תעיפו מבט על ההרכב של איטליה בגמר יורו 2020. ג'ורג'ו קייליני פרש, וממש עכשיו תלה את הנעליים גם חברו הטוב לאונרדו בונוצ'י שהבקיע את שער השיוויון מול אנגליה בוומבלי באותו ערב קסום עבור הכחולים. מרקו וארטי בקטאר, לורנצו אינסינייה בטורונטו, צ'ירו אימובילה כבר לא ממש רלוונטי אחרי עונה עגומה בלאציו. אמרסון, שנכלל אז בסגל למרות שלא שיחק כלל במדי צ'לסי, בחוץ הפעם על אף שדווקא סיים עונה מלאה בהרכב ווסטהאם. המשמעות - יותר ממחצית ההרכב שקיבל מדליות זהב לפני 3 שנים כלל לא יופיע לאליפות אירופה על מנת להגן על הכתר.
זה תקף גם למחליפים, אגב. מבין 6 השחקנים שנשלחו למערכה תוך כדי הגמר, 5 לא בסגל לטורניר הקרוב. דומניקו ברארדי ואלסנדרו פלורנצי סובלים מפציעות, הקריירה של אנדראה בלוטי הלכה לאיבוד, פדריקו ברנארדסקי נהנה עם אינסינייה בקנדה, מנואל לוקאטלי פשוט לא קיבל זימון. רק בריאן כריסטנטה יהיה בגרמניה, והוא עוד עשוי אולי למצוא את עצמו בהרכב, אבל בפועל זו נבחרת שונה בתכלית, וגם יש לה מאמן שונה לחלוטין.
רוברטו מנצ'יני שרד את הפיאסקו במוקדמות המונדיאל האחרון, אבל ברח לטובת הכסף של נבחרת סעודיה באוגוסט, ופינה את הבמה ללוצ'אנו ספאלטי שבדיוק חיפש אז בעיתוי מושלם תעסוקה. הוא לא התלהב מהרעיון להמשיך בנאפולי אותה הצעיד לאליפות מזהירה, ובדיעבד חששותיו התבררו כנכונים, גם אם איתו יש להניח כי התכולים לא היו מתדרדרים למקום העשירי בעונה החולפת. כך או כך, הוא קיבל את האתגר הנכון עבורו בגיל 65. אמנם הוא נתפס תודעתית כצעיר יותר מקרלו אנצ'לוטי שנמצא על הבמה הגדולה כבר ממש מזמן, אך בפועל הוא דווקא מבוגר ממאמן ריאל מדריד במספר חודשים. שניהם ילידי 1959, וספאלטי פשוט המתין קצת יותר מדי עד שזכה בסקודטו הראשון שלו, שהיווה מעין פרס על מפעל חיים. עכשיו הוא רוצה עוד פרס - כי הרי אם מנצ'יני יכול, אז למה שהוא לא ישחזר את ההישג?
השאלה היא אם הסגל שעומד לרשותו טוב מספיק. העניין הוא כי איטליה ממש לא נכללה ברשימת הפייבוריטיות לפני אליפות אירופה הקודמת, וזכייתה הוגדרה כהפתעה. הפעם מתקבל הרושם שהסגל בעייתי יותר בהשוואה ל-2021, והוא גם חסר נסיון. אם רוב הגיבורים מהאליפות הקודמת אינם, ובשני המונדיאלים האחרונים הכחולים כלל לא היו, מתקבל מצב בו עבור רוב הכוכבים יהיה זה הטורניר הבינלאומי הראשון בקריירה. גם ספאלטי לומד את הדקויות של מקצוע מאמן נבחרות תוך כדי תנועה - הרי נדרשים כאן שיקולים שונים מהותית בהשוואה לניהול קבוצות בליגה לאורך עונה שלמה. אז הוא בהחלט זקוק גם לעזרה משחקניו שכבר חוו את זה.
