הגרלה יכולה להיות דבר אכזרי, והגרלת יורו 2024, לאור ההפתעות בשלב הבתים, סידרה לנו ערב אדיר ברבע הגמר - ערב של שני גמרים פוטנציאליים, ערב של כוכבים שיורדים מהבמה וכאלה שמתחילים לכבוש אותה ובעיקר ערב שבו קיבלנו שני משחקים שאחד בהם עמד בציפיות המטורפות ובגדול, ואילו השני היה רע בדיוק כמו שציפינו שיהיה והסתיים בדרמה גדולה, כשגדול שחקני אירופה בכל הזמנים יורד מהבמה בקול ענות חלושה.
המשחק בין גרמניה לספרד, שתי הנבחרות הכי מרשימות בטורניר, הבטיח המון וקיים הרבה יותר. ספרד הגיעה למשחק אחרי שעברה בצורה מושלמת את הבית שכונה ערב הטורניר "בית המוות", יצאה מפיגור ונתנה הצגת כדורגל בשמינית הגמר מול גאורגיה. גרמניה, מנגד, שינתה את פניה בחודש מרץ כשטוני קרוס חזר לנבחרת ופתחה את הטורניר בצורה נהדרת כשהיא מגיעה לרבע הגמר כנבחרת הכי פוריה בטורניר.
במשחק קיבלנו כדורגל מחשמל, קצב מטורף, שילוב של שחקנים ותיקים וחכמים עם העתיד של הכדורגל ומשחק שח מט בין שני מאמנים נפלאים. שתי הנבחרות באו עם מחשבה התקפית וניסיון ללחוץ גבוה. מצד האחד, נאגלסמן סימן את רודרי כאיש המפתח ביציאה של ספרד מהנעת הכדור וגונדואן שימש כצל שלו כשהכדור היה אצל הספרדים. הפציעה של פדרי בעקבות הכניסה החריפה של קרוס כבר בפתיחת המשחק, גרמה לכך שספרד אמנם איבדה את השחקן הכי חשוב שלה בשבירת הלחץ, אבל קיבלה את דני אולמו, שחקן שונה, שמשחק מדרגה קדימה, מאיים יותר על השער ועושה הרבה יותר תנועות לעומק הרחבה.
המחצית הראשונה הסתיימה ללא שערים, אבל היה ברור ששער הוא עניין של זמן ואכן הוא הגיע שש דקות מפתיחת המחצית השניה, כשלאמין ימאל מסר כדור חכם לאולמו, שניצל תנועה מצוינת לרחבה של פביאן רואיס, תנועה שדחפה את הקשרים הגרמנים לרחבה, פינתה לו את השטח והוא סיים בצורה נהדרת לפינה של נוייר. הגרמנים התעוררו אחרי השער ועם דחיפה אדירה מהקהל ותגובה מהירה ונכונה של נאגלסמן, שהכניס את פולקרוג, יצאו קדימה והלחיצו את הספרדים.
לואיס דה לה פואנטה ניסה להגיב לשינוי כשהוציא את ימאל והכניס את פראן טורס, בעיקר כדי להוסיף פיזיות למשחק ולעזור לקרבחאל הגנתית מול מיטלשטאדט שנכנס ומוסיאלה. ימאל הוא באמת תופעת טבע. בלתי נתפס שנער בגילו, שנתון 2007, שחקן שגורם לשחקנים צעירים כמו ניקו וויליאמס, מוסיאלה, פדרי ובלינגהאם להרגיש מבוגרים, משחק באיכות כזאת ברמות האלה. קבלת ההחלטות שלו נהדרת, האחד על אחד שלו הוא חריג וגם מבחינה פיזית, הוא מצליח להתמודד למרות שהוא עדיין בשלבי חיזוק והתפתחות. הבישול שלו, השלישי באליפות, הוא מאסטר פיס - מסירה מדוייקת, חכמה, בעוצמה ותזמון מושלם. נכון, סביר להניח שעוד מסי כבר לא יהיה, אבל אם הוא יימנע מפציעות, הוא בהחלט יכול להפוך לאחד הגדולים בכל הזמנים.
נאגלסמן הלך בכל הכוח על ההתקפה, הוציא בלם והכניס חלוץ ובסוף בא על שכרו בדקה ה-89. השער של וירץ ששלח את המשחק להארכה עשה חסד לכדורגל וזכינו לצפות בעוד 30 דקות נהדרות, שהסתיימו אולי על ידי השחקן הכי פחות צפוי בצורה הכי דרמטית שיש.
