הרץ במבוך: סיכום המחזור השלישי ב-NFL

סאם דארנולד, ג'ינו סמית וג'סטין פילדס מובילים את הקבוצות המושלמות היחידות בליגה שאינן הצ'יפס), מאליק וויליס במאזן מושלם בשני המשחקים שפתח בהם, ואנדי דלטון, שקיבל את הג'וב של הבחירה מספר 1 לשעבר ברייס יאנג, פירק לגורמים את ההגנה של הריידרס, ימים ספורים לאחר שזו עשתה בית ספר ללמאר והרייבנס.

כן, גבירותיי ורבותיי - זוהי עלייתו של הקיובי הנודד, זה שעד העונה לא הצליח למצוא לעצמו מנוחה ונחלה, זה שמיהרו להספיד אותו, ובמקרים מסוימים (וויליס ופילדס) אפילו לא קיבל את הזכות לסיים את חוזה הרוקי שלו בקבוצה שבחרה בו בדראפט. אלה הקיוביז שמנהלים את הליגה בשבועיים האחרונים. וכן, זה מאוד מפתיע.

לבלוג המלא Pick Six לחצו כאן

אם עד היום לא הייתה ברורה לכם חשיבות המאמן ב-NFL, קיבלתם עד כה כמה וכמה מקרי מבחן מובהקים. מאליק וויליס לא נראה ככה בלי מאט לפלור, סאם דארנולד לא נראה ככה בלי קווין אוקונל - אתם כבר מבינים את העיקרון.

• 1. יכול מאוד להיות שלא נראה את ראסל ווילסון משחק העונה פוטבול משמעותי במדי הסטילרס (למעשה, כנראה בכלל לא).
• 2. הדירוג שלי, עד כה, לקורנרים שנבחרו בסיבוב הראשון: 1. קוויניון מיטשל (איגלס), 2. נייט וייגינס (רייבנס), 3. טריון ארנולד (ליונס).
• 3. ה-NFC נראה פתוח לרווחה, אפילו יותר מבעונה שעברה. מוליכות הבתים, כרגע, הן איגלס, וייקינגס, סיינטס וסיהוקס - מי חזה את זה?
• 4. אם כבר בתחזיות עסקינן, צפיתי שהצ'יפס לא יקבלו את המקום הראשון בדירוג הפלייאוף וגם לא את השני - וזה מתחיל להתיישן לא כל כך טוב. עדיין מוקדם, אבל הטקסאנס הראו המון פגיעות, הצפון הוא חידה, ואני רוצה לראות יותר מהבילס כדי להאמין שהם יכולים לרשום 12 ניצחונות פלוס.
• 5. באופן כללי - קשה לומר שהצלחנו לפצח אילו קבוצות באמת טובות ואילו לא, ואני אפילו לא יכול להחריג את כל הקבוצות שרשמו כבר שלושה ניצחונות. נראה שלרוב הקבוצות יש פגם אחד או שניים קריטיים, שעשויים לחשוף או לפגוע בהן משמעותית עד או תוך כדי הפלייאוף. בשבוע הבא - דירוג עוצמה ראשון, ולא יכול להגיד שיש כיוון.
• 6. האם יש היום בליגה טייט אנד "עילית"? קלסי, אנדרוז, קיטל, מקברייד, לאפורטה? נראה שהתפקיד חווה העונה רגרסיה שמחזירה אותו כמה וכמה שנים אחורה. מזל שיש את דאלאס גודארט מפילדלפיה, עם תצוגה של 10 תפיסות ל-170 יארדים (הישג שטייט אנדים בתולדות הליגה רשמו רק 6 פעמים בעבר).

זה היה עוד אחד מהמשחקים האלה שבהם אתה נכנס במחשבה שאתה יודע משהו על שתי הקבוצות, ובסופו אתה מגלה שאתה בעצם לא יודע כלום. חשבנו שהאיגלס לא מסוגלים לעצור את הריצה, חשבנו שלסיינטס יש את ההתקפה הכי דומיננטית בליגה (45.5 נקודות ו-405.5 יארדים למשחק בשבועיים הראשונים), וגילינו שזה ממש לא המצב (12 נקודות ו-219 יארדים בטוטאל במשחק הזה).