אז מי נשאר? קודם כל, ג'אנלואיג'י דונארומה. השוער הוא לא בדיוק הדמות הפופולריות ביותר בקרב חלק מהאוהדים בארץ המגף, כי עוד לפני יורו 2020 הוא בחר לעזוב את מילאן לטובת הכסף של פריז סן ז'רמן, במה שהביא לו את הכינוי המשעשע "דולארומה". עם זאת, את הטורניר עצמו זוכרים לו רק לטובה, והמופעים שלו בקרבות הפנדלים מול ספרד ואנגליה נכנסו לספרי הזהב של הכדורגל האיטלקי. הוא רק בן 25, אבל מאחוריו ותק של 9 עונות שלמות בין הקורות, ובהיעדר מנהיגים אחרים הוא קיבל עכשיו את סרט הקפטן של הנבחרת. מעמדו איתן, והוא מגיע בתום עונה חיובית מאוד מבחינה אישית בליגה האיטלקית, עם אחוז הצלות גבוה מאוד של כדורים שנבעטו למסגרתו. בליגת האלופות זה נגמר אמנם בהדחה בחצי הגמר בידי דורטמונד, אך זה בוודאי לא היה באשמתו, וההדחה רק מעלה את המוטיבציה שלו לקראת אליפות אירופה. דונארומה מרגיש שזה הטורניר שלו.
שחקן נוסף שהיה בשיאו בקיץ 2021 הוא ז'ורז'יניו - עד כדי כך שהוא טיפס למקום השלישי במשאל כדור הזהב בשנה המדוברת, כי כיכב גם בדרך למדליות הזהב באליפות אירופה, וגם במדי צ'לסי שזכתה בליגת האלופות. מאז, החמיץ הקשר הברזילאי המתאזרח שני פנדלים מול שווייץ במוקדמות המונדיאל, ולכן נשא באחריות לא מבוטלת לאי ההעפלה. בגיל 32, הוא כבר מעבר לשיאו, וחלקו בעונה של ארסנל היה מוגבל למדי, אבל בנבחרת הוא עדיין יכול להיות בהרכב - בין היתר כי לא בהכרח יש אלטרנטיבות טובות יותר, ואולי גם בגלל שמצפים ממנו לשחזר את הקסם.
דבר אחד בטוח - את האנרגיות יצטרך לספק כהרגלו ניקולו בארלה. אם יש שחקן איטלקי, שגם נמצא בקונצנזוס לאורך זמן, וגם מגיע בכושר מצוין, הרי שזהו כוכב אינטר. לאיש שגדל בסרדיניה יש הכל - הוא שורף שטחים, מחלץ כדורים, מארגן את המשחק, יודע לשלוח כדורים מסוכנים קדימה לכל הטווחים, וניחן גם בבעיטה טובה ממרחק. ממוצע כיבושים גבוה יותר לא היה מזיק, אבל גם כך בארלה הוא הקשר המודרני האולטימטיבי. המוטיבציה שלו מדבקת, וייתכן שהיה כדאי להעניק דווקא לו את סרט הקפטן, כי הוא המנהיג האמיתי - וגם קל הרבה יותר לסחוף את החברים אחריך כשאתה בלב העניינים במרכז המגרש, ולא בין הקורות. אבל אלה דקויות שלא בהכרח חשובות. בארלה הוא הלב והמנוע של איטליה. אם יצטיין, יהיה לה סיכוי ללכת רחוק. אם יקרה לו משהו, הנבחרת עלולה לקרוס.
השורד הרביעי הוא ג'ובאני די לורנצו. המגן הימני היה אחת התגליות המרעננות ביורו 2021, גם אם לאונרדו ספינאצולה הפך ללהיט גדול הרבה יותר מצד שמאל - עד שנפצע ברבע הגמר. למרבה העצר, בעיות בריאותיות הרסו את הקריירה שלו מאז, אבל די לורנצו דווקא נסק לגבהים חדשים, והיה הקפטן של נאפולי בזכיה באליפות. ספאלטי מכיר אותו נהדר, והכימיה בין השניים מצוינת, והוא אמור להיות שחקן מפתח עבור הכחולים בטורניר, אבל הנה לכם התפנית המוזרה. לפי כל הסימנים, צפוי ספאלטי ליישם להמר על מערך 1-2-4-3 במקום 3-3-4 המוכר, ואז אמור די לורנצו להיות חלק משלישיית בלמים - עמדה שמתאימה לו הרבה פחות.
