את ההכנה של הפועל ירושלים לעונה החדשה, שתיפתח באופן רשמי הערב (רביעי, 20:00) במשחק ה"ביתי" בסמוקוב מול ולנסיה ביורוקאפ, קטעה הידיעה על הירצחו של הרש גולדברג-פולין ז"ל בשבי חמאס. במשך כמעט שנה חיבקה הקבוצה את משפחתו של האוהד שנחטף ב-7 באוקטובר, וסייעה במאמצים להעלות את מאמצי שחרורו לתודעה; כשהגיעה הבשורה הנוראה מכל, התייצבו השחקנים ואנשי הצוות בהלווייתו בהר המנוחות עם חולצות שעליהן המילה "סליחה".
"ירושלמים זה עם אחר, עם של אנשים מיוחדים וטובים", מספר הקפטן החדש של האדומים, יובל זוסמן, בריאיון מיוחד לוואלה ספורט. "היה לא פשוט לעמוד שם ולשמוע את ההורים, האחים והחברים מספידים את הרש. כשרייצ'ל, אמא שלו, אמרה 'אתה סוף סוף חופשי', כולם מסביב פשוט התפרקו. זה היה נורא.
"זו המציאות שאנו חיים בה. לא מעט אוהדים שמזוהים עם הקבוצה ועם העיר נפלו או נרצחו השנה. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לבוא ולכבד אותם, לשמוע סיפורים עליהם. כשסמ"ר רועי דאוי ז"ל נהרג בקרב בצפון הרצועה, היינו בבלגרד ולא יכולנו לבוא להלוויה או לשבעה. אז כשחזרנו לארץ, הלכתי עם אור קורנליוס ונועם דוברת לבקר את המשפחה, שאירחה אותנו בצורה מדהימה. קראתי את הפתק שרועי השאיר, והוא כתב בו על אהבת הארץ, אהבת האדם, כיבוד הורים - ערכים שאני מזדהה איתם ומעריך אותם. מצאתי את עצמי יושב שם ובוכה יחד עם אמא שלו, והיא זו שניסתה להרגיע ולנחם אותי. כמה כוח יש לאנשים האלה, זה בלתי נתפס".
- איך מסבירים לשחקנים הזרים את הסיטואציות האלה?
"לא תמיד אפשר להסביר, וזה בסדר. במהלך העונה שעברה הייתה לי שיחה עם מוריס אנדור, שחשש לחזור לארץ ובסוף גם עזב את הקבוצה. הוא אמר לי שזו לא המלחמה שלו, שהוא לא מזוהה עם ישראל ואין לו זיקה מיוחדת אליה. אני יכול להבין את החשיבה הזו. האוזניים והעיניים שלי נפתחו, לא חשבתי על זה ככה לפני כן".
זו בסך הכל עונתו השנייה של זוסמן (26) בירושלים, והוא כבר מונה לקפטן הקבוצה עם מטרה ברורה - להיות הראשון אחרי שש שנים שמקבל את התפקיד ולא עוזב את המועדון בתום עונה אחת בלבד בתפקיד. כך קרה לליוואי רנדולף, איתי שגב, אדם אריאל, ג'ייקובן בראון, בר טימור וליאור אליהו. "כן כן, אני מכיר את 'קללת הקפטן', ואני חושב שלכולנו יש מטרה להסיר אותה", הוא מחייך.
- אולי כמעט לכולם. חוץ מעופר ינאי... מה קרה שם, כשפגשת אותו בסיום משחק האימון מול הפועל תל אביב?
"לא קרה שום דבר. הייתי מחוץ לאולם עם ההורים, ועופר רצה להגיד שלום לאמא שלי. כתבת שהייתה שם הכירה ביניהם. אבא שלי ואני עמדנו ממש ליד, אז הוא לחץ גם לנו את היד ואמר לי שהוא יודע מה גובה הבייאאוט שלי. זה לא סוד, הוא לא חשף איזו תגלית גדולה, ושם זה נגמר. לא שמחתי כמובן על מה שנוצר מהסיפור הזה, אבל זה לא שלי ולא תלוי בי, אז חבל על האנרגיה".
- בכדורגל קל מאוד לזהות את הקפטן, בגלל הסרט על שרוול החולצה. בכדורסל זה פחות בולט. המינוי הזה שינה בך משהו?
"זה חולל שינויים אטומיים בדרך החשיבה שלי. אני כל הזמן עסוק באיך לעשות את זה בצורה יותר טובה. תמיד הסתכלתי על טובת הקבוצה, אבל עכשיו אני צריך להתמקד בשאלה איך להפעיל אחרים, לפני שאני חושב על טובתי האישית. זו פרספקטיבה שונה.
