לחזור לסלבדור: רומלו לוקאקו סוף סוף יתעלה ברגע האמת?

בתחילת המשחק מול אוקראינה במחזור הנעילה בשלב הבתים, שלח קווין דה בריינה מסירת עומק מושלמת לרומלו לוקאקו. החלוץ קיבל את הכדור ליד פינת תיבת השוער, והיה אמור לשים אותו בפנים, אך גילגל במקום זאת דרדלה לידיו של אנטולי טרובין.

המצב הזה היה תעתיק כמעט מדויק של מה שקרה ב-1 ביולי 2014, בשמינית גמר גביע העולם מול ארצות הברית בסלבדור. 90 הדקות הסתיימו אז בתיקו מאופס, והמאמן מארק וילמוטס שלח בהארכה למגרש את לוקאקו במקומו של דיבוק אוריגי. כן, הסקורר סופסל אז לטובת האיש שעבר באותו קיץ מליל לליברפול, כדי להפוך לאגדת אנפילד בדרכו המיוחדת, אבל אוריגי כבר לא רלוונטי כרגע. החילוף הזה הכריע את ההתמודדות. תחילה, סיפק לוקאקו את המסירה לדה בריינה שקבע 0:1. ואז הסדר כבר היה הגיוני יותר - דה בריינה על תקן המבשל, לוקאקו עם רגל מסיימת. כאשר קיבל את המסירה, בדיוק כמו מול אוקראינה ביום רביעי, הוא שלח בעיטה חדה לפינה הקרובה שלא הותירה לטים הווארד סיכוי קלוש. האמריקאים עוד הספיקו לצמק ל-2:1, אבל זה היה השער שהעלה את בלגיה לרבע הגמר.

להורדת אפליקציית וואלה ספורט לחצו כאן

כעת, כאשר נזכרים ברגע הזה בדיעבד, בולטים שני דברים. ראשית, מבנה גופו של לוקאקו היה עוצמתי כבר אז, אבל אתלטי. היום הוא מותיר רושם של שחקן כבד מדי, גם אם מהירותו מרשימה כשצריך. שנית, זה היה ונותר השער המשמעותי היחיד שלו עבור בלגיה בטורניר גדול, ואולי בכלל. 85 כיבושים יש ללוקאקו במדי השדים האדומים, והוא מלך השערים של הנבחרת בפער עצום ובלתי נתפס. לאדן הזאר במקוםה שני 33 שערים בלבד. גם ממוצע ההבקעות שלו מכובד ביותר - 0.72 שערים למשחק. ואולם, חשוב גם מתי ובאיזה מעמד נופלים השערים האלה, וכאן יש בעיה מסוימת.

ביורו 2016, כבש לוקאקו צמד מול אירלנד בשלב הבתים, וזהו. במונדיאל 2018, הוא תרם צמדים בנצחונות על פנמה וטוניסיה בשלב הבתים, וזה הספיק כדי להיות סגן מלך השערים של הטורניר כולו, אבל בשלב הנוקאאוט הוא לא עשה הרבה, ונעלם לפרקי זמן ארוכים בהפסד לצרפת בחצי הגמר. ביורו 2020, היה לו צמד מול רוסיה ושער מול פינלנד כאשר בלגיה טיילה עם מאזן מושלם בשלב הבתים, אבל בנוקאאוט זה שוב לא הלך. למען הסטטיסטיקה, היה שער בפנדל ברבע הגמר מול איטליה, אך הוא רק צימק את התוצאה בדרך להפסד, ובמשחק פתוח לא הצליח לוקאקו למצוא את הרשת.

ואז הגיע גם המשחק המפורסם מול קרואטיה במונדיאל 2022. הסקורר הגיע לטורניר לא כשיר, ונזרק למערכה רק למחצית השניה בשלב הבתים כאשר הנבחרת היתה זקוקה לניצחון על היריבה המשובצת. רצף ההחמצות האומלל שלו נכנס הישר לפנתיאון והפך ללהיט ענק ברשתות החברתיות. הוא יכול היה לסיים את המשחק עם שלושער לפחות, אבל הפארסה נגמרה עם 0:0, והשדים האדומים הלכו הביתה.

במוקדמות זה סיפור אחר לגמרי, ובקמפיין לפני יורו 2024 התעלה לוקאקו על עצמו עם 14 שערים מתוך 22 של בלגיה כולה. חלקם היו נהדרים, חלקם גם חשובים כמו השלושער ב-0:3 בשבדיה, אבל האם יש למישהו ספק שהנבחרת היתה עולה לטורניר בלעדיו? איך שלא תסתכלו על זה, האומה זקוקה לו במאני טיים, ממש ברגע האמת, וכאשר בוחנים את הביצועים שלו במשחקים הגורליים ביותר, התמונה לא מעודדת.

אוהדי אינטר יעידו על כך יותר מכולם בעקבות ההופעה בגמר ליגת האלופות לפני שנה. השחורים-כחולים נתנו פייט מצוין למנצ'סטר סיטי, והיו ראויים לפחות לתיקו, אבל לוקאקו חסם בגופו את הכדור של פדריקו דימרקו שהיה אמור להיכנס פנימה, ולפני שריקת הסיום אף רשם החמיצה בנגיחה חלשה למדי שאיפשרה לאדרסון לשמור על רשת נקיה בדרך ל-0:1.

