הפסדה של נבחרת ישראל 2:1 לאיטליה, לא יכול להסתיר את העובדה שהנבחרת שלנו שיחקה כדורגל, ולא התבטלה מול יריבה שרק ימים מעטים קודם לכן הדהימה בניצחון 1:3 על צרפת בפריז.
את ההתחלה לכך זיהינו כבר במחצית הראשונה במשחקה מול בלגיה, ואם כי ישראל עדיין לא צברה נקודות בליגת האומות, הרי זו ישראל השונה לחלוטין מהנבחרת ששיחקה בקמפיין של מוקדמות יורו 2024. השינוי הוא לטובה והוא אף בבחינת בשורה חדשה לה ציפינו תקופה כה ממושכת, אפילו משחק ההגנה היה במגמת התקדמות. זאת כתוצאה ישירה משיתוף הפעולה של רן בן שמעון עם בלם העבר של הנבחרת אמיר שלח, התורם לה מניסיונו הרב.
ברור שהפסד הוא אף פעם לא סיבה למסיבה, אולם דווקא משום שיחסי הכוחות בין איטליה לישראל היו ידועים מראש, בלט למרחוק השיפור בנבחרתנו. חתום עליו רן בן שמעון, נאמן להכרזתו לא לחפש תירוצים, גם כאשר חסרים בנבחרת בלמיה המנוסים, וכאשר מנור סולומון עדיין רחוק מיכולתו הגבוהה. רן העלה לכר הדשא הרכב שעשה חיים לא קלים לאיטלקים. את אוסקר גלוך הוא שיתף רק במחצית השנייה, במסר לכל אחד משחקני הסגל: הכוכבים חייבים להוכיח את יכולתם בכל משחק ומשחק.
נכון, השורה האחרונה הינה תמיד תוצאת המשחק, ואף אחד אינו מתגאה בהפסד המינימלי לאיטליה. גם בן שמעון מודע לכך שבסופו של דבר תידרש הנבחרת להציג קבלות, השונות מאלה שהציגה בעבר. אבל רן הוא מאמן, שבזמן הקצר שעמד לרשותו עשה את המקסימום האפשרי, ואם ישנו מישהו שעדיין מעקם, ולא בצדק, את אפו מהיכולת שהציגה הנבחרת, שישאר עם אף עקום.
לאחר שנים רבות ראה הקהל הישראלי נבחרת שלא שיחקה כדי להחזיק בכדור ולהניעו במסירת סרק, אלא נבחרת שמטרתה להגיע לעבר שער היריבה. זה לא היה פשוט מול איטליה, וגם לא יהיה פשוט מול צרפת. אבל קרוב לודאי שאת מיקבץ הנבחרות האלה, ישראל לא תפגוש בעתיד.
שמחתי מאוד שרן בן שמעון ושחקניו הוכיחו שנבחרת ישראל חיה וקיימת. מי שתעיד על כך היא איטליה, שהזיעה מאד בכל דקה ודקה כדי להשיג את הניצחון.