קו ההתקפה של הסיינטס סבל מהפציעה המוקדמת של אריק מקוי הסנטר (ובהמשך סזאר רואיז, הגארד הימני), וקו ההגנה של האיגלס פשוט היה דומיננטי במשחק הזה, מתחילתו ועד סופו. מעל כולם בלט ג'יילן קרטר, עם שלוש הפעלות לחץ על דרק קאר, שתי מסירות שהוא הדף לקרקע וארבע עצירות במשחק הריצה. הוא היה פשוט בלתי-חסים.

לפי נתוני Next-Gen האיגלס תיקלו בהצלחה 94.7% מהניסיונות שלהם - שיפור משמעותי מה-811% הצלחה בשבועיים הראשונים. מאמץ קבוצתי הוביל אותם להישג הזה. עוד נקודה חשובה שגרג אולסן הפרשן ציין ובצדק בשידור - הנטייה של הסיינטס לשחק עם שני טייט אנדים שיחקה לטובת האיגלס, כי במערך כזה יש להם את הרכב השחקנים הכי טוב שלהם על המגרש, ואת המאצ'אפים הכי טובים שהם יכולים לייצר נגד כל התקפה. ברגע שהם צריכים לכסות עוד רסיבר - הבעיות בעומק של הסקנדרי מתחילות לבוא יותר לביטוי.

מדוע המשחק היה כל כך קרוב, למרות הניצחון של האיגלס 219:460 ביארדים? האיבודים של ג'יילן הרץ + חסימת פאנט של הסיינטס בחצי של האיגלס + ניהול משחק "מעורר מחלוקת" נוסף של ניק סיריאני.

האיגלס שמו 0 נקודות במחצית הראשונה (בסיומה הובילו הסיינטס 0:3), כשהם משאירים על הלוח לפחות 9 נקודות - אינטרספשן של הרץ ברדזון (ועוד פאמבל בחצי מגרש של הסיינטס) ועוד פעמיים דאון רביעי שהיו לגמרי בטווח של ג'ייק אליוט (דווקא את הבעיטה שנתנו לו לבעוט, ממרחק של 60 יארדים, הוא החטיא).

להרץ יש בעיה קשה של שמירה על הכדור. האיגלס ניצחו כבר שני משחקים העונה שהפסידו בהם את קרב האיבודים (המשחק הזה ונגד הפאקרס בשבוע 1) - אבל זוהי סטיה סטטיסטית. אין נתון עם קורלציה גבוהה יותר לזהות המנצחת במשחק מאשר קרב האיבודים. להרץ יש 26 איבודים ב-21 המשחקים האחרונים - ואם זה יימשך האיגלס לא יצליחו להגיע לשום מקום העונה, או בכלל. כל עוד הוא ממשיך לאבד ככה כדורים, בנקודות קריטיות במשחק, כל הטוב שהוא עושה לא משנה. ויש הרבה טוב.

למשל - הרץ כרגע במקום הרביעי בליגה עם 772 יארדים ומשלים 70.6% מהמסירות שלו (שמיני בליגה) - שניהם מספרים גבוהים מהנתונים הכי טובים שלו בקריירה. למעשה, הוא הקוורטרבק היחיד בתולדות הפרנצ'ייז שדייק ביותר מ-75% מהמסירות שלו בשני משחקי עונה רגילה רצופים (היה אחד שעשה זאת קודם בפלייאוף - ניק פולס ב-2017). הוא עשה את כל זה במשחק האחרון בלי איי.ג'יי בראון, בלי דוונטה סמית ברוב הרבע הרביעי ובלי שני פותחים בצד ימין של הקו.