שפת הגוף שלו לא היתה אידיאלית באותו ערב, בין היתר כי הוא נכנס לאכזבתו כמחליף, בעוד אדין דז'קו הועדף על פניו בהרכב. מעריציו במילאנו היו יכולים לסלוח לו בכיף גם על זה, כי הם זכרו לו לטובה את שתי העונות הנהדרות בין 2019 ל-2021 שהניבו לבסוף אליפות, אבל אז החל החלוץ לנהל לפתע משא ומתן עם יובנטוס, וסיפור האהבה הזה תם. כיום, לוקאקו הוא פרסונה נון גראטה בסן סירו.

העלילה הזו מסמלת לא מעט. בתחילת דרכו, לכל אוהד נייטרלי היה קל להתחבר ללוקאקו - ילד הפלא שפרץ להרכב אנדרלכט בגיל 16, בדיוק כפי שהבטיח לעצמו ולהוריו. רומלו גדל בעוני, ראה בקריירת הכדורגל שלו דרך יחידה להציל את משפחתו, ועשה את זה. הוא סיפר כיצד תירגם את הזעם לנחישות.

כאשר מאמן הקבוצה הצעירה של אנדרלכט לא רצה לתת לו מקום בהרכב, הוא התערב כי יבקיע 25 שערים תוך חודשיים אם יקבל את הצ'אנס. במקרה של הצלחה, המאמן היה אמור להכין לכל הקבוצה פנקייקים לאורחת בוקר עד סוף העונה. הם קיבלו את הפנקייקים. באותה תקופה, הוא גם החליט כי יעשה את המקסימום כדי להיות הכדורגלן הבלגי הגדול בכל הזמנים. "לא טוב. לא מצוין. הגדול מכולם" - זו היתה ההצהרה.

זה סיפור חינני, החלומות האלה מועילים, עד שמגיעים לגבול הטעם הטוב. בשלב מסוים, השאיפה למצוינות עלולה להפוך בהדרגה להתנשאות, ואז הנכונות להזדהות עם השחקן יורדת. תדמיתו של לוקאקו נשחקה בשנים האחרונות. הוא עדיין אדם אינטליגנטי, שמדבר 7 שפות, ויכולותיו רב גוניות הרבה יותר ממה שניתן לחשוב כאשר רואים את המימדים הפיזיים שלו. אלא שהוא הרבה פחות פופולרי בקרב האוהדים הנייטרלים, וחוסר המזל שלו לא יוצר סימפטיה.

זה המצב ביורו 2024. לוקאקו החמיץ המון, וההחטאה האומללה מול אוקראינה היא רק דוגמא אחת, אבל הוא גם כבש 3 שערים נהדרים. במפגש מול סלובקיה, הוא הגיע בתזמון טוב כדי לשים את הריבאונד פנימה, רק כדי לגלות שהיה בנבדל קטן. לקראת הסיום, הוא שלח טיל לרשת מאסיסט של לואיס אופנדה וחשב שהישווה ל-1:1, אך ה-VAR התערב שוב, והוחלט כי המבשל נגע לכאורה בכדור בידו בתחילת המהלך. ואז, במפגש מול רומניה, כבש לוקאקו שער אופייני מצוין, אלא שגם הוא נפסל באמצעות ה-VAR, הפעם בגלל נבדל ביזארי של מיליטרים שלא צריך להתקיים בעולם הוגן. ללא שופטי וידאו, היה לוקאקו מדורג כמלך השערים של אליפות אירופה. במקום זאת, יש לו אפס עגול, וברשתות החברתיות נהנים ללעוג לו.

אבל אתם יודעים מה? כל זה לא ממש משנה, כי בלגיה המשיכה הלאה בכל זאת. גורלה לא נחרץ בגלל הפסילות ובגלל ההחטאות. היא יכלה - והיתה צריכה - לסיים במקום הראשון בבית 5 כדי לקבל יריבה נוחה יותר בשמינית הגמר, אך זה לא סוף העולם. מעשית, הטורניר האמיתי מתחיל עכשיו. כאשר יעלה לכר הדשא בדיסלדורף מול צרפת, חייב לוקאקו לעשות את מה שלא עשה מאז ה-1 ביולי 2014 - להבקיע שער משמעותי בשלב נוקאאוט בטורניר גדול. התאריך הוא ה-1 ביולי 2024. עשור בדיוק חלף. האם זה סמלי? האם זה הוא מסוגל לעשות את זה פעם אחת ב-10 שנים?

הוא יהיה שם מול קיליאן אמבפה, שבינתיים מחמיץ בעצמו ועושה כותרות בעיקר בגלל האף השבור והמסכה. הוא יהיה שם מול מרכוס תוראם, שירש ממנו את החולצה מספר 9 באינטר, יצר שיתוף פעולה לא פחות טוב עם לאוטרו מרטינס, ואהוב כיום בסן סירו פי מיליארד יותר ממנו. הוא יהיה על תקן אנדרדוג, כשכולם בטוחים כי הביטחון העצמי שלו נרמס, כשכולם ראו עד כמה הנגיעה הראשונה שלו גרועה בטורניר הזה. וזה יכול להסתיים באכזבה בדיוק כמו בפעמים הקודמות, אבל אולי עכשיו זה הזמן להיזכר בזעם שחש בילדות, ואת הכמיהה להוכיח לכולם שהוא מסוגל להיות הטוב מכולם.

לוקאקו צריך לשכוח את מאות המיליונים ששולמו תמורתו, את כל האגו שצבר במהלך השנים, את כל הכשלונות הקודמים, ולהיות שוב נער ששמח להיות על הדשא. כמו שהיה בתחילת הקריירה באנדרלכט, כמו ב-2014 כאשר נכנס במקומו של אוריגי עם חיוך על הפנים. ואז, אולי, גם ה-VAR לא יהרוס לו את החגיגה, ודומניקו טדסקו יכין לכל הנברת פנקייקים.