"קפה אקסודוס בעכו היה המקום בו התאספו לבילוי רוב שחקני הקבוצה והאוהדים. היו שם שני שותפים, אחד אוהד הפועל עכו, השני של מכבי חיפה. בלהט הוויכוחים הם החליטו להתערב על משחק רבע גמר הגביע נגד הפועל חדרה, ההתערבות הייתה על כך שמי שמפסיד עוזב את חצי הבעלות על המקום. עכו ניצחה 0:2 מצמד נגיחות שלי, המפסיד אמר שלום מכובד ועזב. סיפור מטורף".
שלום אסייג, מגדולי שחקני הפועל עכו לדורותיה, נולד בישראל ב-16 בפברואר 1950. "אבא חיים ואמא אסתר נולדו במרוקו. עלינו לישראל, הגענו לעתלית ומשם המשפחה הועברה לעכו. אנחנו 6 ילדים, ארבעה בנים ושתי בנות. ביסודי למדתי בבית הספר רמב"ם בשיכון עמידר, בתיכון במקצועי עמל". הוא נשוי לסימונה, שאביה יעקב בונן היה פיזיותרפיסט בהפועל עכו ובהפועל חיפה. "יש לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן, ושלושה נכדים. כבר בגיל צעיר הבנתי שהבן לא יהיה ממשיך דרכי בכדורגל".
כולם בעכו הכירו את כולם. "נדמה שהעיר הייתה משפחה אחת. היה הרחוב המרכזי, קולנוע 'גן עדן' וקבוצת הכדורגל הנערצת הפועל עכו. כילדים היה לנו ליד הבית מגרש חול, הצבנו אבנים כשערים, רצנו ובעטנו בכדור עד שירדה החשכה, ימים בלתי נשכחים".
הכדורגל החל דרך אחיו הבכור מרדכי. "הוא היה אחראי במחלקת הנוער של הפועל עכו. קרוב לגיל 15 הגעתי לקבוצה, היה מאמן בשם צ'ושקה שהציב אותי מיד בנוער יחד עם נביל מנצור ויואל זוהר, האח של הזמרת הענקית רבקה זוהר, שהיה כישרון גדול אבל לא פרץ קדימה".
הכינוי צ'רלי הודבק לו בגלל שחקן אחר, הבלם צ'רלי אדרי ז"ל. שחקן מכבי חיפה ונבחרת ישראל לשעבר יוחנן וולך מספר על המפגש שלו עם "צ'רלי": "היה משחק בין מכבי קריית ביאליק בה שיחקתי , להפועל עכו. שמרתי על חלוץ צעיר שלהם. לא הכרתי את הנער מעכו, אמרו לי שזה שלום אסייג. הוא עשה לי בית ספר לכדורגל כמו ששום שחקן לא עשה לי מעולם, עבר אותי מתי שרצה, מימין ומשמאל ובין הרגליים. רוב הקהל היה מעכו, אסייג ניהל איתם דיאלוג בצרפתית שלא הבנתי. כנראה הם לעגו לי, ולמרות הכול נותרתי בחיים. בהמשך הוא הפך לכוכב הגדול ביותר של הפועל עכו".
זמן קצר לאחר מכן עלה לבוגרים. "הייתי בגיל 16 בקבוצת הנוער, חלק גדול משחקני הבוגרת עשו שביתה בשל אי קבלת שכר. נערך משחק ליגה שנייה בהר נפוליאון נגד בית"ר נתניה. העלו אותי ואת נביל מנצור להרכב הפותח. האוהדים היו מופתעים, שאלו היכן מוריס ברמי הכוכב. עשינו לבית"ר נתניה הצגה ומאז לא עזבתי את ההרכב למעט פציעות".
הוא הספיק לשחק עם בדיאל רשתי, מי שהיה אז חלוץ אגדי. "רשתי ז"ל כשמו כן היה, הכדור והרשת, בעיקר משחק ראש ענק. הספקתי לשחק לצידו בעונה שעזב את הקבוצה".