"יונצ'וק [המאמן יונתן אלון] התקשר אליי בקיץ והציע לי להתמנות לקפטן. אמרתי לו שלפני ארבע או חמש שנים, הייתי מתרגש ולא יודע מה לעשות. אבל לאור הנסיבות והמצב, כשאני כבר מזוהה עם המועדון, ומעריכים אותי ואני מעריך בחזרה, זה משהו טבעי והגיוני. שמחתי. ציפיתי וקיוויתי, אבל לא הופתעתי. אני חושב שהמינוי הזה מבגר אותי, והוא עוד שלב בהתפתחות שלי כשחקן וכאדם".
- זה ישנה גם משהו בתפקוד שלך על המגרש? סימנת לעצמך אלמנט שאתה רוצה לשפר העונה?
"ככל שהזמן עובר, ואני מתבגר ומבין יותר את המשחק, אני רואה אותו בצורה אחרת. אני רוצה להיות כמה שיותר יציב. האחוזים לשלוש הם כלי חשוב מאוד בעיניי, ואני רוצה להיות משמעותי יותר ב-say שלי, במספרים. וכמובן להיות השומר הטוב שאני כבר היום".
עונת הבכורה של זוסמן בבירה דמתה לרכבת הרים. בתחילתה, על רקע פרוץ המלחמה והשפעות המרחק מהבית, הוא סבל מקשיי התאקלמות תחת המאמן אלכסנדר דז'יקיץ'; אחר כך לא הצליח לבוא לידי ביטוי תחת איליאס קאנדזוריס; אבל עם מינויו של אלון - הוא החל לפרוח.
"עוד לפני שהוא מאמן, יונצ'וק הוא אדם עם אינטליגנציה רגשית גבוהה", מסביר הקפטן את סוד החיבור. "הוא יודע לגשת לאנשים ולהוציא מהם את המיטב. סגנון הכדורסל שלו הוא שיתופי, כל השחקנים נוגעים בכדור ולכולם יש ערך מוסף. המאמן היווני הגביל אותנו הישראלים, ולא הצלחנו להביא את עצמנו לידי ביטוי. קשה לנצח בלי תפוקה של המקומיים. יש לנו שחקנים טובים מאוד, שאי אפשר להגביל אותם. אתה לא תנצח עם שתי נקודות של הישראלים, גם אם הם לוקחים ריבאונדים או שומרים בהגנה. ואז יונצ'וק בא ושינה הכל. היינו הרבה יותר מעורבים, והיינו צריכים את זה".
- הפועל תל אביב ריכזה את כל תשומת הלב בקיץ האחרון, ובירושלים הכל התנהל בשקט.
"בהפועל ירושלים תמיד הכל קורה יותר בשקט. היה קצת רעש כשמתן אדלסון הגיע, אבל בגדול, זה מה שהמועדון עושה. הקבוצה שלנו מאוד אנדרייטד, בלי סופרסטאר נוצץ, אבל אני מאמין שסך החלקים הרבה יותר גדול מהשלם. אני חושב שנפתיע אנשים רבים".
- אתה מרגיש שלא סופרים אתכם מספיק?
"זה פחות מעניין אותנו. אנחנו צריכים להוכיח לעצמנו מדי יום, ומשם זה כבר יגיע לאחרים".
זוסמן מעיד שכבר כמעט לא קוראים לו בטעות יוּבָל ("זה מעיד שכנראה עשיתי משהו טוב בחיים"), ושני השחקנים שבשבילם היה קונה כרטיס למשחק הם ג'ארד הארפר וג'סטין סמית'. החברים לקבוצה הכי מצחיקים שהיו לו הם כריס ג'ונסון ולואיס אולינדה, שותפו מימי אלבה ברלין ("יש לו הומור מטופש כזה, אבל הבדיחות שלו מצחיקות"), והספורטאים הפראלימפים שמהם היה מבקש סלפי הם עמי דדאון ומורן סמואל.
- איך היית מגדיר את עצמך מבחינת העמדה במגרש?
"אני מעדיף להיות גארד, אבל מוצא את עצמי לא פעם בעמדת הסמול פורוורד, והשנה אשחק לפעמים גם כפאוור פורוורד".
- אמרת שהירושלמים הם עם בפני עצמו. אז אפשר כבר לקרוא לך ירושלמי?
"אני גר בירושלים, אבל עדיין לא יכול להגדיר את עצמי ירושלמי... לאט לאט אני רוכש עוד תכונות אופי ירושלמיות".