"הייתה הצעה מעולה מבית"ר ים, מאברהם לוי, בדיוק בעונה שאלי אוחנה עבר למכלן הבלגית. הכסף שהוצע לנו היה טוב מאוד, ובית"ר הייתה מועדון שכולם חלמו עליו. אבל מזכיר הפועל טבריה אורי בנימין סירב והבהיר שלא לחזור אליו פעם נוספת. אברהם לוי הציע לי להיכנס להסגר והוא ישלם לי את החוזה, אבל אני חולה כדורגל, לא יכולתי לשבת בחוץ אפילו באימון אחד. אמרתי ששם טוב, יותר טוב משמן טוב. גם משה גריאני ניסה לשדך לנו את מכבי נתניה בלי הצלחה".
עופר דן נולד ב-19 בינואר 1961, אח תאום לאיל. "הוא הראשון שיצא לאוויר העולם, רבע שעה לאחר מכן נולדתי. הוחלט לקרוא לו איל ולי עופר, כי גם בטבע האיל בוגר מה עופר . תאומים זהים, רק איל ואני ידענו מי זה מי".
אביו, משה ליבוביץ', נולד בהונגריה. "רוב המשפחה שלו נספתה בשואה. אמא תקווה היא צברית מספר דורות בישראל, משפחה שעלתה לישראל ממרוקו. בהמשך אבא שינה את שם המשפחה שלנו לבן שמעון. יש לאיל ולי אח בוגר בשם גבי".
כשהיה בן חמש הוריו התגרשו. "האח גבי הלך עם אבא, איל ואני עם אמא. גדלנו בעיקר אצל סבא וסבתא, ושם המשפחה שונה פעם נוספת, הפעם לדהאן. למדתי עם איל ביסודי בממלכתי ד', היום 'כינר'. היינו שנינו תלמידים עם ציונים נמוכים, אבל עלינו עד כיתה ח' כי היינו ילדים טובים וממושמעים. בספורט קיבלנו ציון טוב מאוד, השאר היו באזור הנמוך. למדנו שנה בתיכון מקצועי במגמה מכנית, שנה אחת".
ספר על הכדורגל בטבריה של אז.
"גדלנו על סיפורי הפועל טבריה ששיחקה בתחילת שנות ה-60 בליגה העליונה. כולם אהבו לשמוע על גולדפרב, סוסנובסקי, רוגוז'ינסקי, יצחק ניזרי וחבריהם. הכדורגל היה במשחקי הרחוב, אני ואיל לא היינו בכלל כישרונות. יום אחד הגיע אלינו מכתב בו הוצע לנו להגיע ללמוד בפנימיה הצבאית של חיל האוויר, התייעצנו וקיבלנו את ההצעה. היה שם חוק שמי שנכשל בבחינות נשאר בבסיס בשבת. השאירו את איל ואותי בשבתות, בהן שיחקנו קט רגל בעיקר. איל הצטיין בהגנה, אני ידעתי רק לכבוש שערים. הייתה אליפות הפנימיות הצבאיות בכדורגל, זכינו בהכרעה בבעיטות 11 מטרים. איל בעט פעם ראשונה, וגם בעט במקומי פעמיים פנימה. המליצו לנו לנסות להתקבל לקבוצת הנוער של הפועל טבריה. אני עזבתי לפני הסיום את הפנימיה, איל סיים אותה".
בגיל 16 וחצי הגיע לנוער של הפועל טבריה, בלי שום יסודות כדורגל. "לא הייתה לי שליטה בכדור, לא יכולת טכנית ושום דבר להתלהב ממנו למעט האהבה למשחק, נגיחה מעולה ובעיטה נהדרת ברגל שמאל. איל היה טוב ממני. בנוער אימן אותנו כדורגלן העבר של הפועל טבריה יואב מזרחי, שהאמין בי ובאיל ותמך בהתקדמות שלי. לסגל הבוגרים העלה אותי ג'קו אדרי, אבל חיממתי את הספסל בקבוצה ששיחקה אז בליגה השנייה".
הוא התגייס לצה"ל ושוב שינה את שם המשפחה. "אני גויסתי למשטרה הצבאית, איל המשיך בחיל האוויר. שם המשפחה שלנו היה דהאן, בגיוס רצו במשפחה שם שהוא יותר אשכנזי, לא דהאן המרוקאי, הפכנו לעופר ואיל דן".
את שער הבכורה בטבריה כבש ב-1979/80, "בליגה הארצית באחד המשחקים הראשונים, משחק שהיה במגרש בצמח נגד מכבי הרצליה. התרגשתי להיות במגרש, שיחקתי הרבה מאחור, שחקן בלי יסודות כדורגל בגרוש. ואז צעק לעברי בקול רם בבר גוזלן, האבא של החלוץ שובל גוזלן, 'עופר, תעלה למעלה מהר'. כבשתי את שער הבכורה שלי עבור הפועל טבריה, גול שהוסיף לי המון ביטחון להמשך".
