כאשר התמודדה רומניה מול ישראל במוקדמות יורו 2024, פלורין ניצה לא היה בתוכניותיו של המאמן אדי יורדנסקו. השוער הוותיק לא היה בסגל בספטמבר, ישב על הספסל באוקטובר, ולא קיבל תשומת לב מינימלית. אחרי הכל, אף מועדון רומני לא הביע בו עניין בקיץ שעבר, והוא קיבל חוזה בגזיאנטפ הטורקית רק בזכות המאמן הרומני מריוס שימודיקה שהאמין בו.
בגילו המתקדם, נדמה שהדלתות נסגרו בפניו, אבל ניצה לעולם לא מוותר ומסוגל להשיג את הכל, גם אם באיחור. לליגה הרומנית הראשונה הוא הגיע רק בגיל 24, התנסה לראשונה במפעלים האירופיים בגיל 27, ולנבחרת זומן רק בגיל 30. הבכורה בהרכב, אגב, היתה מול ישראל בנתניה ב-2018. כעת הוא טיפס לפסגה באליפות אירופה כשהוא כמעט בן 37. את יום ההולדת הוא חוגג מחר, ואת המתנה המושלמת לעצמו הוא ישמח להעניק היום, כאשר יתמודד מול הולנד בשמינית הגמר במינכן -האיצטדיון בו סללו הרומנים את דרכם לשלב הבא כאשר הביסו את אוקראינה 0:3 במשחקם הראשון בטורניר.
ניצה, שעשה עבודה מצוינת בין הקורות מול האוקראינים, גם אם לא נדרש להצלות ברמה העולמית הגבוהה, הפך מאז לסוג של גיבור לאומי. כאשר סיים השבוע את השתתפותו במסיבת העיתונאים לקראת הקרב מול ההולנדים, קמו אנשי התקשורת הרומנית על רגליהם והריעו לו. הוא הדמות הפופולרית ביותר במחנה כרגע, ולא רק בגלל הרמה שהוא מפגין על הדשא.
הקאמבק האחרון הוא רק החלק קטן מסיפור חיים חריג וטראגי, שזוכה במולדתו לחשיפה נרחבת רק החודש. "החיים חישלו אותי", הוא אומר, וכאשר יודעים את הדרך שהוא עבר, מבינים שמשחק כדורגל מול יריבה קשה זה כלום לעומת האתגרים בהם הצליח לעמוד.
להורדת אפליקציית וואלה ספורט לחצו כאן
אביו מת כאשר ניצה היה בן 5. אימו סבלה ממחלת לב ועורקים כרונית קשה, והילד נאלץ לצאת לשוק העבודה בגיל מוקדם על מנת לעזור איכשהו בפרנסת המשפחה שחיה בעוני מחריד. "עבדתי בכל מקום בו אפשר היה, גם באריזת עוגיות במפעל. הייתי צריך לעשות משהו, כי לא היה לנו כסף, והיינו שמחים בכל פעם שהיה מה לאכול. היתה שכנה אחת שעודדה אותי ועזרה לי. היא אמרה לי שרק עבודה קשה מובילה להצלחה. היא גם דחפה אותי לכדורגל והפצירה לא לזנוח את המשחק. הכדורגל היה חשוב, אבל העבודה חשובה יותר. פחדתי שיזרקו אותנו מהבית, ולא יהיה לי איפה לגור", הוא סיפר בדיעבד.
החששות האלה הפכו למציאות, בדרך האכזרית ביותר. אישה, אותה החשיבה אימו לחברה, ניצלה את מצבה הבריאותי הרעוע, רימתה אותה והצליחה להשתלט על דירתה. המשפחה עברה לדירת חדר בשכונה הכי גרועה ומסוכנת בבוקרשט, שם נקלע פלורין על בסיס כמעט יומי לקטטות עם נרקומנים שתקפו וניסו לשדוד אותו.
הוא היה כבר בן 18, והעתיד הרגיש עגום במיוחד. בחלוף מספר חודשים הלכה האם לעולמה, וחייה הכואבים הסתיימו. לורה, בת הזוג החדשה שפלורין הכיר אז, הבטיחה לה על ערש דווי שהם יהיו ביחד תמיד. השניים עזבו את שכונת הפשע, ומאז עשה ניצה את המקסימום על מנת להגשים את השאיפה להיות כדורגלן. בעבודה קשה במיוחד, הוא הצליח לעשות זאת, גם אם תנאי הפתיחה לא היו מזהירים כלל.
בנעוריו הוא ניסה את מזלו באקדמיה של סטיאווה בוקרשט, אך שם לא העריכו אותו וניפו אותו. גם ראפיד בוקרשט לא האמינה בו, ואחרי מות אימו העסק נראה אבוד. ליצה דימיטרו, קשר העבר המפורסם שכיכב במונדיאל 1970 לצידו של מירצ'ה לוצ'סקו, היה האיש שסלל עבורו את הדרך. הוא כיהן אז כמאמן קונקורדיה קיאז'נה בפרברי בוקרשט, ולקח את הנער תחת חסותו. ניצה מודה לו עד היום על הטיפול המסור, כי בלעדיו הוא לא היה מגיע לשום מקום. קיאז'נה שיחק אז בליגה השלישית, והשוער הצעיר עשה המון טעויות, אבל בקבוצה המשיכו לתת לו הזדמנויות, בין היתר כי לא היו אלטרנטיבות טובות יותר.