בזמן שהוא ממשיך לעשות טעויות חמורות בקבלת ההחלטות עם הכדור, הרץ מראה יותר בגרות בניהול ההתקפה - למשל, במהלך הכי חשוב במשחק, התפיסה וריצה של דאלאס גודארט במצב של דאון 3 ו-16 בסוף המשחק. הרץ שינה את המהלך לפני הסנאפ כשהבין שמדובר בשמירה אישית, והקונספט MESH הזה, כולל כמה ראוטים שטוחים שהולכים בכיוון הפוך, הוביל להתנגשות בין שחקני ההגנה, שיצרה את ההזדמנות למהלך העצום. גודארט נתן הצגה אדירה, עם שיא קריירה ושיא לעמדה בתולדות האיגלס של 170 יארדים (10 תפיסות מ-11 טארגטים), כולל המרשימה שבהן.

מי שממשיך לככב הוא סקוואן ברקלי, שמוביל את הליגה ביארדים על הקרקע (עם 351), ורשם במשחק את הטאצ'דאון הכי ארוך העונה על הקרקע, שגם היה הריצה הכי ארוכה שלו ב-5 השנים האחרונות .הוא מוביל כרגע את הליגה גם בנגיעות בכדור (73), טאצ'דאונים (5), ונמצא במקום השני ביארדים בסה"כ (404) ובמקום החמישי ביארדים בממוצע לנשיאה (5.6)

אז מי את, ניו אורלינס סיינטס? האם את הקבוצה הדורסנית שפירקה את הפנתרס והקאובויס בשבועיים הראשונים, או זו שלא הצליחה ממש להזיז את הכדור בבית נגד האיגלס? אני מעריך שהאמת היא איפשהו באמצע - לאיגלס היה מאצ'אפ מאוד טוב נגד מערכי שני הטייט אנדים של הסיינטס, והם הצליחו למנוע מקמארה לרוץ מחוץ לתאקלים - משימה שלא כל קבוצה תצליח לעמוד בה (אבל לשם היא בוודאי תכוון). ההגנה תמשיך להיות סולידית פלוס (קארל גראנדרסן ואלונטה טיילור עם עוד תצוגות מרשימות), אבל תצוגה התקפית כזאת לא תנצח להם הרבה משחקים העונה. קלינט קוביאק המהולל יצטרך לחזור לשולחן השרטוטים ולחפש פתרונות - ויק פאנג'יו עשה לו שחמט במפגש הזה.

ה-משחק של השבוע הגיע מה NFC-מערב, מדרבי קליפורני עם שתי קבוצות חבוטות וחבולות, שממש לא אוהבות אחת את השנייה. הראמס זכו לקלקל לניינרס את פתיחת העונה ולהפיל אותם (לראשונה מזה לא מעט זמן) למאזן של מתחת למאזן חצוי. המשחק הזה היה קליניקה של שון מקווי, שבלי שני הרסיברים הכוכבים שלו ובלי חצי קו התקפה, השתמש בכל טריק שיש לו בספר כדי לייצר מאצ'אפים טובים לפליימייקרים שכן היו על המגרש.

קיירן וויליאמס סוף-סוף שבר את הרצף הארוך בליגה, ללא ריצה של לפחות 10 יארד מתחילת העונה (הייתה לו ריצה של 13), וגם עשה נזק במשחק המסירה, כולל המהלך הזה:

הניינרס, למרות משחק טוב מאוד של ברוק פרדי והצגה של ג'וואן ג'נינגס (11 תפיסות, 175 יארדים ושלושה כדורים באנדזון) לא הצליחו להכריע את המשחק, ואיבדו אותו באופן הכי דרמטי שיש. גם השבוע, צריך לומר ברנדון איוק נראה רע מאוד מתחילת העונה, ואם במשחק כזה (עם דיבו וקיטל בחוץ) הוא לא מתעלה - אז מתי? נראה שיש לנו כאן עוד שחקן שסובל מתסמונת פוסט-חוזה שני חמורה מאוד. גם התרשמתי לא לטובה מקו ההתקפה שלהם, כשפרדי נאלץ נוס על נפשו יותר מדי פעמים.

זה היה משחק משוגע ומשובח (למרות שרמת הפוטבול לא תמיד הייתה גבוהה, מכורח הנסיבות), עד למהלך האחרון.

לבלוג המלא לחצו כאן.