אסייג קיבל זימון יוקרתי ומפתיע לנבחרת הנוער שיצאה למנילה ב-1970. "הפועל עכו שיחקה נגד בית"ר נתניה, ניצחנו אותה 2:3 והיה לי משחק טוב. במשחק צפה מאמן נבחרת הנוער אמציה לבקוביץ' בלי שידעתי שהוא ביציע. בסיום הוא שוחח איתי ואמר לי להגיע ביום שאחרי לאימון ומפגש של סגל מנילה לאליפות אסיה לנוער. הדופק עלה לי, התרגשתי מאוד וביום שאחרי הסגל פורסם במדורי הספורט. בווינגייט אמציה קרא ושאל היכן תלבושת הספורט שלי והיכן נעלי הכדורגל שלי. במבוכה אמרתי שהם נשכחו בבית בעכו. לבקוביץ' הבהיר לי 'אתה יוצא למלחמה בלי נשק'? סע לעכו ותשוב חזרה עם נעלי הכדורגל. טסתי וחזרתי לשם במהירות שיא. לבקוביץ' הציב אותי יחד עם יואב לוי, יהודה דוד, ומוטי ברגר הצפוניים בחדרים צמודים".
והיה, איך לא, סיפור עם עמנואל שפר. "נבחרת הנוער קיימה משחק אימון נגד הפועל חדרה לפני הטיסה למנילה. שפר הגיע. הפסדנו לחדרה, הוא שאל את לבקוביץ' 'תגיד מאיזו לשכת עבודה הגיעו השחקנים שלך?'"
וגם תחרות עם רוני קלדרון הייתה בתפריט. "היו לי בעיטות חופשיות מעולות, למדתי מהמאמן האגדי אלי פוקס לבעוט נכון אל החיבורים או לפינות השער. בסיום האימונים היה לבקוביץ' מארגן סוג של התערבות בבעיטות - אני נגד רוני קלדרון. השוער היה בדרך כלל אריה בז'רנו , והשחקנים צפו בבעיטות לשער מחוץ לרחבה".
במנילה 1970 שיחקה נבחרת הנוער "נגד נבחרות שאין היום סיכוי שנפגוש אותן בעתיד הקרוב או הרחוק. ניצחון על סינגפור 0:7, תיקו מאופס מול לאוס וניצחון על הפיליפינים 0:3 עם צמד של אברהם סלו. בגמר פגשנו את נבחרת בורמה, נבחרת נוקשה ביותר, אבל טובה מאוד לה הפסדנו 1:0".
הוא כמעט עבר להפועל חיפה. "קיימנו משחק אימון נגדם, עכו ניצחה 0:2. המאמן של הפועל חיפה היה אובה קלימצ'בסקי שאמר לבלם אורי וינברג המתורגמן שלו 'נומר 9 גוטה שפילר, אני רוצה אותו אצלנו'. מנהל הפועל חיפה היה בן זאב, שהיה גם מנהל גדול בקריית הפלדה בה עבדתי. הוא דיבר איתי ואושר לי להתאמן בהפועל חיפה. טסתי עם הפועל חיפה למחנה אימונים בגרמניה, היה לי משחק טוב נגד בורוסיה מנשנגלדבאך ובחזרה לישראל הייתי בטוח שאני כבר שחקן של הפועל חיפה. נערכה ישיבת הנהלה בהפועל עכו, ולמרות שהציעו להם את השוער אליהו בניש וסכום כסף משמעותי, בעכו נתנו תשובה שלילית. הייתי מאוד מאוכזב, המעבר היה יכול לשנות לי את כל החיים".
ואז הגיע טלפון מבני אלון.
"אלון היה מועמד להגיע מאילת להפועל חיפה. הוא שמע על מועמדותי, טלפן ואמר שבגללי לא יגיע עכשיו להפועל חיפה. אמרתי לו שיירגע, כלום עוד לא סגור. אלון עבר להפועל חיפה, הפך למבקיע ענק שלהם".
בעכו החלו לכוון לליגה הלאומית (היום ליגת העל). "הייתה קבוצה מלהיבה, הקהל תמך וזאת הייתה המשימה. בעונת 1973/4 כבשתי 23 שערים, כעבור שנה רק מכבי חיפה הקדימה אותנו במאבק העלייה. בעונת 1975/6 הגיע לעמדת המאמן אברהם מנצ'ל ז"ל. במרכז ההגנה שיחק הרכש הענק מהפועל חיפה מרדכי פיקר ז"ל שהביא רוח חדשה לקבוצה, שחקן מהגדולים שראיתי על המגרש, סיימנו במקום הראשון בליגה א' צפון".
