מאז 1969, שבה זכתה הפועל תל אביב בפעם האחרונה באליפות, זכורה לי רק מכבי תל אביב כמי שעבורה אי-זכייה באליפות נחשבה לכישלון. מבחינת הצהובים, הליגה הייתה תמיד מטרתה הראשונה, בנוסף למשימותיה האחרות שהן גביע וזירת אירופה. לכן השבוע נפל דבר בכדורסל: עופר ינאי הכריז ש" אם הפועל תל אביב לא תיזכה באליפות, יהיה זה כישלון, וגם הפתעה".
ינאי, שהוא בעל הבית של הקבוצה, עשה הקיץ כל מאמץ להעמיד סגל איכותי של שחקנים שוברי שיוויון, ומכאן אף הצהרתו בדבר מטרותיה הנוספות: זכייה ביורוקאפ ועלייה ליורוליג. יאמר לזכותו שהוא לא חסך כל מאמץ, ומעכשיו עבר הכדור ישירות לידיהם של המאמן סטפנוס דדאס ושל שחקניו. גם ינאי יודע ששחקנים מעולים עדיין אינם מבטיחים בנייתו של תלכיד ההופך אותם לקבוצה מאורגנת, שבה כל כוכב חייב לתרום את חלקו, זאת תוך כדי ויתור על האגו הגדול שיהיה בחדרי ההלבשה של הפועל.
במקביל, מכבי תל אביב מוצאת עצמה היום בפני האתגר להוכיח כי ביכולתה להגן על הכתר, שבו זכתה בעונה שעברה, ובסך הכל 57 פעמים. שנים רבות מאוד היא מצויה בקידמת חלון הראווה של הליגה הישראלית, ואין לה שום כוונה לוותר על עליונותה. יתכן שדווקא דבריו של עופר ינאי יגבירו אצלה עד מאוד את הנחישות, למרות שאת הליגה היא תפתח בהרכב השונה מזה שעמד לרשותה בעונה שחלפה.
לא פשוט כאשר ארבעה משחקניה הבולטים, לורנצו בראון, בונזי קולסון, וייד בולדוין וג'וש ניבו, עברו למקומות אחרים. אולם המאמן עודד קטש ימשיך לכוון לעבר הפיסגה, משום שזה אופיו, ומפני שכמאמן מכבי תל אביב זה הדבר המתבקש מאליו. יהיה לא נכון אם נשמיט את הפועל ירושלים מרשימת הטוענות לכתר, הגם שלכאורה היא מצויה חצי צעד מאחורי שתי התל אביביות. ירושלים אמורה להוות עבורן יריבה מסוכנת, ואגב, בכך לא יהיה כל חדש, וכמוה גם הפועל חולון.
לקראת סיום הטור, אשוב להצהרתו של עופר ינאי, מפני שדבריו נשמעו לא רק במכבי תל אביב ובליגה כולה, אלא בעיקר אצל שחקניו. הם יעלו למשחקים בידיעה שהציפיות מהם הן בשמיים כבר ממשחק הליגה הראשון שימתין להם. עמידה בלחץ היא לעיתים משימה קשה, ובכך יבחן הרכבה הנוצץ של הקבוצה.