שערוריה שוויצ'יץ' לא מתכונן עכשיו לפלייאוף ה-NBA

1. "אנחנו הפכנו את המשחק לקל". דייוויד בלאט לא היה יכול להציג את זה בצורה יותר נכונה. לקבוצות אירופויות בכירות, ולמכבי יותר מכולן, יש נטייה להסתבך במשחקים מהסוג הזה. מכבי ניצחה אתמול, במשחק בינוני מינוס, בעשרים ושבע הפרש ודגדגה את המאה. יגידו שהיריב שבור, שהסגל שלו צעיר, שאין לו מה לחפש? בפעם האחרונה שבדקנו, בולוניה עדיין נמצאת באיטליה.

2. כך התחיל הרבע השני: חסימה של וויצ'יץ', שיוצרת מתפרצת של מכבי, אותה מסיים ניקולה בליי אפ; סל של ניקולה חצי מטר מעל לקו העונשין; הכנסת כדור שלו מבחוץ אל שחקן חותך וסחיטת עבירה; והטבעה. יש לומר זאת באופן ברור: מעולם לא דרך בישראל שחקן גבוה שאפילו מתקרב לרב גוניות של ווייצ'יץ'. העובדה שהוא לא מתכונן בימים אלו לפלייאוף ב-NBA היא בגדר שערוריה.

3. כולם ידעו מה הסיפור של שלף. הוא טוב יותר במגרש הפתוח, אבל במשחק מסודר, יש לקחת ממנו מטר ולמנוע ממנו את השגת היתרון בצעד הראשון המהיר שלו. שלף, ואולי זוהי קללת הנפלד השורה על יד אליהו, מעולם לא טרח לשפר את הקליעה שלו מעבר לטווח חמשת המטרים. בלאט יכול היה לותר על שלף (זאת אומרת לדחוק אותו למעמקי הספסל). תחת זאת הוא מצא בשבילו את הפתרון האידיאלי: שלף משחק קרוב לסל ועם הגב אליו, וכשהמשחק מאפשר זאת הוא לוקח את הכדור מחוף לחוף. אין היום שחקן במכבי, מלבד ניקולה, שמקבל החלטות כל כך טובות כמו שלף.

4. ליאור ליובין הוא מסוג השחקנים שיכולים להוציא אותך מדעתך, לכאן או לכאן. שניה אחת הוא משחרר מסירת חזה עיוורת לרוחבו של המגרש, ובשניה אחר כך הוא מבצע פאול מטופש. ליובין, וגם הוא מעיד על כך, מתחיל רק עכשיו להבין באיזה סדר של מועדון מדובר במכבי תל אביב כדורסל. הטעויות הללו הן טעויות של מי שגדל בווינטר מול מאתיים צופים (בין אם אתה עולה לגמר הפלייאוף או מתמודד על הירידה) והטעות שלך עולה לך עשרים שקל ולא מאיימת על דקות המשחק שלך. בלאט מריץ את הלפרין, אודריך נראה כמו בייבי של בלאט, בורשטיין יכול לנהל משחק וכך גם שפר ושארפ. ליובין, בזמן המועט שנותר לו העונה, יצטרך להוכיח לבלאט שהוא צריך לתכנן עליו גם לשנה הבאה, שנת המבחן.

5. לבלות'נטאל יש בעיה הפוכה לזו של ליובין, בעיה שאמריקאים רבים (בעיקר בעבר) סובלים ממנה: בלות'נטאל בא ללמד את הנייטיבס איך משחקים כדורסל. כעת, כשבלות'נטאל עבר את תקופת ההתאקלמות והבין שהמשחקים בזירה האירופית שקולים ואפילו עולים על מאבק נגד אריזונה, פתאום מתגלה השחקן שהצליח להתבלט בליגה החזקה ביותר של כדורסל המכללות האמריקאי.

6. קווינסי לואיס נועד לכשלון, והכשלון הזה שייך לבלאט. לואיס שיחק ביוטה, האמא של הכדורסל המסודר. סגנון המשחק שלה קרוב לכדורסל הממושמע שבלאט רוצה להפיק מהקבוצה שלו. יכול להיות שקווינסי לואיס הוא שחקן עם יד טובה, אישיות אינטיליגנטית, צעד ראשון וכו', אבל לא היתה שום סיבה להאמין שאודריך יצליח במקום שבו נכשל סטוקטון.

7. הדיבור, כזכור, הוא על שנת מעבר, שנת הרצה לעונה הבאה שבה ייערך הפיינל פור בתל אביב. נותרו עוד כמה תיקונים, בעיקר בשמירה האיזורית ובהתקפה נגדה ובתחום ריווח ההגנה על ידי קליעות מהשלוש. צריך גם להבהיר לבורשטיין שזו הקבוצה שלו, ושל ניקולה, אם הוא נשאר. אם האישיות של בורשטיין תתברר כשווה לכמעט מושלמות המקצוענית שלו, הוא יוכל לקחת את מכבי רחוק ולמשך תקופה ארוכה. צריך לדלל בסגל הגארדים, לעבות את הבשר מתחת לסל, ולהשקיע נכון חלק מהכסף שישתחרר מבשוק. אבל למרות הדברים הללו, אסור לשכוח לבלאט גם את העונה הנוכחית. בעוד שבועיים הוא מגיע למשחק מכריע נגד בנטון. אף אחד לא נתן לו את הסיכוי הזה לפני חודשיים. ככה שגם העונה הזו יכולה להיות מוכתרת כהצלחה.

8. ועוד תהייה אחת קטנה: אם הראש היהודי הלך לאיבוד ותפקיד הפוינט גארד בארץ מאוייש על ידי יותר ויותר זרים, אם לא נולד כאן, מאז אמיר כץ, אחד שקולע שלשות בשינה, ואם גבוהים היו תמיד הבעיה שלנו, נשאלת השאלה: מה בדיוק אנחנו מגדלים כאן?