שני דברים צריכים להטריד את הפועל באר שבע משני הפסדיה האחרונים. האחד היא העובדה שבזירת אירופה הורחקו משורותיה שלושה שחקנים במשחקה מול מלאדה הצ'כית. השני היא ספיגת שלושה שערים בגביע הטוטו מול הפועל טבריה.
בכוונה תחילה אין בדעתי להתייחס לתוצאות שהושגו באותם משחקים, מפני שהפסדים הם חלק בלתי נפרד מכדורגל, אבל כאשר באר שבע ספגה שלושה אדומים במשחק אחד, מדובר כבר במשהו אחר, כי הפירוש הפשוט לכך הוא שהקבוצה איבדה את ראשה, נכנסה לפאניקה וקרסה מנטלית, זהו עבורה מקור לדאגה מיקצועית ערב פתיחת משחקי ליגת העל. שום הסבר, בעיקר לשני האדומים האחרונים, לא יכול להתקבל כסיבה, או לתרץ את אותן הרחקות, מהמשחק.
האזינו לטור של דני דבורין
אשר להפסד בגביע הטוטו, עם כל הכבוד לעולה החדשה הפועל טבריה, אולי היא עצמה הופתעה משלושת השערים שכבשה לרשתה של הקבוצה מבירת הנגב, לי אין ספק שהדבר מטריד, קל וחומר נוכח הידיעה שהפועל באר שבע תחסר בתקופה הקרובה את בלמה הוותיק מיגל ויטור. בהיותו עמוד התווך של ההגנה, עמד לו ניסיונו הרב כדי לתחזק אותה ולסייע לה במשימותיה. בלעדיו החיים הרבה יותר קשים, במיוחד לשוערי הקבוצה, ששאבו ממנו ביטחון בכל משחק ומשחק. מעבר לכך, ויטור הוא מנהיג המקרין על כל חבריו. מכיוון שפציעה היא חלק מהכדורגל, בלית ברירה, חובה על באר שבע ללמוד כיצד להסתדר בלעדיו עד שיחלים.
אחרי כל הדברים האלה, עדיין מדובר בקבוצה השייכת לחלקה העליון של הטבלה. לכאורה היא טובה יותר ממרביתן של הקבוצות האחרות בליגת העל, ורק נותר לה להוכיח זאת מעשית על כר הדשא. אולם כאשר אובד הביטחון, גם פעולות הכדורגל הפשוטות מסתבכות וכדור השלג תופס לו תאוצה. זו הסכנה הממשית הרובצת לפיתחה של הפועל באר שבע. אני רוצה להאמין שהיא מודעת לכך.
קל להשיא עצות, אולם ככל שהפועל באר שבע תדע לשמור על שקט נפשי, יגיעו גם הניצחונות. ניצחון הוא תמיד התרופה הכי טובה להפסדים שספגת.