נכון, נותרו עוד שישה משחקים עד שגרמניה תוכל באופן רשמי להיות מוכרזת כאלופת אירופה, אבל הסיכום המרכזי של משחק הפתיחה של ה'מנשאפט' הוא שגם אם נבחרתו של יוליאן נאגלסמן לא תלך בסופו של דבר עד הסוף, עבור האוהדים שלה היא כבר השיגה דבר חשוב לא פחות - את האהבה והקשר העצום בינה ובין הקהל שלה.
זה קשר שהלך ופחת באופן משמעותי מאז אותו קיץ קסום לפני עשור בברזיל, בו גרמניה זכתה במונדיאל 2014 ומאז לא רק שסיפקה ציפיות גבוהות וכישלונות באופן עקבי בטורנירים גדולים, אלא שהאהבה בין הנבחרת ובין הקהל שלה הלכה והתפוגגה באופן מדאיג. יש שיאמרו שלהנחית חמישייה על סקוטלנד האומללה במחזור הפתיחה זו תוצאה מתבקשת. החניכים של סטיב קלארק הגיעו מראש עם ציפיות נמוכות לאיליפות אירופה וסומנו כאחת הנבחרות החלשות ביותר ביורו הנוכחי, אבל עדיין היא נבחרת משופעת שחקני פרמיירליג מנוסים, שבוודאות לא הגיעה על מנת לשמש 'שטיח' של אף יריבה, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשחק הפתיחה של הטורניר, כשעיני העולם נישאות למשחק שיוציא לדרך את היורו.
אפליקציית וואלה ספורט החדשה - הורידו עכשיו
המשחק אמנם נערך במינכן באצטדיון המפואר ביותר שיש לכדורגל הגרמני להציע, אבל הלך הרוח במתחם האוהדים, ה-'פאן זון' בגלזנקירשן, סיפק אווירה לוהטת ותומכת עם דציבלים של עידוד שיתכן שגם הגיעו לאוזניו של המאסטרו הגרמני טוני קרוס, שסיפק עוד הופעת 'וורלד קלאס'. גלזנקירשן היא לא אחת הערים הנוצצות ביותר בגרמניה, חייבים לומר זאת בבהירות, אך מדובר בעיר שספק עם האהדה שהיא מספקת לקבוצתה היחידה, שאלקה 04, שווה ערך לערים רבות אחרות ברחבי גרמניה. ובאופן מנוגד לחלוטין לתחתית הבאר בה קבוצת הפאר לשעבר שוקעת כשהיא ממשיכה להסתגל לסטטוס שלה כקבוצת ליגה שנייה, הנבחרת הלאומית סיפקה לתושבים המקומיים סיבה אמיתית למסיבה וגאווה עצומה באותו ערב גשום ובוצי במתחם האוהדים העמוס מקצה לקצה.
הרטיבות בגלזנקירשן הייתה מדד לקיץ גרמני במיטבו: קריר, צונן ומתובל בכמויות גדולות של אלכוהול, שבדרך כלל מסייע להתגבר על חודשי הקיץ הקודרים במונחים מקומיים. למרות העננות הכבדה וממטרי הגשם הבלתי פוסקים, כל שער שהמנשאפט כבשה שדרג את מד האושר באופן משמעותי. זאת נבחרת גרמנית מאוזנת, מנוסה ומרגשת שמייצגת את האומה כולה: מהמבורג שעל חוף הים הצפוני ועד בוואריה העשירה והיהירה לעתים, כשבערב נתון גם אוהדי דורטמונד היו מתקבלים באופן חריג בברכה בעיר היריבה וחולקים משקה (או שניים) עם אוהדי שאלקה האומללים בשגרה לאור תוצאות קבוצתם. המכונה הגרמנית בהופעת חמישה כוכבים פשוט התעללה בסקוטים שנראו לא קשורים למאורע, מפוחדים וחושבים בעיקר על כרטוס הטיסה הביתה לאדינבורו בהקדם האפשרי. כל שער גרר צהלות אדירות מקרב האוהדים המקומיים, לבושים בחולצות של 'הקייזר' פרנץ בקנבאואר, לותר מתיאוס, מירוסלב קלוזה וכמובן טוני קרוס.
הניצחון המוחץ של גרמניה שוב המחיש את הדיון שצץ לאחרונה לקראת כל טורניר גדול: עד כמה באמת נחוץ טורניר עם מספר כה רב של נבחרות? ימי היורו אליו העפילו רק שמונה הגדולות באמת של היבשת נראים כמציאות עתיקה למדי ולמרות הגיוון שבהעפלתן של נבחרות בדמותן של סקוטלנד מספק מימד שונה לתחרות, הפערים בין שתי הקבוצות נתנו עדות נוספת לכך שיתכן ועדיף היה לראות את המיטב של השמנת, הטובות שבטובות, נאבקות האחת בשניה באופן חזיתי.
בזמן שלסקוטים נותרו שני משחקים מול יריבות שמצטיירות כסבירות הרבה יותר בדמותן של הונגריה ושווייץ במטרה להשאיר לעצמם סיכוי להעפיל לשלב הנוקאאוט, הגרמנים שואבים ביטחון עצום מאותו ערב קסום באליאנץ ארינה. הופעה מיוחדת שסיפקה זריקת עידוד משמעותית לעד כמה המנשאפט צריכה להילקח ברצינות כמועמדת להגיע לשלבי הסיום, ובעיקר - ערב שאיחה את הקשר בין האוהדים הגרמנים והנבחרת הלאומית שלהם, עם תקווה גדולה שזוהי רק המנה הראשונה, שהעצימה את התיאבון להמשך כעת באופן משמעותי.