בימים הסמוכים ל-7 באוקטובר, כשמדינת ישראל עוד הייתה אבלה והמומה והספורט בה הושבת - היו אלה נציגיה בחו"ל שדאגו להביע מרחוק סולידריות עם אחיהם וחבריהם. והיה כדורסלן אמריקאי אחד, ג'יילן אדאמס, ששיחק בעבר בהפועל ירושלים ובמכבי תל אביב, וגם לו היה חשוב לתמוך בדרכו.
ארבעה ימים לאחר הטבח עלה הגארד למשחק היורוקאפ של קבוצתו דאז, טורק טלקום אנקרה, כשבצד נעליו הכיתוב "Pray for Israel" מעוטר במגן דוד - שהכינה עבורו בת זוגו הישראלית.
"רציתי להראות שאני אוהב את ישראל, גם אם אני לא נמצא בה, ושנותרתי קשור אליה", מסביר אדאמס בריאיון לוואלה ספורט. "אני לא רוצה לפרט, אבל אנשים ממש קרובים אליי עברו באותם ימים תקופה קשה במיוחד. ישראל נתנה לי הזדמנות גדולה, שהפכה לנקודת מפנה בקריירה שלי, והיה לי חשוב להביע את התמיכה בה. קרתה כאן טרגדיה נוראית, ואני יודע שאנשים עדיין מנסים להתאושש ממנה".
- ובכל זאת, קיבלת הערות או תגובות בטורקיה?
"לא, אף אחד לא אמר לי מילה".
כשקוראים את המילים הללו מפי אדאמס, כוכבה החדש של הפועל חולון, אולי זה לא מפתיע לגלות מה הגישה שעומדת מאחורי חזרתו לליגת העל. "אני לא יכול להגיד שהופתעתי כשקיבלתי הצעה, אבל בהחלט התרגשתי. מהרגע הראשון זיהיתי שיש לי הזדמנות מצוינת לחזור לישראל ולהתבסס כאן מחדש".
- זרים רבים היססו אם לבוא ארצה בגלל המלחמה. לא פחדת?
"בכלל לא. לרגע לא חשבתי לא לבוא. הייתי כבר בישראל, אני יודע איך הקבוצות מתייחסות לשחקנים, יש לי כאן חברים. ברור שצריך להיזהר, אבל חיי היומיום הם נורמליים. ידעתי לאן אני בא, ואני מבין שזה שונה ממה שנראה ברשתות החברתיות. ובאמת, בשבוע שעבר נחתּי כאן, והכל רגיל".
בגיל 28 מגיע אדאמס לקדנציה שלישית בארץ, ורוצה להזניק מחדש את הקריירה אחרי עונה לא פשוטה. אשתקד אמנם קלע ביורוקאפ 15.4 נקודות בממוצע, אבל עזב את אנקרה אחרי שבע הופעות בלבד; הוא עבר לבייג'ינג דאקס בליגה הסינית, ונחתך ממנה אחרי שישה משחקים עם פציעה בברך, ורק כעת הוא חוזר לפעילות.
- לא שיחקת כבר שבעה חודשים.
"נפצעתי בסין, לא בצורה חמורה מדי, ויכולתי לחזור לפני סיום העונה, אבל כבר לא הייתי בבייג'ינג. רציתי לנוח, לעבוד על עצמי ולהגיע לעונה החדשה בכשירות מלאה".
- למה מלכתחילה עזבת את אנקרה?
"זו לא הייתה הסיטואציה הנכונה בשבילי. הייתה לנו קבוצה מוכשרת מאוד, אבל עם יותר מדי שחקנים דומים שמשחקים באותן עמדות. היה לנו קשה לממש את הפוטנציאל שלנו. זה פשוט לא עבד יחד".
אדאמס יודע לשים את האצבע על הזיכרון הראשון שלקח איתו מישראל. "הגעתי עם ירושלים לטורניר קדם העונה, לפני שלוש שנים, ושיחקנו בדרייב אין. הקהל היה כל כך מעורב במשחק, ואז הבנתי בפעם הראשונה את הרוח הישראלית ואת המשמעות של הכדורסל בארץ. זו הייתה חוויה שפקחה את עיניי".
