זה שבועות רבים שאיני מפסיק לקרוא ולשמוע על כך שהמצב במדינה לא מאפשר החתמתם בארץ של כדורגלנים איכותיים. אם כך הדבר, כיצד זה קורה שדווקא קבוצות הכדורסל כן מצליחות להנחית בארץ שחקנים שוברי שוויון?
הפועל תל-אביב בכדורסל כבר החתימה את פטריק בוורלי ואת ג'ונתן מוטלי בסכומים לא מבוטלים. בברלי, שקיבל הצעה שקשה לסרב לה, הוא שחקן NBA. אשר למוטלי, מדובר במי ששיחק לאחרונה בפנרבחצ'ה, קבוצה תורכית מצוינת, משופעת כוכבים. דוגמא אחרת, מהפועל ירושלים, הוא אוסטין ויילי, שהגיע מקבוצת טופש בורסה, ושנבחר השנה לשחקן המצטיין בליגה התורכית. כידוע לכל, שחקנים ברמתם של השלושה אינם זולים. אוהדי הספורט מודעים וערים לעובדה ששתי קבוצות הפועל נהנות עתה מכיסים עמוקים, בוודאי בהשוואה ליכולתן הכלכלית לפני שנים אחדות. זה מה שעושה את ההבדל, וההבדל הוא עצום.
ויילי, מוטלי ובוורלי הם איפוא ההוכחה לכך שספורטאים איכותיים כן מגיעים לליגה הישראלית. מכאן, המסקנה היא שהדיבורים וההסברים על הקושי הגדול להנחית בישראל כדורגלנים מעולים, כנראה לא הכי מדויקים.
העניין הוא שכלל לא בטוח שבעלי קבוצות הכדורגל רוצים, או מוכנים, להצטרף למירוץ אחרי כוכבי על. יש להם סיבה טובה לכך: אם בכדורסל כבר שובצה הפועל תל-אביב באירופה בבית אחד שישנן בו 10 קבוצות, וכמוה גם הפועל ירושלים, הרי בכדורגל עלולות הקבוצות שלנו לסיים את דרכן באירופה מוקדם מאד מהצפוי.
עד לא מזמן כולנו נהננו לראות בליגת העל בכדורגל שחקנים מעולים והנה כמה מהשמות: שורה אובארוב, סרגיי קנדאורוב, ג'ובאני רוסו, ננאד פרליה, ריימונדס ז'וטאוטס, איגביני יעקובו, אישטוון פישונט, אישטוון שאלוי, גאבור הולמאי, ג'ון אוגו וטוני וואקמה. תסכימו עימי שהם גם הדוגמא הנכונה להחתמה מוצלחת ומשמעותית. כי העיקרון בהחתמת זר נותר כשהיה: רק בתנאי שהוא טוב, לפחות בדרגה אחת, ממה שיש לכדורגלנים הישראלים להציע.
סיכומו של דבר: לא כל קבוצות הכדורגל בליגת העל השלימו את מלוא מיכסת הזרים. ומי יודע, אולי עוד נכונו לנו כמה הפתעות שבדרך.