שלוש שנים לאחר שזכתה באליפות אירופה, נבחרת איטליה ממשיכה בחיפוש הזהות שלה, באחת הנסיגות המקצועיות המשמעותיות שאי פעם קרו בכדורגל האירופאי. היחלשותה הדרמטית של הנבחרת הלאומית, אחת הנבחרות המעוטרות והמרשימות ביותר בהסטוריית היבשת הישנה, החלה כבר בטורניר הגדול הראשון לאחר יורו 2020 כשה-'אזורי' נכשלו במשימה (הפשוטה בימים תיקונם) להעפיל למונדיאל 2022 וראו את גביע העולם מהבית. מנג'ר הנבחרת דאז, רוברטו מנצ'יני, עזב בקיץ 2023, שנתיים לאחר שהוביל את האומה לרגע היסטורי באצטדיון וומבלי על חשבונה של אנגליה, ולנעליו נכנס לוצ'יאנו ספאלטי המנוסה, במטרה להחזיר את האיטלקים למקומם הטבעי, כאחת מאריות היבשת.
ספאלטי, בעל קריירת אימון עשירה הכוללת קדנציות ברומא, זניט סנט פטרסבורג, אינטר וכמובן נאפולי, זכור כמי שהצעיד את המועדון מדרום איטליה לזכייה באליפות הסרייה א', לראשונה מ-1990 וסימן 'וי' על המטרה הלאומית הראשונית שהוצבה בפניו, כשהאיטלקים העפילו ליורו 2024. איטליה שובצה ב-'בית המוות' שכלל את האלופה עתידית, ספרד, קרואטיה ואלבניה וסיימה במקום השני, אולם סיימה את דרכה בגרמניה מוקדם מן הצפוי כבר בשלב שמינית הגמר לאחר הפסד 2:0 מאכזב לשווייץ.
התחושות באותו ערב מתסכל באצטדיון האולימפי בברלין לאחר ההדחה בשלב 16 הגדולות התמקדו לא רק בהדחה באותו הפסד לשווייצרים, אלא בהלך הרוח הכללי של אוהדי איטליה, שפשוט קיוו לשדרוג מקצועי משמעותי, שכלל לא הגיע. ''בדבר אחד בלבד אנחנו יכולים להיות גאים ביורו הזה. העובדה שהעפלנו. אנחנו רשמית עכשיו אחת מ-16 הנבחרות באירופה'', נאמר בסרקאזם מופגן בתורי הענק של אוהדי איטליה בדרכם לרכבת בחזרה למרכז עיר הבירה הגרמנית.
למרות סיום דרכה המוקדם ביורו, התאחדות הכדורגל האיטלקית לא מיהרה להיפרד מספאלטי והחליטה לעמוד בהתחייבותה כלפיו עם חוזהו עד קיץ 2026, תוך הפנמה שפרוייקט השיקום שעליו הופקד ארוך ומקיף. ספאלטי אגב כלל לא היה אמור להתמנות למנג'ר הנבחרת מלכתחילה, לאחר שהחליט לצאת לשנת שבתון לאחר הזכייה באליפות הליגה עם נאפולי, אך נסיבות עזיבתו של מנצ'יני הובילו לשידוך בינו ובין הנהלת ההתאחדות, תוך הסכמה הדדית שהוא יוביל את הנבחרת עד סיום מונדיאל 2026, בהנחה ובתקווה מקומית שאיטליה בכלל תעפיל אליו.
בזמן שנבחרת ישראל העפילה בזכות ובאופן חריג לדרג א' בליגת האומות, איטליה היא מעצמת כדורגל בעלת סטטוס היסטורי ביבשת ואורחת קבועה בשנים עברו בדרגים הגבוהים ביותר. השלד של הנבחרת הלאומית בגרסתה הנוכחית מושתת על סמואל ריצ'י, דוידה פראטסי וסנדרו טונאלי, קשרה של ניוקאסל יונייטד, ששב לסגל לאחר עשרה חודשים לאחר שסיים לרצות את עונש ההשעייה שנגזר עליו בעקבות הימורים שביצע והובילו לכך שהחמיץ בפועל עונת פרמייר ליג מלאה.
איטליה פתחה את קמפיין ליגת האומות שלה ביום שישי האחרון עם הצהרה אמיתית בפארק דה פראנס נגד נבחרת צרפת עם שילוב מפתיע של איכות לצד אופי וחוסן, שהיה רחוק שנות אור מאיטליה בגרסתה בשנים האחרונות.
העובדה שנקלעה לפיגור מוקדם מאוד גררה תגובה מוחצת בדמות שלושה שערים לרשתה של סגנית אלופת העולם האומללה, כולל שער שיוויון מבריק מרגליו של פדריקו דמרקו לאחר בישול עם העקב של אותו טונאלי. השער, שגרר השוואות לטכניקת מרקו ואן באסטן המוכרת, כבר הוביל לדרישה להיכלל בתואר 'שער השנה', ובעיקר העניק לאיטלקים את האמונה שבאותו ערב נתון נגד צרפת האומללה זוהי עשויה להיות הזדמנות אידיאלית לפתוח פרק חדש באופן חיובי ומפתיע.
עבור נבחרת ישראל, תזמון המפגש נגד איטליה מצטייר כרחוק מאידיאלי, למרות העובדה שלפרקים במחצית הראשונה נגד בלגיה חניכיו של רן בן שמעון כן הוכיחו כי גודל המאורע ניתן להכלה, עם פעולות מפתיעות ומרשימות של חלוץ הנבחרת, ענאן חלאילי. האיטלקים יגיעו למשחק 'החוץ' בבודפשט ביום שני בערב בתחושת עליונות מוחלטת- היסטורית, אבל בעיקר לנוכח התצוגה הקרובה לשלמות בפריז- וינסו לנטרל כל תקווה ישראלית להפתעה כבר מן הפתיחה.
בזמן שחלק מאריות היבשת מתייחסות לליגת האומות כסדרת משחקי אימון לא מחייבת למדי, עבור איטליה זוהי הזדמנות להציג שוב את הדומיננטיות שאפיינה אותם במשך עשרות שנים ועל הדרך לנסות ולחזק את סיכוייהם להעפיל לגביע העולם בעוד שנתיים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו.