כשמתארים את חלוץ נבחרת גרמניה, ניקלאס פולקרוג, אפשר וראי לציין את הנתונים והסטטיסטיקה שלו, הרי בסופו של יום, חלוץ טוב נמדד במספרים שהוא מנפק, על אחת כמה וכמה לאחר עונת שיא אישית. 12 שערי ליגה, 8 בישולים בבונדסליגה ושלושה שערים חשובים בליגת האלופות שסייעו לקבוצתו, בורוסיה דורטמונד, להעפיל לגמר הצ'מפיונס ליג, אבל מה שמרתק בפולקרוג היא העובדה שהוא מצטייר כדמות נורמלית, שלווה ומאוזנת לחלוטין, שלא מאפשרת לעצמה להיסחף בגל הטירוף שסוחף את האומה הגרמנית מאז פרוץ היורו לפני עשרה ימים.
ואולי זה בדיוק מה שגרמניה זקוקה לו, דווקא לאחר פתיחת אליפות אירופה באופן חיובי על אדמתה, קור רוח וירידה לקרקע, והעברת מסר לאוהדים שהדרך לזכייתה של המאנשפט ביורו אותו היא מארחת עוד ארוכה ומפותלת ממה ששיערו. על הנייר, הגרמנים, שפתחו בסערה את הטורניר, היו אמורים לדלג מעל שווייץ במשחק שנעל את שלב הבתים בבית א', ולשריין בקלות את המקום הראשון בבית המוקדם, אבל המציאות בשטח הייתה שונה בתכלית. השוויצרים היו תכליתיים ומאורגנים להפליא וסיפקו את המשחק הממושמע ביותר שלהם עד כה בטורניר, השיגו יתרון מינימלי וחשוב ובעיקר הצליחו לסכל כל ניסיון גרמני לפרוץ את הגנת הברזל שלהם.
זה לא היה התסריט עליו פינטזו אלפי הגרמנים באצטדיון בפרנקפורט אתמול בערב, שידעו היטב שהפסד יוריד את ה-'מאנשאפט' למקום השני בבית ועשוי להוביל למפגש עם יריבה מאתגרת הרבה יותר (בדמותה של איטליה, לדוגמא) בשלב הנוק-אאוט. כל כדור עומק של טוני קרוס נבלם, כל ניסיון יצירתי גרמני נאטם הרמטית, והנבחרת של יוליאן נאגלסמן הייתה זקוקה למשהו ייחודי ובלתי צפוי.
וזה, יתכן, היופי שבחילוף שנאגלסמן ביצע והעלה את פולקרוג בניסיון נואש אחרון לחלץ נקודה קריטית במאבק הדירוג על ראשות הבית. תדמיינו מה עבר בראשו של החלוץ בן ה-31 כשהכדור הוגבה לכיוונו מצד שמאל עמוק בתוספת הזמן: העובדה שבילה תקופות ממושכות בליגה השנייה בגרמניה במועדונים כגון נורמברג וגרויתר פירת' (להם תרם בצוותא 24 שערים ב-85 משחקים), או לחילופין, התקופה הקסומה שלו בורדר ברמן, בה סייע למועדון הבכיר (לשעבר) לשוב לבמה המרכזית עם קמפיין סנסציוני שכלל מספרים שהציבו אותו באותה שורה עם אגדה מקומית בדמותה של מירוסלב קלוזה?
כנראה שקו המחשבה שהנחה את פולקרוג כשנגח את הכדור באמנות לחיבורים השוויצרים הוא פשוט וזהה ליעד שהציב לעצמו לאורך כל תחנות הקריירה השונות אותן חווה: מטרה, ביצוע, וסימון 'וי' מוצלח על האתגר הקרוב הרלוונטי. כי זהו 'Lücke', באופן הטבעי ביותר, פועל יוצא של הכינוי שניתן לו על ידי חבריו לקבוצה, זכר לרווח המפורסם בין שיניו הקדמיות. הוא פרח בגיל מאוחר ולמרות שייצג את הנבחרת הגרמנית הצעירה לפני למעלה מעשור, מעולם לא סומן באמת כמי שיכול לקחת את המושכות ולהתמודד עם הלחץ העצום הכרוך בתואר 'חלוץ נבחרת גרמניה' ולספק את הסחורה.
וגם כעת, כשבאמתחתו 13 שערים ב-19 הופעות במדי הנבחרת הבוגרת הלאומית הוא עדיין לא מרשה לעצמו להיסחף, נשאר קר רוח, נורמלי ומחושב, ופשוט מנסה ליהנות מן הרגע ולנצל עד תום את ההזדמנות להגשים חלום ולייצג את ה-'מאנשאפט' בטורניר גדול לאחר אינספור דחיות. הוא אינו גרד מולר, יורגן קלינסמן או רודי פלר, אלא פשוט ניקלאס פולקרוג בגרסה הטובה ביותר של עצמו, וזאת הנוסחא הנדרשת עבור הנבחרת הגרמנית, מודל קיץ 2024.
העובדה שאתמול בערב בפרנקפורט גרמניה הציגה קשיים מסויימים לראשונה בטורניר הייתה מפתיעה, אבל לא ממש הדליקה נורה אדומה לאומית ודרישה ללחיצה על מתג הפאניקה. צריך לומר את האמת, שווייץ באופן עקבי היא יריבה שיודעת להסתכל בלבן של כל יריבה אירופאית ולמרר את חייה (לצרפתים יש זכרון מר למדי מהמפגש איתם ביורו הקודם, שהסתיים עם הדחתם בשלב שמינית הגמר) וידעה לחשוף היטב את חולשותיה (המעטות) של גרמניה.
רף הקושי רק ילך ויתעצם בשלבים הבאים של התחרות ויתרון הביתיות הגרמני אמנם משמעותי, אבל לא יהווה הסיבה המרכזית להצלחה (או כשלון) באליפות אירופה הנוכחית. אולם כל עוד לגרמניה יש את האיזון הנדרש בין התחכום והכשרון העצום בדמותם של מנהיגי הנבחרת המנוסים, קרוס, נוייר וגונדואן, לצד הפתעות מרעננות כמו פולקרוג שיודעות להעניק מענה ברגעי בצורת, האומה הגרמנית יכולה להמשיך ולחלום על זכייה ביורו בחצר הביתית.