לכדורגלנים יש מסורות שונות ומשונות ככל שזה נוגע לאופן בו נחגגות זכיות בתארים. בכדורגל הישראלי, זכורה במיוחד ההבטחה של ג'ובאני רוסו לרוץ מסביב למגרש בחוטיני, אי שם לפני הזכייה באליפות עם הפועל חיפה ב-1999.
אבל חגיגה ביזארית כפי שתיאר דניאלה אדאני, בלם פיורנטינה ונבחרת איטליה לשעבר, גם עולם הכדורגל עוד לא המציא. וכך מספר אדאני על הלילה שלאחר הזכייה עם הוויולה בגביע האיטלקי בשנת 2001.
"אחרי הניצחון בגמר מול פארמה, לקחנו את הגביע לסיבוב ברחבי פירנצה ואכלנו במסעדה טובה. מאות אוהדים הגיעו לחגוג איתנו, והייתה אווירה מדהימה. אבל החלק המעניין יותר בסיפור קרה לפנות בוקר, כשלפתע הגביע נעלם. כולם חיפשו אותו, ואף אחד לא מצא. איפה הוא היה? אצלי, אחרי ש'גנבתי' אותו".
אדאני מספר ש"לקחתי את הגביע לערב מלהיב ומחשמל עם בחורה יפהפייה בבית שלי. הבאתי אותו איתי כדי שנוכל להיעזר בו לעשות כל מיני דברים אינטימיים, אתם יודעים...", רמז, והשאיר יותר מדי מקום לדמיון.
לסיום, הוא אומר, "ניקיתי את הגביע טוב-טוב, והחזרתי אותו למחרת בוהק וריחני לחדר ההלבשה באצטדיון ארטמיו פרנקי".
יתכן שאדאני התקנא בחברו לקבוצה דאז, סאליו לאסיסי, עליו סיפר בעבר כי במהלך תקופתם המשותפת בפיורנטינה, האחרון סבל מ"סקס יתר".
""הוא היה גמור, לא יכול היה לרוץ אפילו פעם אחת באימון", אמר אדאני בערוץ הטוויץ' על לאסיסי. "הוא הסביר לי שבכל פעם שהוא היה חוזר הביתה, חיכה לו הר של מכתבים ותמונות והוא היה יוצא עם 3-4 נשים בכל יום. ואז הוא חזר לאיטליה, ולקח לו חודש להתאושש".
אדאני בן ה-50 היה ידוע במהלך הקריירה ככדורגלן וגם לאחר שהמציא את עצמו מחדש כמאמן ופרשן בטלוויזיה, כאישיות צבעונית. הוא שיחק במשך כל הקריירה באיטליה, והחליף לא פחות משמונה קבוצות, כולל שנתיים באינטר, כשלשיאו הוא מגיע עם אותה זכייה בגביע במדי פיורנטינה.
לאדאני יש ברזומה גם חמש הופעות במדי נבחרת איטליה, אבל ארון התארים שלו - למרבה המזל - כולל רק אותו גביע ב-2001. אפשר רק לדמיין איזה שימושים יצירתיים היה עושה בתארים אחרים, לו היה זוכה בהם.