילת המשחק.
''גם כשייצגתי את נבחרת אירלנד כשחקן או כשאימנתי את הנבחרות הצעירות של אנגליה, מעולם לא שרתי את ההימנון הלאומי של אף אחת מהמדינות. זה פשוט נובע מהרצון שלי להתרכז אך ורק במשחק בדקות הסמוכות לתחילתו, ולא לאפשר לשום דבר אחר להסיח את דעתי', שיתף בכנות. האמירה שקארסלי שיתף הציתה דיון אמוציונלי למדי באנגליה ,שחווה בשנים האחרונות מאבקי לאומנות מורכבים למדי, גם סביב נושא היציאה מהאיחוד האירופי, ותהייה כיצד מי שאמור להוביל את התקווה הלאומית להצלחה מסרב בתוקף ובפומבי לשיר את ההימנון.
באופן אירוני למדי, משחקו הראשון של קארסלי כמנג'ר נבחרת אנגליה נערך בדבלין נגד אותה נבחרת שייצג בעברו, ובעת שירת ההימנונים המצלמה התמקדה בצוות האימון שלצדו (הכולל בין היתר את אגדת הפרמייר ליג, אשלי קול) ששרו באופן אחיד וגאה את ההימנון, בניגוד למאמן הראשי. על כר הדשא אנגליה פתחה את הקמפיין עם מלוא שש הנקודות לאחר שגברה על האירים ועל הפינים בתוצאה זהה, 0:2.
הראיונות שקארסלי סיפק לאחר שני הניצחונות הציגו נורת אזהרה מסוימת עבור אוהדי הנבחרת באשר למידת המוכנות של המנג'ר לקראת המטרות האמיתיות של הנבחרת בשנים הקרובות כשהודה שהוא 'מרגיש מחוץ לאיזור הנוחות שלו', מאז שמונה לתפקיד. צמד המילים 'נוחות' ו-'אנגליה' מעולם לא השתלב בטבעיות בסביבת העבודה התובענית הנדרשת מהמאמן הלאומי, ולמרות שכלפי חוץ מתחזקת התחושה הלאומית שהתפקיד המאתגר עשוי להיות גדול על קארסלי, בהתחשב בעיתוי ובהיעדר מועמדים אחרים ראויים לתפקיד, הוא ככל הנראה בדרך לשריין לעצמו את משרת חייו על בסיס קבוע.