בשבועיים האחרונים אני קורא, כמו כל אחד, על עמרי גאנדלמן ועל אוסקר גלוך, העושים חיל בבלגיה ובאוסטריה. גלוך במדיה של קבוצת הכדורגל זלצבורג, וגאנדלמן בקבוצת גנט.
שניהם הפכו לשחקני הכרעה, ועיתונות הספורט באוסטריה ובבלגיה אינה פוסקת מלשבחם. כישראלי אני נהנה מאוד לקרוא על כך ומפרגן לשניהם. עם זאת, דווקא בזכות יכולתם הגבוהה, נשאלת השאלה מדוע במשחקים האולימפיים בפריז הם לא הפגינו את אותה יכולת?
הרי לא בין יום הם צצו בזלצבורג ובגנט והחלו לפתע פתאום להבקיע שערים מנצחים. אין לי תשובה משכנעת וברורה לשאלה שהצגתי, אולם קל יותר להצליח בקבוצה, מאשר בנבחרת. קבוצה תהיה תמיד הרבה יותר מלוכדת, מאשר כל נבחרת בעולם, המתכנסת במרווחי זמן גדולים בהרבה. עובדה היא שחלפו 48 שנים מאז השתתפותה האחרונה של הנבחרת הישראלית בטורניר האולימפי של 1976, ועד הופעתה המאכזבת בפריז 2024.
כך או כך, גאנדלמן וגלוך יהיו מהשחקנים שמשימתם להוביל בקרוב את הנבחרת הלאומית הבוגרת שלנו במשימותיה. שניהם מוכיחים באוסטריה ובבלגיה, פעם אחר פעם את כוחם, וצוברים יום יום ניסיון אירופי, שעל חשיבותו העצומה מיותר להרחיב.
מכבי חיפה ומכבי תל אביב משקיפות מלמעלה
בגביע הטוטו בכדורגל רואות הקבוצות הכנה מצוינת ומיבחן למשחקי הליגה, אבל בסופו של דבר, כל אחת חפצה לזכות בו כתואר בעונת 24/25.
השבוע התברר שגביע הטוטו, כמו במשחקי הליגה, הוא בשליטתן של שתי הגדולות: מכבי תל אביב ומכבי חיפה. הן תיפגשנה במשחק הגמר, ואין בכך מקריות. מדובר בשתי הקבוצות שנאבקו בעונות האחרונות על הכתר, וזכו בו, ושבהרכבן נמצאים הכדורגלנים הישראלים הטובים ביותר.
לכן, הירוקים והצהובים ישקיפו גם העונה מלמעלה על טבלת הליגה. בינתיים הם השאירו כבר מאחור את הפועל באר שבע, שהייתה הצלע השלישית הקבועה ברשימת המתמודדות על אליפות ליגת העל. כלל לא בטוח שביכולתה של באר שבע לשמור עכשיו על מעמדה הבכיר. ואם כן תשמור עליו, תהיה זו באמת הפתעה נעימה וגדולה לאוהדיה.