ההתמדה השתלמה בסופו של דבר, וב-2011 עלתה קיאז'נה לליגה הבכירה עם ניצה על תקן אחד המנהיגים. ב-2012, היא הדיחה את סטיאווה בגביע בפנדלים, והשוער שהיה אז בן 24 זכה לראשונה לחשיפה רחבה יחסית בתקשורת הרומנית. גם ג'יג'י בקאלי, הבעלים של סטיאווה, שם לב לבחור שנופה פעם מהמועדון, והחזיר אותו לקבוצה ב-2013. הוא יועד לספסל, והיה לעתים גם שוער שלישי, אבל היה בקבוצה אותה אהד מאז שהוא זוכר את עצמו, ולא פחות חשוב - קיבל שכר גבוה יותר בהשוואה לקיאז'נה.
ניצה כבר לא היה עני, והצליח להעניק למשפחתו בסיס כלכלי איתן. משם, אפשר היה להתחיל לחשוב גם על שדרוג מקצועי. שנתיים הוא המתין לפני שקודם לעמדתה שוער הראשון בסיטוואה ב-2015. שוער אחר פישל מול רוזנבורג במוקדמות הליגה האירופית, ניצה הצטיין במקומו בגומלין - וזהו. אי אפשר היה להוציא אותו מההרכב יותר.
זה היה בגיל 28, אבל הקריירה של ניצה באמת רק החלה באמת. ב-2017 הוא היה נרגש לקבל זימון לנבחרת, ועל הדרך משך תשומת לב של סקאוטים מחוץ למדינה. חלומו הכמוס היה לעבור לבונדסליגה, אבל זה היה מוגזם, ובהיעדר אופציות הוא העדיף להישאר בסטיאווה אהובתו לשנים ארוכות. אלא שאז הציעה ספרטה פראג 2 מיליון יורו תמורתו, ובקאלי לא מסרב לסכומים כאלה. השוער עזב את בוקרשט בדמעות, ויצא להרפתקה לא מוכרת.
בהתחלה זה עבד טוב, ושנת 2021 היתה הטובה ביותר בחייו מבחינה מקצועית. הוא ביסס את עצמו כשוער הראשון בנבחרת במוקדמות המונדיאל, סיפק שני משחקים מעולים מול גרמניה גם אם שניהם הסתיימו בהפסדים, והיה גאה מאוד לקבל מחמאות אישיות ממנואל נוייר. כוכב העל הגרמני מבוגר מניצה בשנה אחת בלבד, אבל זה הרגיש כאילו מדובר באייקון מעידן אחר. רומניה ספגה רק 8 שערים ב-10 המשחקים בקמפיין, וניצה נבחר לכדורגלן השנה.
אלא שהנבחרת פיספסה את ההעפלה לפלייאוף על חודה של נקודה, ואילו לספרטה פראג הגיע המאמן פאבל ורבה שלא הסתדר עם הרומני. וכך, אחרי שנה אדירה, חווה ניצה את שנת 2022 האיומה. הוא נזרק ליציע בפראג בלי לקבל הסברים, איבד את מקומו בנבחרת אחרי תבוסות למונטנגרו בליגת האומות, ונדמה היה כי בגיל 35 הגיע הזמן לתלות את הכפפות. בסיבוב השני ב-2022/23, העבירה אותו ספרטה בהשאלה לפארדוביצה שנלחמה על חייה בתחתית הליגה הצ'כית, ואחרי שהקדנציה הזו הסתיימה, לא הצליח סוכנו לאתר עבורו אפילו אופציה נורמלית אחת בליגה הרומנית.
שחקן עם נסיון חיים אחר היה מרים ידיים בשלב זה, אבל ניצה רגיל לצאת ממצבים גרועים פי כמה. שימודיצה העניק לו את הצ'אנס לו היה זקוק, ובגזיאנטפ הפך הרומני הוותיק לאחד השוערים הטובים בליגה הטורקית. הזימון בחזרה לנבחרת לא איחר לבוא, ואז שיחק לו המזל כאשר הורציו מולדובן עבר לאתלטיקו מדריד בינואר.
מולדובן היה אמור להיות באנקר בהרכב באליפות אירופה אחרי שהצטיין במוקדמות, אך לא ראה דשא אצל צ'ולו סימאונה - וזה הרי היה צפוי, כי איך אפשר להתחרות ביאן אובלק? לאור זאת, ביצע יורדנסקו הערכה מחודשת, והחליט כי ניצה יהיה השוער הראשון ביורו 2024. הוא ממש לא התחרט על כך.
ואולי השאיפה לשחק בבונדסליגה היתה לא ריאלית, אבל הנה לכם - הוא מככב בכל זאת באיצטדיונים הגדולים של גרמניה. דימיטרו ולוצ'סקו צופים ביחד בביצועיו מיציעי הכבוד, והוא עושה חיים משוגעים בין הקורות ומקבל מחיאות כפיים במסיבת העיתונאים. מחר יש לו יום הולדת 37. מעניין אם הוא יהיה שמח במיוחד.