פחות מחודשיים לאחר סיום יורו 2024, כשעדיין לא ניתן לומר בוודאות (תלוי את מי שואלים) מי הנבחרת שאכזבה יותר מכל באליפות אירופה האחרונה, נבחרת בלגיה בהחלט ראויה להימנות על אחת המועמדות המובילות לזכייה בקטגוריה, שכל נבחרת לאומית הייתה מעדיפה להימנע ממנה.
טורניר גדול נוסף בו 'השדים האדומים' הגיעו עמוסים בכישרון וציפיות שהתרסקו ברגע האמת וחשפו לא רק פערים מקצועיים עצומים בין הצייפיה למציאות, אלא שבר של ממש וחדר הלבשה מפולג מזה שנים. הדיון על מתי 'דור הזהב' יצליח סוף סוף להגשים את מטרותיו כבר התפוגג, וכעת, עם פתיחת ליגת האומות, הבלגים ינסו להתחיל מחדש, לאסוף את השברים ולבנות תלכיד חיובי ושונה בתכלית מהכאוס שחוו בקיץ האחרון בגרמניה.
באופן מפתיע, מי שהנהיג את הנבחרת על הקווים, המנג'ר דומיניקו טדסקו, לא פוטר מתפקידו לאחר הכשלון הקולוסאלי וקיבל הזדמנות נוספת, במהלך שגרר הדי ביקורת עצומה במדינה הפלמית. 'הוא אדם מת מהלך', שיתפו אנשי התקשורת הבלגים שהתלוו לנבחרת הלאומית שלהם למשחק 'הביתי' שלהם בדברצן נגד ישראל, מעריכים שהעובדה שההגרלה המאתגרת שזימנה להם בליגת האומות מפגשים נגד יריבות איכותיות כמו צרפת ואיטליה תניב בסופו של דבר תוצאות מאכזבות ופרידה בלתי נמנעת מטדסקו.
טדסקו הצטייר במהלך היורו כמנג'ר נרפה למדי, חסר השראה ובעיקר סבל מנחיתות טקטית משמעותית מול יריביו, החל מההפסד המפתיע בשלב הבתים לסלובקיה ועד ההדחה כבר בשלב שמינית הגמר נגד צרפת, כשאת עיקר ההצגה לא גנבו כישורי המשחק הראויים של הבלגים העמוסים באיכות בכל עמדה אפשרית, אלא הריב המתוקשר מול אוהדי הנבחרת הזועמים, באחד העימותים הבולטים ביותר בטורניר.
ועדיין, נבחרת בלגיה גם בגרסתה הנוכחית המסוכסכת ונטולת השלווה, עדיפה משמעותית על נבחרת ישראל, ובכל קנה מידה אפשרי. ראשית, הבלגים זכו לזריקת עידוד משמעותית עם הודעתו של קווין דה בראונה על כך שהוא עדיין אינו מתכנן לפרוש מהנבחרת הלאומית, באקט מרגיע שהוריד את החשש הלאומי. דה בראונה הוא הרבה מעבר לכוכב ומנהיג הנבחרת, הוא אחד הקשרים הטובים ביותר (יש היאמרו, הטוב ביותר) בתולדות הפרמייר ליג, שמחזיק ברזומה עשיר הכולל שש אליפויות, זכיה בליגת האלופות, בגביע העולם לקבוצות ופעמיים בגביע האנגלי.
בגיל 33 ובמה שעשויה להיות עונתו האחרונה בהחלט בליגה הטובה בעולם לקראת מעבר עתידי לליגה הסעודית, על דה בראונה הופעלו לחצים משפחתיים גדולים בקיץ האחרון להודיע על פרישה מהמדים הלאומיים לאחר עוד ניסיון כושל להוביל את בלגיה לזכייה בטורניר גדול, ולאחר שלקח חלק מהנבחרת הבלגית בחמישה טורנירים רצופים, הלך הרוח הבלגי הוא שזהו הניסיון האחרון בהחלט של דה בראונה לקחת את תקוות האומה כולה על כתפיו המנוסות.
עם סגל שחקנים לצמד המשחקים (נגד ישראל, ובהמשך מול צרפת) המשופע בשחקני פרמייר ליג בדמותם של ג'רמי דוקו (חברו של דה בראונה להתקפת סיטי), יורי טילמאנס, אמאדו אונאנה וליגות בכירות אחרות מרחבי היבשת, הבלגים יקוו לפתוח את הקמפיין בצורה חלקה מבחינתם מול יריבה שעל הנייר נחותה ממנה באופן משמעותי. בסגל הבלגי לא נכללו בין היתר החלוץ הוותיק, רומלו לוקאקו, ליאנדרו טרוסאר שחקן הכנף של ארסנל שפתח את העונה באופן חיובי בצד האדום של צפון לונדון וכמובן השוער הוותיק, טיבו קורטואה (הנשוי לדוגמנית הישראלית, מישל גרציג) שמצוי בעיצומו של קרב אגו מתוקשר ומתמשך עם המנג'ר טדסקו.
ועם לא מספיקים מאבקי האגו וכישלון היורו הצורם, נותרה גם סוגיה נוספת לא פחות מטרידה- היכן לארח את נבחרת ישראל? הממשלה הבלגית, הידועה כאחת הניציות ביותר כלפי ישראל מתחילת המלחמה בעזה באוקטובר האחרון והעיריות השונות ברחבי המדינה סירבו בתוקף לאפשר את קיום המשחק בשטחן בשל החשש הגדול מהפגנות וחוסר היכולת להשתלט עליהן באופן בטוח.
העתקת המשחק לדברצן היא אינו התסריט עליו פיללו ראשי ההתאחדות, שקיוו (במיוחד בבית בו זהות שתיים משלוש היריבות הופך את המשחקים לקשים משמעותית) לפתוח את ליגת האומות באופן חיובי, עם הצהרה משמעותית מול נבחרת ישראל, שנתפסת כיריבה אידיאלית לפתיחת הקמפיין לאחר קיץ מתסכל למדי. בניגוד לישראל שהגיעה לדברצן כבר בתחילת השבוע, הבלגים עשו את כל ההכנה שלהם על אדמת מולדתם ורק נחתו בהונגריה 36 שעות טרם קיום המשחק עצמו.