לוקה מודריץ' נכלל בנבחרת המצטיינים של יורו 2008. זוכרים מי עוד היה אז ברשימת 11 השחקנים הטובים של הטורניר? איקר קסיאס, פיליפ לאם, קרלס פויול, קרלוס מארצ'נה, יורי ז'ירקוב, מרקוס סנה, צ'אבי, חמיט אלטינטופ, אנדריי ארשבין ודויד וייה. חלקם מרגישים כעת כמו היסטוריה ממש עתיקה, וסביר שיש לא מעט אוהדים צעירים אשר לא שמעו מעולם על מארצ'נה ואלטינטופ. מודריץ' עדיין איתנו, ואתמול הוכתר לשחקן המצטיין בקרב הגדול מול איטליה בלייפציג.
הוא היה גם הגיבור הטרגי האולטימטיבי. אחד המשחקים המרגשים ביותר בקריירה שלו בחולצה המשובצת, עלול להיות גם האחרון. אחרי שהפך לכובש המבוגר ביותר בתולדות אליפות אירופה, כחודשיים לפני יום הולדתו ה-39, הוא יורד כעת מהבמה בדרך דרמטית במיוחד. שניות ספורות הפרידו בין קרואטיה לעליה לשמינית הגמר, כאשר שער שיוויון של מתיה זקאני בדקה ה-98, בבעיטה האחרונה של המשחק ממש, הרס את הכל והותיר את מודריץ' המום על הספסל. אבל אם נדמה לכם שזה התסריט האכזרי ביותר שחווה הקשר באליפויות אירופה, הרי שזה לא נכון בכלל, ולשם כך צריך לחזור שוב ליורו 2008.
אז, לפני 16 שנה, היתה זו ההופעה המוצלחת ביותר של הקרואטים ביורו אי פעם. במשחק הראשון, הם ניצחו את המארחת אוסטריה 0:1 מפנדל של מודריץ' - בחור בן 22, אז עדיין שחקן דינאמו זאגרב, ועדיין עם מספר 14 על גבו כי החולצה מספר 10 היתה של הקפטן ניקו קובאץ'. במשחק השני הם רמסו הקרואטים את גרמניה 1:2, ואז ניצחו עם מחליפים גם את פולין כדי לסיים את שלב הבתים עם מאזן מושלם.
כל תקצירי היורו: הורידו את האפליקציה החדשה של וואלה ספורט
זו עדיין הפעם היחידה בתולדות קרואטיה בה היא הצליחה לנצח 3 פעמים באליפות אירופה, אבל בפועל זה היה צריך להיות יותר - אולי אפילו הרבה יותר. החבורה של המאמן סלאבן ביליץ', ששלחה את אנגליה הביתה במוקדמות, היתה מועמדת ראויה לזכיה עם סגל מעולה, ומודריץ' סיפק טורניר נפלא. הוא בלט מאוד גם ברבע הגמר מול טורקיה בווינה, במהלכו ביזבזה הנבחרת יותר מדי הזדמנויות. אז הקרב נגרר להארכה, ובדקה ה-119 - כן, 119! - הגיעה סוף כל סוף פריצת הדרך. מודריץ', שעדיין נראה רענן גם אחרי שעתיים על הדשא, הגביה כדור מושלם לראשו של איבן קלאסניץ', והנגיחה שלו הלכה לרשת.
זה היה סיפור אגדה על חלוץ שעבר שתי השתלות כליה שנה קודם לכן, חזר למגרשים טוב אפילו יותר, והעלה את נבחרתו לחצי גמר אליפות אירופה. גם בהוליווד לא כותבים תסריטים כאלה. אבל חכו רגע - הרי התסריט הזה נזרק לפח שתי דקות מאוחר יותר. בעוד הקרואטים כבר חגגו את הניצחון, הבקיע סמיח שנטורק את שער השיוויון בדקה ה-121, תוך שהוא מנצל הפקרות בעוקף היריבה. במקום לעלות, קרואטיה הלכה לפנדלים, ושחקניה לא הצליחו לעמוד במפלה הזו מבחינה מנטלית. הם קרסו, והחטיאו 3 פעמים מהנקודה הלבנה. מודריץ', שהיה הראשון ברשימה, היה אחד מהמחמיצים. הוא פשוט בעט החוצה, ומשם כבר לא היתה לנבחרתו דרך חזרה. הטורקים דייקו בכל הבעיטות כדי להמשיך הלאה - ונדרשו להם רק 3 כאלה.
