"הייתי פלה של הכדורגל הישראלי. עשיתי שגיאת ענק"

"המאמן היה רחביה רוזנבויים, הנבחרת הייתה בהכנות לטיסה לסיאול. במהלך מחנה האימונים של הנוער בשפיים, נערכה הגרלת משחקי חצי גמר גביע המדינה, נקבע כי הפועל פתח תקווה ומכבי נתניה ישחקו בבלומפילד. ראשי פתח תקווה ביקשו ממני לוותר על אימוני נבחרת הנוער ולהתרכז באימוני הקבוצה, הם ביקשו ממני להגיד לרוזנבויים כי אני צריך לעזור למשפחה בענייני פרנסה. לא הגעתי לאימונים בנוער, בחצי הגמר הגמר ניצחנו את מכבי נתניה 1:2, כבשתי את שער הניצחון. הפסדנו לבני יהודה בגמר 0:1".

אז איפה הטעות הגדולה?

"הכעס עלי בהתאחדות לכדורגל היה גדול, הוחלט שאני אוזמן לנבחרות ישראל. הנוער כשל בסיאול, המאמן אמר בחזרה ארצה כי היו חסרים לו הגולים של חייק. הכאב שלי היה שלא עליתי עם רוב שחקני נבחרת הנוער תחת שפר לאולימפיאדת מקסיקו 1968, לא ספרו אותי גם במונדיאל 1970, החמצה שכואבת לי עד היום. בעזרת ראשי הפועל פתח תקווה בהתאחדות לכדורגל לא הענישו אותי על ההחלטה שלא להגיע לנבחרת של סיאול, לא מבין איך עשיתי שטות כזאת".

שאול חייק נולד בבגדד ב-8 באוגוסט 1948. לאושרית (לשעבר סעידה) ומשה. "אבא היה רופא בבגדד, רוב היהודים העדיפו להגיע אליו לטיפולים. לאחר קום מדינת ישראל הורע מצב היהודים בעיראק, המשפחה ברחה לאיראן, ומשם, חסרי כל, עלינו ב-1951, תחילה לשער העלייה, לפרדס חנה ומשם למעברת סקייה א', ממנה הערבים התפנו על ידי חטיבת אלכסנדרוני . רוב התושבים היו יוצאי טריפולי ועיראק, מעברת אוהלים. בשנה הראשונה היה חורף קשה של מים ובוץ, מי שתייה הבאנו מבסיס תל השומר הקרוב".

הם היו שלושה אחים ואחות, הוא בן הזקונים. המשפחה התקשתה. "בהמשך דאגו לנו לצריפים של 7 על 3, השירותים היו מחוץ לצריף, מקלחת עשינו עם צינור מים. את השם הערבי סקייה דאג ח"כ מרדכי בן פורת לעברת לאור יהודה".

היה גם סיפור הזוי עם אביו. "השפה העברית הייתה קשה לאבא. כששאלו אותו במה הוא רוצה לעבוד הוא גמגם 'בית חולים, רפואה'. הוא נשלח לעבוד במכבסה של בית החולים תל השומר. אחי הבכור יחזקאל ז"ל בא לבקר את אבא, ראה אותו על סוס ועגלה מוביל דברים. הוא נכנס לראשי בית החולים, הקים צעקות ושאל 'אתם יודעים מי האיש שעובד במכבסה?' . הוזעקו בכירי בית החולים, לקחו את אבא ששודרג מהר לעמדת הרופא במחלקה הכירורגית, שם עבד במשך 45 שנים".

הוא למד בבית הספר היסודי הלל, בהמשך ציור פיסול ברננים ("כולנו במשפחה ציירים אמנים"). ואז הגיע הכדורגל. "לילדים לא היה מה לעשות מלבד לשחק כדורגל בבית הספר ובסמטאות שעות ארוכות. לא היה כדורגל אמיתי בשכונה, עשינו מסמרטוטים וגרביים סוג של כדור ורצנו אחריו בטירוף".

ואז - הפתעה. "אחי יחזקאל לחם במבצע סיני 1956 בעזה, הוא ראה שלט בערבית 'מחסן ספורט קצינים', ירה צרור במנעול, נכנס ומצא כדורי רגל חדשים. הוא לקח כדור אחד, ביקש אותו עבור האחים שלו. הוא חזר הבייתה לחופשה והעניק לי את הכדור המהמם. כל הילדים הגיעו לראות את הכדורגל החדש, עד אז כדור גומי קטן היה הישג. הכדור הונח מתחת למיטה שלי, היינו מאושרים לגעת בו".

הדרך שלו החלה בהפועל אור יהודה. "משה נעמן, חלוץ עבר בהפועל רמת גן, הקים את הפועל אור יהודה, הייתה לנו קבוצת נוער בליגה המחוזית. הייתי הקטן בקבוצה, בן 14 וחצי, כשפגשנו למשחק גביע את הנוער של גדנ"ע עם קרקו, קצב, רומנו וכוכבים נוספים. אחי יצחק היה השוער שלנו. הפסדנו 2:1, כבשתי את השער המצמק. ביום שאחרי הגיע איש הגדנ"ע שוני מושקוביץ' למועדון וביקש שיעבירו אותי אליהם. במועדון סירבו העדיפו שאשאר באור יהודה".

מי היה האליל הראשון שלך?

"בצריף לידנו התגורר כתב ששון, הוא נרכש ע"י דוביד שוויצר להפועל רמת גן וזכה איתה מעמדת הקיצוני השמאלי באליפות ההיסטורית במכתש של 1963/64. הוא לימד אותי לנתר גבוה, בתזמון בתוך הרחבה. בהמשך עשה זאת נחום סטלמך, מלך הנגיחות בכדורגל הישראלי".

ואז הגיע שמואל סגל. "מולא היה כדורגלן מצטיין בשנות החמישים בהפועל פתח תקווה. הוא הגיע לאמן את הבוגרים של אור יהודה בליגה ב'. בגיל 16 כבר שיחקתי בבוגרים, סגל ז"ל פנה לאורי קרני וסטלמך ואמר להם 'יש לי בקבוצה ילד, תותח כדורגל, קחו אותו מהר לפני שיחטפו אותו לתל אביביות".

והם הקשיבו. "למשחק ביתי שלנו הגיעו ראשי הפועל פתח תקווה עם סטלמך. הם עמדו על הגבעה במגרש וצפו בי. התרגשתי, סטלמך, שאספתי תמונות שלו, בא לראות אותי . בסיום המשחק הם זימנו אותי להתרשמות במגרש האליפויות שלהם ברחוב אברבנאל. המאמן היה אדמונד שמילוביץ', הביאו קבוצה מליגה ב', במשחק שחולק לשלושה שלישים. שמילו אמר לי 'תעלה חלוץ מרכזי, נראה מה אתה יודע'. הבאתי את נעלי הכדורגל מהבית, במגרש היו מאות תושבי אור יהודה. בשליש הראשון כבשתי שלושער. בשני ביקש המאמן שאשב בחוץ, עליתי לשליש האחרון וכבשתי גול נוסף, 0:4. במדור הספורט נכתב 'רביעייה של חייק במבחן אמריקאי".

היה לו מבחן נוסף לפני ההחלטה. "שמילוביץ' הביא לאימון אותי ואת השוערים איציק ויסוקר ומיקי שיינפלד, את סטלמך ובועז קופמן. הם הגביהו כדורים לרחבה מימין ומשמאל ואני רצתי לרחבה להבקיע גולים. אני מוכן היום לשלם 50 אלף דולר אם יש צילומים מהמבחן הזה. כאילו רוח אלוהים נחה עלי באותו אחר הצהריים. הבעיטות והנגיחות היו נהדרות לרשת של השוערים, הקינוח היה מספרת לחיבורים מהרמה של סטלמך. בסיום האימון אמר קרני 'קחו את הבחור, הכינו לו חליפה, הוא ממריא איתנו למסע לאירופה ולארצות הברית , חלום שהפך למציאות'".

הקבוצה יצאה לסבב ארוך של משחקים בחו"ל. "הפכתי לפלה של העיירה. היה לי מסע מהחלומות עם שמות אגדיים בהפועל פתח תקווה , מפגשים עם היהדות המקומית, קבלות פנים מפוארות והשתלבות ראשונה שלי במשחקי הקבוצה. אני, שאול חייק, שבבית באור יהודה יש לי רק אופניים".

האח יצחק הוא שיאן גינס. כן, כן. "יצחק הוא שוער כדורגל בוגר ממני, יליד 1945, מחזיק בשיא גינס לשוער שעדיין פעיל. הוא שיחק במכבי יהוד, אור יהודה , קריית אונו ובהכח רמת גן היה שוער מחליף של קדוש. בגילו, 81, הוא עדיין פעיל במכבי השקמה ונכדיו משחקים נגדו".

בעונה הכפולה 1966-68 עלה לבוגרים. "משחק ראשון נגד הפועל רמת גן במכתש, 1:1 מגול שלי, ונגד מכבי תל אביב במגרש המכבייה, 1:1, גם שם כבשתי לרשת של חיים לוין. בהמשך אימן אותנו בלה פלאפי היוגוסלבי, התחלתי לכבוש צמדים, כולל צמד לרשת של חודורוב ששיחק בשמשון תל אביב".

ימי השיא היו באליפות אסיה בבנגקוק. "המאמן היה מילובאן צ'יריץ', נבחרת מעולה עם השוער מליקה ז"ל, בלו, לפרדון, דרוקר, הירש, רוזן ומעל כולם המהנדס גיורא שפיגל. עברנו את מלזיה, דרום וייטנאם, בורמה, אינדונזיה וזכינו באליפות אסיה 1967. המשחקים היו כותרות ראשיות במדורי הספורט, הייתי בהרכב כחלוץ מרכזי וכבשתי שערים חשובים. המשחקים הביאו תהילה לי וכמובן לנבחרת המיוחדת הזאת".

ואז הגיעה ההחלטה שניתקה אותו מהנבחרת.

בוא נעשה הפסקה מכדורגל ונדבר על ה"אזרחות". איך הכרת את אשתך?

"נסעתי אל אחותי לשתות קפה, ראיתי נערה ממתינה למונית. עצרתי לה, היא מעולם לא עלתה על טרמפ, הפעם דליה עלתה לטרמפ לכול החיים, היישר לבניין הרבנות. כעבור 9 חודשים התחתנו בבית הרופא בתל אביב. דליה לא הבינה ולא מבינה בכדורגל. יש לנו שני בנים, משה וגיל ושתי בנות, אושרית וחן - משה על שם אבא, אושרית על שם אמא. יש לנו 12 נכדים, מעט עבורי, צריך גם שחקני ספסל להרכב הכדורגל".

לכדורגלנים רבים הייתה בתקופה ההיא וספה. הוא מספר כיצד הגיע קטנוע כזה אליו, ולא בדרך קלה. "זו הייתה בושה וחרפה להפועל פתח תקווה. לא היה לי רכב להגיע מאור יהודה לאימוני הקבוצה ולמשחקים. אחי היה מסיע אותי על הווספה, או שהייתי מגיע באוטובוסים בדוחק ובעמידה לפתח תקווה. ביקשתי שיקנו לי וספה, הם לא ענו לי, החלטתי להחרים את האימונים ולא להופיע למשחק הקרוב נגד הפועל תל אביב. התאמנתי לבד, החזקתי מעמד ועשיתי שביתה. ביום שישי הופיע בביתנו סטלמך, שוחח עם אחי עזרא והבטיח כי הוא אישית ידאג שביום ראשון תהיה לי וספה. בהפועל תל אביב ידעו שאני לא אמור לשחק, כששמעו את התשואות שעליתי בהרכב הם ביצעו שינוי של הרגע האחרון. ניצחנו 0:1 מגול שלי בדקה ה-86. לגבי הווספה, הם שילמו 800 לירות וגם אני אותו סכום עבור הווספה. אמרתי להם שמגיע לי מוסטנג".

הוא עזב את הקבוצה בתום עונת 1972/73. "היה מעט בלגן אז במועדון, ביקשתי מקרני לעזוב. מאמן הפועל רמת גן ניסים בכר, דרך מרכז הפועל, סידר את המעבר למכתש לליגה השנייה, ליגה א' צפון. הייתה לי עונה מצוינת בהתקפה, הבקעתי 23 שערים, כינו אותי 'מלך המכתש', אבל החמצנו את החזרה לליגה הראשונה בשל נקודה אחת. השכר שלי במכתש היה יותר מפי 3 מהפועל פתח תקווה".

הצעה מפתה הגיעה ממכבי חיפה. "לקראת עונת 1976/7 קיבלתי ממכבי חיפה והמאמן שמעון שנהר ז"ל הצעה של 80 אלף לירות לעונה, הגעתי לקריית אליעזר . הייתי בכושר מעולה, כבר במשחק הראשון נגד הפועל כפר סבא ניצחנו 0:4 עם שלושער מצוין שלי. חשתי שהגעתי למועדון בו אבקיע המון שערים".

ואז בא מפגש אווירי עם עלי עותמן. "במשחק השביעי היה לי משחק ביתי נגד הפועל ירושלים, ניצחנו 1:3. היה מגרש בוצי, ירד גשם והתרוממתי עם עותמן לכדור באוויר. נזרקתי לקרקע על הכתף שהתנפחה כמו בלון. פינו אותי מהמגרש לבית החולים רמב"ם. הכאבים היו בלתי נסבלים, הייתי בדיכאון, פציעה שהרסה לי את הקריירה במומנטום הכי גדול. במועדון ניסו להכשיר אותי, טיפולים במכון של פיני שיינהולץ. הגולים שלי היו חסרים, מכבי חיפה ירדה באותה עונה לליגה השנייה".

הוא ביקש לתלות את הנעליים, אבל מכבי רמת עמידר הידפקה על הדלת. "החלטתי לפרוש מכדורגל, לא רציתי להפוך לנכה, אבל ראשי עמידר באו לסלון ביתי, הבהירו שהם רוצים לעלות לליגה העליונה רק איתי. הם שיגעו את אשתי ואותי, חזרתי לעונה מעולה, ומהמקום השני חזרנו לליגה הראשונה".

מי היו הבלמים הקשוחים ביותר?

"יצחק ג'אנו מבית"ר ירושלים, אלוהים ישמור איזה קשוח. עותמן שיחק נגדי ותקע לי ציפורנים מתחת לחולצה, חד כמו תער, גם רוזן וקרקו היו מאוד נוקשים. במשחק רדיוס בחדרה ללא קהל, נגד בית"ר ירושלים, במפגש מול ג'אנו ואברהמי, בלעתי את הלשון , נפלתי כמו שק תפוחי אדמה והצילו אותי על הדשא".

כדורגל היום?

"לכדורגל אני לא הולך, אין מה לראות מהפועל פתח תקווה. וזה כואב לי".

אתה יקיר העיר אור יהודה.

"כן, מאוד מרגש, קיבלתי מראשת העיר מכתב ובו התבשרתי על בחירתי לרגל פועלי בכדורגל ליקיר העיר, טקס שיתקיים בשבועות הקרובים, בהחלט כבוד גדול".