לפני שנים אחדות קיבלה פיפ"א החלטה ששוער כדורגל לא יורשה לתפוס בידיו כדור שנמסר לו על ידי אחד מחבריו לקבוצה. מאחורי ההחלטה עמד כנראה הרצון למנוע בזבוזי זמן יקר, שכן השוער ייאלץ לטפל בכדור בעיקר ברגליו והוא יבעט בו וירחיקו.
הרעיון היה חיובי, אלא שמהר מאד התברר ששוערי כדורגל בעולם התאמנו במלוא הרצינות על שיפור שליטתם בכדור באמצעות הרגל, ובכך איבד המשחק את הקצב והתנופה. עובדה היא ששוערים נוגעים ברגליהם בכדור פעמים רבות מאד, ויש לומר, רבות מידי, בעיקר במסירות חוזרות ונשנות, אותן הם מנהלים עם שחקני ההגנה. לדעתי, התוצאה היא הרסנית: בעוד שהשוער וחבריו מוסרים האחד לשני, יש לקבוצה היריבה את כל הזמן שבעולם כדי לסגת לאחור ולנעול את כל מחצית המגרש שלהם על ידי כל עשרת שחקני השדה. וזה לא הכדורגל שרצינו.
התמונה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם, מה שבוודאי מאט את מהירות המשחק בצורה משמעותית. מעבר לכך, קורה שפעמים רבות כאשר מופעל על השוער לחץ של חלוצי היריבה, הוא מסתבך, אם בניסיון כושל להרחיק את הכדור, ואם במסירה שמגיעה מבחינתו לרגל הלא נכונה. גם שחקני השדה טועים יותר מפעם אחת בניסיונם למסור כדור לא נוח לעברו של שוערם, ובכך הם מעניקים שי בלתי צפוי לחלוץ האורב לטעות כזאת, מנצל אותה, ומבקיע.
לא פעם דיברתי על הדרך ההפוכה שבה נוהג משחק הכדורסל בהשוואה לכדורגל. כי בכדורסל, משעבר הכדור את קו האמצע, אין לו דרך חזרה, דבר המחייב התקפה מהירה וניסיון זריקה לעבר הסל. ואם בעבר הרחוק מאד קיבלנו בכדורסל תוצאות דוגמת 18:21, או 15:29, אין היום מצב שתוצאות כאלה יושגו במשחקים.
אני יודע שישנם המתלהבים מהעובדה ששוערי הכדורגל הם "התוספת" המסייעת שניתנה לשחקני השדה. אלא שכדורגל נועד מיום בריאתו כדי שישוחק קדימה ולא לאחור. חבל שאותה מגמה נעלמה כמעט עד כדי הכחדה.
בינתיים, ספק אם מישהו בפיפ"א ייקח דוגמא ממה שעשה כל כך טוב לכדורסל, ויוכל ללא כל ספק להועיל גם לכדורגל.