במשחק האחרון בחוץ נגד הפועל בני נצרת הייתה חגיגה. "אלפי אוהדים הגיעו מעכו למשחק בנצרת. ניצחנו שם 0:3, והקדמנו את בית"ר נתניה בנקודה אחת בלבד. מחוץ למגרש בסיום המתינו לשחקנים אלפי אוהדים, כולל של בני נצרת, במחיאות כפיים אדירות ושירה אדירה. עשינו את זה, עלינו לליגה הראשונה".
"בהר נפוליאון היה המגרש ההיסטורי שלנו, אלפי האוהדים עשו את הדרך אליו בעיקר ברגל. אהבנו לשחק שם, ממש מבצר בו ההפסדים היו מעטים. זוהיר בהלול, תושב עכו, שידר את משחקי הקבוצה בתוכנית הספורט 'שירים ושערים'. הוא הפך לאגדה בהתלהבות שלו ובאמירות שלו תוך כדי שידור, כמו 'התותחים של עכו רעמו מהר נפוליאון' או 'נפוליאון בונפרטה הפגיז את עכו ולא הצליח לכבוש אותה'".
"אירחנו במגרש הזה את מכבי נתניה עם שפיגלר. בתוכנית הספורט המוקדמת הוא נשאל על המשחק בעכו והיה כן כשאמר כי נתניה עדיפה ולא תהיה בעיה לנצח שם. במשחק הזה כבש דוניה שיינהולץ שלנו גול עצמי, אבל אני ונביל מנצור הפכנו וניצחנו 1:2. בערב נשאל שפיגלר על ההפסד והוא השיב 'אני רוצה להגיד שכל קבוצה שתגיע מעכשיו לצומת הצ'ק פוסט צריכה לחשוב פעמיים על המשחק בעכו".
והיה גם משחק אדיר בבלומפילד נגד מכבי תל אביב.
"אוהדי הפועל עכו הגיעו לבלומפילד בהתרגשות ענקית, כאילו הם באים לראשונה בחייהם למוזיאון הלובר בצרפת. היה משחק מרתק, לא נפלנו ממכבי תל אביב הגדולה. עשינו תיקו של 3:3 עם כותרות ענק במדורי הספורט. כבשתי צמד, גול נוסף של זעפרן. בסיום אורי סלימאן, ספורטאי ענק וכדורגלן מעולה, ניגש אלי ובחיוך אמר לי 'אסייג יא בן זונה, הוצאת אותי היום מההרכב של מכבי תל אביב. התפקיד שלי היה לשמור עלייך, לא הצלחתי'. הוא כמובן נשאר עוד שנים בהרכב".
בגומלין מכבי תל אביב כבר חגגה אליפות בעכו. "בני טבק וויקי פרץ ניצחו 1:2, בסיום צפינו בסיבוב האליפות שלהם. סיימנו במקום ה-11, בגביע המדינה הגענו לשלב חצי הגמר נגד בית"ר תל אביב, הפסדנו 1:0".
ממספר 9 הוא עבר למספר 16. "היינו במחנה אימונים בגרמניה עם אלי פוקס, הייתי בכושר כיבוש טוב, אבל כשחזרנו לליגה תפס אותי נאחס של הבקעות. פוקס שאל אותי מה קרה לי. יום אחד, לאחר עוד משחק בלי גולים, האפסנאי נתן לי את החולצה מספר 16, כבר במשחק הבא חזרתי להבקיע, נותרתי עם מספר 16 עד תום הקריירה".
בעונת 1980/1 פרש כשהוא בן 30 בלבד. "סבלתי מקרע ברצועה הצולבת. ד"ר בסר אמר לי שזאת פעם שנייה שאני אצלו, הוא יתקן לי את הרגל , אבל אני חייב לפרוש מכדורגל כשחקן . אימנתי בהמשך את הפועל עכו, מכבי עכו ומג'דל כרום ואכן אמרתי שלום לכדורגל".
היכן אתה היום?
"אני גמלאי של מפעלי הפלדה , עברתי להתגורר בשכונת עומרים החדשה בפרדס חנה. אני עכשיו קשר באמצע, מתגורר 5 דקות משלושת ילדיי".