אם לפני שנה בית"ר ירושלים הייתה פותחת עונה עם 2:3 על מ.ס אשדוד, כנראה שהיה אפשר לראות שמחה הרבה יותר גדולה בקרב הקהל ואנשי המועדון, עם תחושה של סימון וי והרבה מאוד סיבות לאופטימיות לקראת ההמשך. אבל בית"ר של העונה צריכה להתמודד עם משהו שלא התרגלה אליו בשנים האחרונות: ציפיות. מעבר לניצחונות, הקהל רוצה לקבל הצגות וכדורגל חיובי, בעיקר בזכות מה שהסגל הזה נתן לו לטעום במשחקי גביע הטוטו.
הניצחון אמש (ראשון) בבלומפילד המחיש עד כמה לא פשוט לעמוד ברף. ברק יצחקי דיבר על כך שהקבוצה לא שיחקה בחוכמה ולא הניעה מהר את הכדור, אך לאורך כל דקות המשחק אפשר היה להרגיש את רף הציפיות על השחקנים, שמאוד רוצים לעמוד בסטנדרט שנוצר וראו את אשדוד באה למנוע את זה. ברק יצחקי אף התייחס לכך ואמר: "נצטרך להיכנס לזה ולעשות עבודה שהיא לא רק במגרש, אלא גם מנטלית. נצטרך להכין את השחקנים לזה. בית"ר מועדון גדול למרות שבשנים האחרונות הוא פחות התמודדו בצמרת. נצטרך לעשות עבודה, שחקני כדורגל שלא יכולים להתמודד עם לחץ זו בעיה, במיוחד במועדון כזה".
כשחקן וגם לאחר מכן בתפקידים ניהוליים במכבי תל אביב, יצחקי היה שם. אחרי ששמע את הרחשים אתמול ביציע, אחרי שנוכח לדעת שבבית"ר הנוכחית גם יתרון 1:3 לא בהכרח מספיק, גם הוא מבין שהוא בסרט אחר לגמרי. תמיד טוב שיש ציפיות, ואכן בסגל של בית"ר יש הרבה מאוד איכויות, אך באיזשהו מקום כל המערכת והקהל צריכים להיכנס לפרופורציות. בית"ר טובה, אך לא כזאת גדולה. אחרי שנים בפלייאוף התחתון, היא קודם כל צריכה להגיע לפלייאוף העליון ורק אחר כך לחשוב על מעבר לזה. יש לה עוד דרך מקצועית ומנטלית לעבור.
במחצית המאמן דרבן את השחקנים לעלות ולהכריע סופית את המשחק, וזה הספיק רק לזמן קצר. במשחק שמלווה בכל כך הרבה ירידות, בית"ר הגיעה לדקות האחרונות מותשת ועל הקצה, כשהיא מתפללת לשריקת הסיום.
כמה זה היה קשה? כל שחקני בית"ר היו מותשים בסוף, ואפילו לא רצו לחגוג בחדר ההלבשה עד שהופעלה מוזיקה. הייתה השפעה של כל המעבר בחמישי מטדי לבלומפילד ואי הוודאות עד אתמול בצהריים אם בכלל יהיה משחק. יותר מדי עיסוקים בדברים פחות מקצועיים ויציאה מפוקוס שליוו את הקבוצה והמועדון, גם לא הוסיפו. לכן כולם היו שמחים שזה נגמר עם ניצחון. "תן לנו לגרד עוד ניצחון על טבריה ולצאת לפגרה עם שש נקודות, היכולת כבר תגיע", אומרים במועדון.
18 אלף אוהדים הגיעו למשחק פתיחת העונה נגד אשדוד, עכשיו האתגר של הצוות המקצועי והשחקנים בבית"ר הוא להשאיר את הטירוף של הקיץ באוויר - וזה לא יהיה פשוט.
כשמדברים על פרופורציות וסבלנות בבית"ר, זה צריך להתחיל גם בשחקנים כמו זוהר זסנו וטימו מוזי, שמרכיבים את קו ימין של הקבוצה. זסנו הוא לא המגן האולטימטיבי. יש לו את החסרונות שלו, בעיקר בחלק ההתקפי, אבל כשהוא משחק על הקו, זה נראה לא רע. גם מוזי שמבחינת הצוות המקצועי עושה עבודה אדירה, בא אתמול על שכרו עם שער וכרטיס אדום שסחט. צריך לציין גם את סילבה קאני, שמשחק שני ברציפות עולה מהספסל ומתחיל מהלך בימין שמסתיים בשער. הקרב על דקות המשחק בחלק הקדמי של בית"ר יהיה מעניין מאוד השנה. גם אם כמעט לכל שחקן בקבוצה חסרונות, הסבלנות כלפיהם היא זו שתכריע את העונה.
מי שדווקא מביא הרבה ניסיון ושקט תחת הלחץ הוא דור מיכה, שנראה שמצא את הנחלה בבית"ר. הגיבוי מברק יצחקי נותן לו את השקט להיות בעל הבית במרכז השדה. עדי יונה עדיין לא בשיאו התקפית, אך שורף שטחים, נכנס באגרסיביות לכל תיקול ועובד בשביל הקבוצה, במיוחד כשקשה. איסמעילה סורו תמיד חסר (וגם לא צפוי להיכלל בסגל נגד טבריה, לאחר שהצוות הרפואי המליץ להחזירו רק לאחר פגרת הנבחרות), אבל בינתיים ירין לוי הוא ההפתעה של פתיחת העונה. הקשר הצעיר שקפץ ישר מהנוער של מכבי חיפה נכנס יפה מאוד למשבצת, אבל כשסורו יחזור הוא יקרא תיגר על משבצות קדמיות יותר בהרכב. את המקום של סורו בהרכב, אף אחד לא יוכל לקחת.
ומה בגזרת הרכש? כמה שזה שחוק, בבית"ר עדיין ממתינים להתפתחויות עם נדב נידם. אם זה לא יקרה, הכל פתוח בנוגע לעמדה שבה יגיע זר שישי, מקשר ועד חלוץ, גם בהתאם לאופציות שיהיו בשוק. אם נידם יצטרף, הזר האחרון יהיה שחקן התקפה, אך בבית"ר ימתינו עם ההחלטה עד לאחר המשחק נגד טבריה, אז גם יסתיים חלון ההעברות באירופה והמבחר יגדל.