כשאנחנו מתקרבים למחזור האחרון של שלב הבתים, אפשר בקלות להצביע על הפתעת הטורניר, הרגע המרשים ביותר עד כה, כמות השערים האינסופית וכמובן, ובאופן מובהק, על אכזבת היורו עד כה, וזהו התואר (הלא ממש מחמיא) בו אנגליה זוכה כעת, וביתרון מוחץ. זה משפט שספק אם גם המשולהבים שבאוהדי שלושת האריות היו משערים שייאמר לפני פחות משבועיים, רגעים ספורים לפני שאליפות אירופה יצאה לדרך ומקבל משמעות כפולה ומפתיעה כשהאנגלים בכלל מוליכים את בית ג' וגורלם בידיהם. אבל עדיין, למרות העובדה שהיא מוליכת הבית, ללא הפסד ומאזן שערים חיובי (באופן מינימלי), נבחרת אנגליה מוצאת עצמה במרחק שנות אור מהציפיות הגבוהות שהוצבו בהקשרה לפני שהטורניר בגרמניה יצא לדרך, ובעיקר עם סימני שאלה גדולים במיוחד לקראת שלבי ההכרעה של היורו.
באופן טבעי, מרבית חצי הביקורת מופנים באופן יומיומי לכיוונו של מנג'ר הנבחרת, גארת' סאות'גייט, שבטורניר הרביעי בו הוא מוליך את האומה הגאה לטורניר גדול מתמודד כעת עם גל ביקורות חסר תקדים כלפיו. סאות'גייט, מחושב, שקול ובעיקר דרוך, מנסה להוריד את מפלס הלחץ במחנה האוהדים כשמשדר מסרים של רגיעה במסיבות העיתונאים השלוות שלו, אולם האוהד האנגלי הממוצע למוד האכזבות לא ממש 'קונה' את האמירות שמגיעות ממי שאמור להתוות את הדרך המקצועית של אנגליה ומראה עד עכשיו בטורניר שזה עשוי להיות אתגר אחד גדול מדי ביחס לתחרויות העבר.
למרות ההופעות המתסכלות, האוהדים האנגלים ממש לא מצביעים ברגליים ושיירות האוטובוסים שחוצות את תעלת לה-מאנש מדרום האי הבריטי לכיוון צרפת ובהמשך לגרמניה רק הולכות ומתעצמות. הפאבים בקלן הולכים ומתמלאים עד אפס מקום בנוכחות אנגלית דומיננטית, וההדחה ביממה האחרונה של סקוטלנד רק הוסיפה זריקת עידוד לסרקאזם המצוי בשפע בקרב אוהדי שלושת האריות, גם בימי שגרה. אבל לצד נהרות האלכוהול שנמזגים בשפע בעיר הגרמנית שבה תפגוש אנגליה את סלובניה ביום שלישי בערב, הרצון העז של אוהדי הנבחרת הוא לראות קבוצה תוקפת, יוזמת ומלאה באנרגיות, כשלמעשה בפועל תהיה הניגוד המוחלט של מבנה האישיות של הדמות שמוליכה אותה על הקווים.
'גם את המאמן של חוף השנהב פיטרו בעיצומו של טורניר גדול, ובסוף הם הלכו עד הסוף. אם הפעם אנחנו נזכה, זה יהיה למרות גארת' סאות'גייט, ולא בזכותו', חזרו על עצמם מספר גדול של אוהדים אנגלים בפאבים המציפים את רחבת ה-'פאן זון', מדברים על תסריט שנשמע מנותק לחלוטין אבל מהווה אמירה גדולה באשר למידת האמון שחלקם נותנים בו. לסאות'גייט יש מניות רבות בזינוק האנגלי בעשור האחרון, בכך אין ספק, אבל הלך הרוח האנגלי מתחילת הטורניר הוא שהוא לא מגיב כראוי במהלך המשחק, שהוא נחות מבחינה טקטית באופן משמעותי ביחס ליתר מאמני העל של הנבחרות האחרות הפייבוריטיות לזכייה ושהוא פשוט מתקשה למצה את מלוא הכשרון העצום שלאנגליה יש להציע, במיוחד בחלק ההתקפי.
ועדיין, למרות הזעם והאכזבה החלקי שמופנה כלפי שלושת האריות בימים האחרונים, האמונה היא שנקודת המפנה נמצאת מעבר לפינה והרצון העז הוא לראות הצהרה של ממש נגד הנבחרת הסלובנית ביום שלישי בערב. סלובניה על הנייר עשויה להיחשב לנבחרת הנחותה ביותר בבית ג' שתצטרך לספק את הופעת חייה על מנת לאתגר באמת את אנגליה, אבל מספיק עבור סאות'גייט לצפות בשידור חוזר במשחקה של בלגיה (שהוגרלה לבית הנח ביותר בטורניר, בית ה'), ופתחה את אליפות אירופה עם הפסד מביך לנבחרת סלובקיה, כדי להפנים שאין מתנות ואין יריבות קלות ביורו, גם אם מדובר בגרסה רחבה למדי הכוללת שוב 24 נבחרות.
ספסול והחלפתם של פיל פודן (שחקן העונה האחרונה בפרמייר ליג) וטרנט אלכסנדר-ארנולד (שחווה עונת שיא בליברפול) בדם חדש ומרענן מתבקש ובהקדם, כדי שאנגליה לא תשחזר את שתי הופעותיה הראשונות בטורניר בהן נחשפו קשייה במלוא עוצמתן הן בניצחון במשחק הפתיחה נגד סרביה והן בהופעה המאכזבת האחרונה מול הדנים, שהוכיחו עליונות מרשימה.
מגלזנקירשן, דרך פרנקפורט וכעת קלן השלווה למדי בימי שגרה, האוהדים האנגלים מסתערים וכובשים יעד גרמני חדש, נהנים מכל טיפת שמש ומרוקנים את הפאבים עד תום, לשמחתם של בעלי העסקים המקומיים. האהדה והנאמנות הטוטאלית שלהם לנבחרתם הלאומית כלל לא עומדת בספק, אולם עכשיו, תורם של השחקנים והאדם העומד בראש המערכת לספק להם הופעת חמישה כוכבים איכותית, נדרשת ועוצמתית, שתעניק לשיר המפורסם המלווה את הנבחרת 'הכדורגל שב הביתה' גיבוי מחייב גם בשטח.