- מה אתה זוכר מחולון?
"פגשתי אותה הרבה פעמים, ואני זוכר כמובן את סל הניצחון שקלעתי במשחק הראשון שלי באולם של חולון. בהתחלה לא הייתי מודע בכלל ליריבות שלה עם ירושלים. זיכרון פחות טוב היה בסדרת הפלייאוף, כשהפסדנו לה 2:1".
- לאורך העונה החולפת המשכת לצייץ לא מעט בטוויטר על מכבי תל אביב. יהיה לך מוזר לשחק נגדה?
"רבים מהחברים שלי מלפני שנתיים נשארו במכבי, ורציתי מאוד שהקבוצה תצליח ותנצח. מוזר? לא ממש. כבר עשיתי את זה כשהייתי בירושלים, וכשאתה חותם בישראל - אלה המשחקים שאתה מחכה ומצפה להם, ואלה המשחקים שאתה יודע שכדאי לך להצטיין בהם".
- הליגה קצת השתנתה מאז עזבת, לפני שנה.
"אני מת על זה. אני רוצה שיהיה כאן כמה שיותר כישרון, ואני בטוח שזה יעשה טוב לכולנו. זה יגרום לנו להשתפר בליגה, וגם יעזור לנו להיות מוכנים יותר למשחקים באירופה. הפועל תל אביב הביאה שחקנים בפרופיל גבוה, מכבי וירושלים הביאו שחקנים טובים והליגה הזו תרכז העונה לא מעט תשומת לב".
- מי השחקן שאתה מצפה לשחק נגדו העונה, ולמה זה פטריק בוורלי?
"ידעתי שלשם אתה מכוון", פורץ אדאמס בצחוק. "הוא שחקן נהדר עם היסטוריה מפוארת, וההגעה שלו לישראל היא נהדרת. עכשיו יהיה לו יותר חופש לשחק, ואנשים עוד יבינו כמה הוא גדול. אבל הוא לא לבד בהפועל. יש לה עוד כמה שחקנים איכותיים".
- איזה שותף מקבוצותיך הקודמות בארץ היית מביא איתך לחולון, חוץ מיפתח זיו?
"אני אפתיע אותך - קייזר גייטס. אני לא חושב שזכיתם לראות כמה הוא טוב באמת. הוא שחקן חזק, שיכול לקלוע ולהוריד כדור לרצפה, מה שלא כל כך הרשו לו לעשות כאן. הוא מסוגל לשמור על שחקנים בכל העמדות, מרכז ועד סנטר. ובעיקר יש לו אופי מיוחד, והוא יסכים לכל דבר שהמאמן יבקש ממנו לעשות על המגרש".
אף שבישראל בפרט ובאירופה בכלל התוודעו בעיקר ליכולות הקליעה והחדירה של אדאמס - הוא מדורג עד היום במקום השביעי בקרב מוסרי האסיסטים של קונטיקט, האוניברסיטה שבה למד ושיחק. "היה שם פעם כוכב ישראלי, לא? בן שפלר?", הוא שואל ומתכוון לדורון שפר, שנמצא עדיין שני שלבים מעליו וממוקם חמישי.
- אז מה אתה יותר, רכז או סקנד גארד?
"לא משנה לי אם אני מוביל את הכדור, או עומד בכנף ומחכה לקבל אותו. אם אני חודר ומוציא למישהו אחר, או קולע לסל בעצמי. אני אוהב לתייג את עצמי כשחקן יוצר".
בחולון הוא ילבש את הגופייה מספר 5. "תמיד לבשתי את הסיפרה 4, אבל מרקוס בינגהאם תפס אותה לפניי. 5 היה המספר של אחי המנוח טרנס קלארק, וזה כבוד בשבילי ללבוש אותו".
- מה הדבר הראשון שעשית כשהגעת לישראל?
"אחרי שפרקתי את המזוודות והתמקמתי, הלכתי לחוף הים. הרוגע והשלווה שלו חסרו לי. אני לא ממש איש של ים, אבל אני גר בבוסטון והתגעגעתי לזה".