בעונת 1981/82 טבריה ירדה מהארצית לליגה א'. "העונה הקשה ביותר בתולדות המועדון, ירדנו מהמקום האחרון בטבלה עם 11 נקודות בלבד, ספגנו 72 גולים. עונה שחובה למחוק ולשכוח. בליגה א' כבשתי שערים ללא הפסקה, לא הצליחו לעצור אותי. בעונת 1983/4 חזרנו לארצית".
בתקופה ההיא נישא לגלית, ולשניים יש 4 ילדים, שני בנים ושתי בנות. "מהבכורה אלין יש לנו שתי נכדות, הלני ומילה, בן בשם תום, בן נוסף בשם רוברט - רוי עם נכדה בשם נאיה, והבת הקטנה שהם בקרוב נכדה בדרך".
איך הכרתם?
"לגלית יש אחות בשם שרון, היא סיפרה לה עלי והתלהבה שהיא רוצה להכיר לה בחור חתיך יפה תואר. שרון יזמה את הביקור שלי בבית של גלית, התביישתי מאוד, אבל נוצר שם הקליק. כעבור שנתיים התחתנו, גלית בת 18 וחצי, אני בן 22. היא קוראת לי 'שוגון', אני לה קורא 'שוגין'".
ואז החלו להכיר את הפירמה 'עופר דן'. "בעונת 1984/5 הייתי מלך השערים של הליגה הארצית עם 16 שערים. גם בעונת 1986/7 הייתי מלך שערי הארצית עם 14 גולים, השם עופר דן הפך למוכר מאוד בצפון ובכותרות מדורי הספורט".
ההצעה המדוברת מבית"ר ירושלים לא הייתה היחידה. לפני כן דוביד שווייצר שם עליו עין וניסה להביא אותו להפועל תל אביב. "נערך משחק מבחן נגד בית"ר רמלה, כבשתי שני שערים וההתרגשות להיות על הדשא עם משה סיני הייתה בלתי נתפסת. כשהפועל תל אביב פנו להפועל טבריה לסגור עסקה, התשובה הטבריינית הייתה 'אין סיכוי בעולם שעופר דן ישוחרר'".
השכר והנושא הכלכלי בטבריה?
"קיבלתי שכר שהוגדר כדמי כיס. מקור הפרנסה הנוסף שלי היה דוור, מחלק דואר ברחובות טבריה, הייתי גם מועסק בניכוש עשבים עם מקצרת דשא מיוחדת".
בעונת 1987/8 עלה עם הפועל טבריה לליגה הלאומית הבכירה. "המאמן היה שחקן העבר דוב עצמון. פתחנו את העונה לא טוב, והמאבק היה על שני כרטיסי העלייה מול הפועל ירושלים הדורסנית, הפועל חיפה ומכבי יבנה. לפני המשחק נגד הפועל חיפה ביקרתי בקבר רבי מאיר בעל הנס. אישה אלמונית בירכה אותי, נתנה לי סרט אדום על היד ואמרה שאצליח במשחק נגד הפועל חיפה. שוער הפועל חיפה אריה חביב הנהדר לא קיבל גול מספר משחקים ברצף, אני לא הייתי איש של אמונות טפלות, אבל עם הסרט האדום כבשתי שער וניצחנו את הפועל חיפה 1:2 עם גול נוסף של מאיר אמור.
"המשחק נגד מכבי יבנה היה במסגרת הפלייאוף העליון בליגה הארצית. היינו בבית מלון בתל אביב. הביאו אלי לשיחה פסיכולוג שהבהיר לי כי הוא הולך להפנט אותי. שמעתי אותו אומר כי מחר, יום המשחק, אני אשמח את העיר טבריה, שער הניצחון יהיה שלי. קמתי מהופנט, וכך עליתי למשחק הכי קשה אולי בעונת העלייה בחוץ. בדקה ה-57 הגיע אלי הכדור מחוץ לרחבת ה-16. בעטתי ברגל ימין, הרגל שאני נעזר בה ורק עולה איתה במדרגות. הכדור היה בתוך הרשת, הגול היחיד שלי בקריירה מתוך מאות שערים שכבשתי ברגל ימין, רגל שלא הקפצתי עלייה יותר מ-10 פעמים ברציפות, השער היקר ביותר שכבשתי".
יש המשך. "מרוב אושר והתלהבות עדיין חש שאני מהופנט, נתתי קפיצת שמחה לגובה, הנחיתה הייתה על הברכיים, ומיד כל השחקנים בערמה כבדה עלי. חשתי סוג של כאב, אבל בשלב זה לא הבנתי את חומרת הנחיתה הלא מקצועית. מהקפיצה והנחיתה קרעתי קשה את המניסקוס, זה התברר לי בהמשך. עלינו לליגה העליונה עם הפועל ירושלים, הייתי מלך השערים עם 24 גולים לפני שוקו נומדר המצוין שכבש 21 שערים. אגב, נגד הפועל ירושלים הפסדנו כי לא עליתי לשחק עם הסרט האדום על היד שנקרע. כמובן שרכשתי סרט אדום נוסף".