זו היתה הטרגדיה הספורטיבית ממנה החל מודריץ' את דרכו באליפויות אירופה, והיא עולה בכל פרמטר אפילו על הדרמה האיומה אתמול. זה נכון בעיקר כי לקרואטיה של 2008 היה סיכוי טוב להניף את הגביע, ואי אפשר לומר זאת על הגרסה הנוכחית שלה. אלא שזה לא ינחם, כמובן, את הקשר המחונן, והזכרונות מווינה רק הפכו את המתרחש אתמול למתסכל עוד יותר. הדמיון צורם מדי. גם נגד איטליה, כמו מול טורקיה, הוא החמיץ פנדל - רק שזה קרה בדקה ה-54 ולא בדו קרב, כך שהסדר התהפך. אתמול הוא מחק את ההחטאה שניות ספורות מאוחר יותר, כאשר עט על הריבאונד אחרי הצלה של ג'אנלואיג'י דונארומה מנגיחה של אנטה בודימיר, והכניע סוף סוף את הקפטן של הכחולים.
רק תחשבו על זה - דונארומה היה בן 9 כאשר מודריץ' זהר ביורו 2008. הוא היה בן 7 כאשר מודריץ' ערך את הבכורה שלו בטורניר גדול במונדיאל, גם כן על אדמת גרמניה. עכשיו הוא כבר אחד הכוכבים המנוסים ביותר של אזורי ועונד את הסרט על הזרוע, ומודריץ' עדיין מנהיג את הנבחרת ומתרגש מכל רגע על הדשא. הוא כבר היה בגמר גביע העולם, קיבל את כדור הזהב וזכה 6 פעמים בליגת האלופות, אבל התשוקה לא פחתה אפילו בפרומיל. טוני קרוס, שותפו המיתולוגי לקישור ריאל מדריד, החליט לפרוש למרות שהוא צעיר מהקרואטי ביותר מ-4 שנים, ואירגן לעצמו את יורו 2024 כטורניר פרידה. מודריץ' דווקא האריך את חוזהו בסנטיאגו ברנבאו, ולא אמר כלום על כוונתו לנטוש את הנבחרת. מי יודע, אולי אחרי מה שקרה אתמול הוא עוד יחליט למשוך עד מונדיאל 2026. "עם לוקה אף פעם אי אפשר לדעת", אמר ביליץ' לפני הטורניר הנוכחי, והוא יודע על מה הוא מדבר. כלומר, הוא לא יודע.
רק דבר אחד בטוח - כל עוד הוא שם, הוא יתן את הלב והנשמה. החגיגה האמוציונלית שלו, עם דמעות בעיניים, אחרי שהבקיע אתמול את שער היתרון היתה מפעימה. כאשר רואים תשוקה מסוג זה, אי אפשר לא להזדהות איתו. היה אפילו חן מסוים בכך שהוא קיבל כרטיס צהוב נדיר למדי בדקה ה-60, כי גם זה הדגיש את המחוייבות והנכונות להילחם על כל כדור. אחרי שהוחלף מודריץ' בדקה ה-80, הלך עורך השידור אליו כל הזמן - וצדק. תגובותיו של הכוכב הוותיק על הספסל היו מעניינות לא פחות מהמתרחש על הדשא. הוא ספר את הדקות, חילק הנחיות, והיה האדם הכי מסקרן באיצטדיון. שניות ספורות לפני שריקת הפתיחה, אפשר היה להבחין בהקלה מסוימת במבט המיוסר שלו. זה היה מוקדם מדי, כי זה נגמר רע מאוד - ואז, בעוד האיטלקים לא ידעו את נפשם מרוב אושר, היה כל שאר העולם עצוב מאוד בשביל לוקה.
