יש אמת באמירה שקשה מאוד לזכות באליפות, ושקשה יותר להגן עליה. אבל, האלופה מכבי תל אביב, שניצחה השבוע 0:3 את מכבי פתח תקווה, נראית כמי שמסוגלת לעשות זאת פעם שנייה ברציפות.
זה לא ה־0:3 שמצביע על כך, אלא יכולתה המשתפרת מתחילת הקיץ, ושבזכותה היא תשחק העונה בשלב הבתים של הליגה האירופית. למעשה אצלנו רק קבוצה אחת, מכבי חיפה, תיאבק עימה על המקום הראשון בטבלה, ואין להמעיט מכוחם של הירוקים שאף להם מטרה דומה. במילים אחרות: שתיהן מצויות מעל כולן. בינתיים, ולא במפתיע, מאזנה של מכבי חיפה הוא 6 מ־6.
ישנה תשובה מאוד פשוטה לשאלה מדוע מכבי תל אביב ומכבי חיפה נמצאות צעד אחד לפני כולן. הן נהנות כמובן ממאגר השחקנים הטוב ביותר, ולא מדובר בפטנט ישראלי. לעיתים מצב דומה קיים גם בליגות אחרות. למשל, בספרד, ריאל מדריד וברצלונה; בסרביה, הכוכב האדום ופרטיזן; ובסקוטלנד, סלטיק וריינג'רס.
הפועל באר שבע הייתה עד לא מזמן קבוצה שסיכוייה לכתר היו משמעותיים, ואכן, היא זכתה בו לא פחות משלוש פעמים ברציפות, אז לבשו את מדיה טובי השחקנים הישראלים והזרים - מתכון שעימו האפשרות לאליפות, טבעית ומתבקשת, הדריך אותה ברק בכר, שחזר על אותו הישג עם מכבי חיפה. עתה, בשובו לארץ, לאחר שפוטר מהכוכב האדום, ינסה ברק, כמאמנה של חיפה, לנשל את הצהובים מהכתר.
גם למכבי תל אביב מאמן חדש, ז'רקו לאזטיץ'. מבחינתו אין שחקן שמקומו מובטח בהרכב, לכן ערן זהבי לא פתח בכל משחקיה. אני מתאר לעצמי שלא קל לערן, מפני שהוא כדורגלן של הכרעות וכוחו במותניו. את העונה שעברה הוא סיים כמלך השערים, בצוותא עם דין דוד, ומי שמבקיע, אינו שוכח כיצד כובשים. יתכן שלאזטיץ' חפץ ברגליים צעירות יותר על המגרש ומכאן העובדה שזהבי יושב לא פעם על הספסל. זו תחושה, שקשה לשחקן ברמתו לעכל, ואולם בלית ברירה חובה לחיות לצידה.
הדרך אל הכתר בישראל עדיין רחוקה ואשמח מאוד אם קבוצה שלישית תצליח לאתגר את הצהובים ואת הירוקים.