מיקל מרינו בן ה-28, מהשחקנים הפחות מוכרים בסגל הספרדי הנוצץ, שחקנה של ריאל סוסידאד, שיחק אצל דה לה פואנטה בנבחרת הנוער ובצעירה וזכה איתו ביחד ביורו לנוער (יחד עם רודרי וסימון ששימש כשוער מחליף) וביורו צעירות (עם רואיס, אולמו ואויארסבאל). הוא הגיע למשחק עם 25 הופעות בנבחרת, אבל כולן היו במשחקי מוקדמות או בליגת האומות. את השער היחיד בנבחרת הוא הבקיע ב-0:6 על קפריסין לפני חצי שנה. דה לה פואנטה הכיר אותו מאז שהוא ילד, ידע מה הוא שווה ושיתף אותו בכל משחקי היורו עד כה. מרינו נכנס בדקה ה-80 על חשבונו של ניקו, כדי לעבות את האמצע ולשמור על היתרון. בהארכה הוא שיחק מאחורי אויארסבאל ועזר לספרדים להחזיר את השליטה במרכז השדה ולהרגיע את ההתלהבות הגרמנית.
אבל עם כל הכבוד לכל זה, הרגע הזה בדקה ה-119, שבו הוא נכנס נהדר לרחבה והתחבר נפלא עם המצח לכדור של אולמו, הוא רגע שממנו עשויים גיבורי הנצח. זה היה רגע מדהים - מצד אחד הקריסה של השחקנים הגרמנים על כר הדשא והדממה של האוהדים הגרמנים ביציעים ומנגד ריצת האמוק והטירוף של הספסל הספרדי שרץ לחגוג עם מרינו ליד דגל הקרן הרחוק. זה רגע שיצר תמונה סוריאליסטית שמראה את כל מה שיפה בכדורגל. מרינו, בן של שחקן העבר אנחל מרינו, ששיחק עם חיים רביבו בסלטה ויגו, חגג ורקד סביב דגל הקרן כמו שעשה אביו לפני 33 שנים בניצחון של קבוצתו אוסאסונה על שטוטגרט ושוב חיבר לנו את העבר עם ההווה, נתן לנו עוד רגע בלתי נשכח ביורו קסום.
אי אפשר בלי כמה מילים על כריסטיאנו רונאלדו
אני לא יכול שלא לסיים עם כמה מילים על גדול שחקני הנבחרות וגדול שחקני אירופה בכל הזמנים, שירד אתמול מהבמה המרכזית בקול ענות חלושה. בניגוד לטוני קרוס, שהחזרה שלו רגע לפני פרישה העצימה את הנבחרת הגרמנית והפכה אותה לאיכותית יותר, הנוכחות של כריסטיאנו רונאלדו בטורניר הנוכחי ובעיקר חוסר עמוד השדרה המקצועי של המאמן רוברטו מרטינס גרמו לכך שפורטוגל מסיימת את הטורניר כבר ברבע הגמר.
הפורטוגלים, מלבד משחק טוב אחד מול הרכב משני של טורקיה, סיפקו טורניר רע מאוד שהושפע בעיקר מכובד הנוכחות של רונאלדו. פורטוגל ניצחה בקושי את הצ'כים, הפסידה לגאורגיה במשחק שרונאלדו היה חייב לנוח בו, גירדה ניצחון בפנדלים על סלובניה והפסידה לצרפת. היא סגרה 330 דקות רצופות ללא שער, ואנחנו מדברים על נבחרת שיש לה אין סוף כישרון בחלק הקדמי.
מרטינס לא שיתף את דיוגו ז'וטה מול צרפת, החליף את ברונו פרננדש ורפאל לאאו במשחקו הטוב בטורניר ובגדול עשה הכל, העיקר שרונאלדו יישאר על כר הדשא. וזאת למרות שלכולם ברור שהמהירות כבר לא שם ושחסרה לכריסטיאנו רונאלדו חצי שניה בכל פעולה מכריעה.
במובן מסויים, קצת עצוב לראות את הגיבורים שלנו מתבגרים, אבל זה לא יוריד במאומה מהקריירה העצומה של רונאלדו, מהמקצוענות, מהתשוקה, מהאהבה האין סופית למשחק ומהדיונים חסרי הסיכוי שהוא סיפק לנו במשך קרוב לשני עשורים יחד עם הפרטנר הארגנטינאי ליאו מסי, מי הגדול ביותר.
תודה לרונאלדו ולקרוס על הריקוד האחרון ואנחנו נמשיך בלעדיהם לחצי הגמר ביורו הנהדר הזה בתקווה שהרמה, הקצב והסיפורים מהמשחק בין ספרד לגרמניה ימשכו גם בחצי הגמר ובגמר.