זה נגמר בשברון לב, כמו ב-2008, ואפשר להגיד שזו סגירת מעגל עגומה. אפשר גם לומר שזה לא מגיע לו, בוודאי לא אתמול, כאשר זכה בצדק רב בתואר השחקן המצטיין במופע הפרידה שלו מאליפויות אירופה. אבל מצד שני, כדאי לזכור עד כמה המזל האיר לו פנים בעבר. במונדיאל 2018, החמיץ מודריץ' פנדל מול דנמרק בשמינית הגמר, וקרואטיה כמעט עפה בהארכה, אבל עלתה בדו קרב פנדלים. ברבע הגמר, היא גברה אז על רוסיה בפנדלים, ואת אנגליה ניצחה בחצי הגמר בהארכה.
במונדיאל 2022, היא עברה את יפן בפנדלים בשמינית הגמר, ואז נהנתה ממנה גדושה מאוד של מזל כדי להגיע לפנדלים מול ברזיל ברבע הגמר - ולהדיח גם אותה. הנה לכם עובדה מדהימה - קרואטיה היתה סגנית אלופת העולם ב-2018 וסיימה שלישית ב-2022, אבל לא ניצחה באף משחק נוקאאוט בטורנירים אלה ב-90 דקות. היינו מסכמים את הקריירה הבינלאומית של מודריץ' אחרת, אלמלא הכל הלך לטובתו.
בכלל, חוסר היכולת להכריע משחקים היה אופייני לקרואטיה מאז תחילת הקדנציה של המאמן זלאטקו דאליץ'. הוא רכב על רק על המזל, אלא גם על מודריץ' וחוליית הקישור המצוינת שלו, וקיבל המון קרדיט שלא בהכרח הגיע לו. במקרים רבים מדי, בחירת ההרכבים היתה בעייתית, וכך גם ניהול המשחקים - וזה בא לידי ביטוי ביתר שאת ביורו 2024. הפעם דווקא היתה קרואטיה קרובה מאוד לשני נצחונות, אבל פיספסה את שניהם. מול אלבניה, היא ספגה בדקה ה-95 את שער השיוויון המאוחר ביותר אי פעם באליפויות אירופה. אתמול, בדקה ה-98, היא "שיפרה" את השיא של עצמה, והחילופים הגרועים של דאליץ' תרמו לכך מאוד.
האם היה כדאי להחליף את מודריץ', והאם היה לו כוח להמשיך עד לשריקת הסיום? על כך קשה לענו מהצד, אבל הבחירה להשאיר את מרצלו ברוזוביץ' עד הסוף היתה בעייתית בהחלט, וכך גם הכניסה של יוסיפ יוראנוביץ' בדקה ה-90. המאמן שלח למערכה מגן ימני נוסף, כאשר יוסיפ סטאנישיץ' נשאר במגרש, ובפועל שינה את המערך לחמישיה בהגנה. אלא שקרואטיה לא רגילה לשחק כך, ועיבוי העורף רק בילבל את כולם. העונש היה אכזרי, כי זקאני הבקיע כשהוא חופשי ומאושר דווקא באגף השמאלי - בדיוק מהמעדה בה היה אמור להיות יוראנוביץ'.
לפיכך, לא רק מזל היה חסר אתמול לקרואטיה, אלא גם תבונה. מעגלים נסגרים בסופו של דבר, ותוצאות התיקו שהיו כה מבורכות עבור דאליץ' בטורנירים הקודמים פעלו לרעתו הקיץ. הוא חייב ללכת הביתה, ועל כך יסכימו כמעט כל האוהדים בחולצות המשובצות. אבל האם מודריץ' צריך להצטרף אליו בדרכו החוצה? לכך, יש להניח, קרואטיה עדיין לא מוכנה נפשית. וגם מודריץ' לא מוכן. גם כאשר יחליט לפרוש, הוא לא יוכל להיות שלם עם ההחלטה בקור רוח כמו קרוס. הם כל כך דומים במובנים רבים, אבל גם הפכים מוחלטים.