סיפור הפציעה נמשך בהכנה בקיץ לליגה העליונה. "הפועל טבריה יצאה למחנה הכנה בגרמניה. לא יכולתי להתאמן, הקבוצה שלחה אותי לבדיקה אצל הרופא של אייאקס אמסטרדם בהולנד שקבע כי אני חייב לעבור ניתוח. עברתי את הניתוח אצל ד"ר דניאל טיין, זה הוביל להחלמה והיעדרות של מספר חודשים מעונת החזרה החגיגית".
בגלל הפציעה שלו טבריה צירפה את עודד מכנס. "עודד הצטרף ושאל על החולצה מספר 11. אמרו לו שהמספר 11 שייך לעופר דן ושומרים עליה עד שיחזור מהפציעה".
והייתה גם אמירה מעניינת של ברוך ממן, שהגיע אף הוא לטבריה באותה עונה. "ברוך הבהיר בשיחות קבוצתיות ואישיות כי יש הבדל בין הליגה הארצית לליגה הראשונה. 'בעונה שעברה רדפתם רק אחרי ניצחונות, הכול היה התקפי. הפעם יהיה קשה נגד מכבי חיפה, נתניה, באר שבע והאחרות. תביאו קודם כל את נקודות התיקו, זה ישאיר את המועדון בליגה. עשינו רק חמש תוצאות תיקו, הפסדנו 19 פעמים וירדנו ליגה חזרה יחד עם צפרירים חולון והפועל תל אביב".
בעונה הבאה, 1989/90, אירע סיפור מוזר. "את הפועל טבריה אימן מאיר נימני ז"ל, אחד המאמנים הגדולים שאימנו אותי. נאבקנו על החזרה לליגה העליונה, אבל מספר שחקנים שלנו לכאורה מכרו אותנו. לא עלינו, סיימנו במקום החמישי עם 51 נקודות, רק 4 פחות מהפועל תל אביב. אכזבה גדולה, כבשתי באותה עונה 14 שערים"
אז מה היה בהמשך עם המכירה, לכאורה?
"כמובן שנערכה בדיקה וחקירה אבל הסיפור הזה הסתיים בלי הוכחות של הבודקים".
1991/92 הייתה עונת שפל. "טבריה עיר של כדורגל ואוהדים נאמנים. הקבוצה שקעה, סיימה במקום האחרון בארצית, הירידה לליגה א' הייתה ממש מרסקת".
הוא הצטיין במשחק הראש. "רוב השערים היו בנגיחות, תוך מיקום מצוין והתרוממות לגובה רב. יש לי מעל 60 שערי נגיחות. היו שערים ברגל שמאל החזקה, וכאמור רק גול בודד ברגל ימין. שום גול שלי לא הובקע מפנדל, הייתי בועט גרוע, בטח לעומת שבתאי שינו".
אחרי הפועל טבריה עבר לשחק בהפועל כפר קנא, נוג'ידת, מאקר, ג'דידה, "קבוצות בהן עשיתי יותר כסף מימי בהפועל טבריה. עשיתי גם קורס מאמנים במכון וינגייט".
מה אתה עושה היום?
"אני וניני עשור מנהלים את האקדמיה, בית הספר לכדורגל של עירוני דורות טבריה, ע"ש שתי בנותיו של ניני, מעיין וסהר זכרן לברכה . אני מדריך כללי זהירות בדרכים במתקן מיוחד במרכז העיר טבריה, כל יום כיתה אחרת במשך שעתיים. כמו בכדורגל, הם לומדים דרך הכרטיס הצהוב והאדום כללי זהירות. אני מתגורר בשכונה החדשה של טבריה, שכונת מיכלאנג'לו".
במגרש, הוא מספר, לא הצליחו להבדיל בינו לבין איל. "היו משחקים שבמחצית השנייה החלפנו חולצות, לבשתי את מספר 2 של איל והוא את 11 שלי, השומר האישי שלי רדף אחרי איל ואפשר לי לשחק חופשי ללא צל. איל התחתן עם אישה מבית דתי, הוא התחזק בדת. היום הוא רב גדול ומוכר בטבריה, איש צדיק".
ספר מה עומד מאחורי עירוני טבריה.
"בתחילת שנות ה-2000 הפועל טבריה המיתולוגית התפרקה. הוקמה קבוצה תחת המועצה האזורית הגליל התחתון, טבריה גליל תחתון, זה כמו הפועל קטמון שקמה תחת הפועל ירושלים, אותם אוהדים ורק קבוצה אחת מהעיר טבריה. האוהדים לא עברו והפכו לאוהדים של מועדון אחר, העיר טבריה זאת הכותרת".
אתה הולך למשחקי עירוני טבריה?
"את משחקי סיום העונה והעלייה הדרמטית לליגת העל ראיתי. חלק מהאוהדים היותר ותיקים מזהים אותי. הבן שלי רוי (רוברט) הוא אוהד של מכבי תל אביב, אינו מחמיץ משחקים של האלופה החדשה".