החמישי הוא פדריקו קייזה. הוא היה נער הזהב הפופולרי של האיטלקים בקיץ 2021, והציפייה היתה כי יהפוך בהדרגה לכוכב על, אך המציאות אחרת. יש שמאשימים בכך פציעות, יש שמפילים את התיק על מאמן יובנטוס מסימיליאנו אלגרי. כך או כך, המציאות מאכזבת. קייזה עדיין מגלה ניצוצות של קסם לעתים, אך באופן כללי הוא דעך, ועל יציבות מגוחך אפילו לדבר. אולי הטורניר הקרוב יוצאי ממנו את המיטב עם מאמן שמתאים לו יותר - וזו התקווה הגדולה.
התחושה היא כי איטליה תזדקק למנה גדושה של מזל על מנת ללכת רחוק, ובינתיים המזל ממש לא לצידה. ההשעיה של סנדרו טונאלי בשל הימורים מהווה בעיה - הרי הוא היה אמור להיות היורש של וראטי בתפקיד הנווט בקישור, אבל זה לפחות היה צפוי. גם פציעה של ניקולו זאניולי היתה צפויה (בערך), כי זה הגורל שלו, ובגלל הבעיות הרפואיות כל הקריירה שלו הולכת בכיוון הלא נכון. ואולם, לאבד שני בלמים דומיננטיים ממש לפני הטורניר כבר היה יותר מדי עבור ספאלטי. תחילה נפצע פרנצ'סקו אצ'רבי הוותיק, שהיה בסגל ביורו 2020, והיה אמור לתרום המון נסיון. ואז, בדקות האחרונות של משחק השלמה מיותר בליגה האיטלקית, קרע ג'ורג'ו סקאלביני רצועות בברכו. הבלם הצעיר של אטאלנטה היה אמור להיות בורג מרכזי מאוד בשלישיה האחורית, ובלעדיו העומס בניהול המשחק מאחור ייפול על כתפיו של אלסנדרו באסטוני.
הבלם המצטיין של אינטר אמור להיות, יותר מתמיד, העוגן של איטליה. ביורו 2020 הוא ישב על הספסל ולמד מבונוצ'י וקייליני, כעת בגיל 25 הוא צריך לצמוח למנהיג וקבל את כל האחריות. מעטים הם הבלמים שמסוגלים לשלוח מסירות ארוכות באיכות של באסטוני, ואם הכל ילך לפי התוכניות הוא מסוגל להיות אחד השחקנים הטובים בטורניר בתפקידו. זה נכון גם לגבי פדריקו דימארקו, חברו לאינטר שסיים עונה אדירה כשהוא סוגר את כל האגף השמאלי - וזו אחת סיבות המרכזיות לכך שספאלטי עשוי להעדיף את המערך החדש. אם הוא יזהר במלוא הדרו, השמיים הם הגבול מבחינתו.
בנוסף, מקווה איטליה שגם ג'אנלוקה סקמאקה ישמור על הכושר מהתקופה האחרונה. המצוקה בעמדת החלוץ המרכזי מלווה את הכחולים כבר זמן רב, וגם אימובילה לא נחשב לפתרון הנכון בידי פרשנים רבים - עובדה היא כי הוא כבש רק פעמיים ביורו 2020. החיפושים הובילו את מנצ'יני אפילו לאזרח את מתיאו רטגי הארגנטיני, וזה היה מתסכל עבור האוהדים, גם אם הוא כבש כבר 4 שנים במדי הנבחרת החדשה. לא מדובר בשחקן ברמה הבינלאומית הגבוהה, ועונתו בשורות גנואה הדגישה זאת היטב. אם סקמאקה, שקרע לאחרונה רשתות בקביעות במדי אטאלנטה והפגין יכולת שהזכירה עד כמה הוא מנסות לחקות את זלאטן איברהימוביץ', ישים קץ לבעיה הזו - הרי שלאיטלקים יהיה סיכוי הרבה יותר טוב.
השלד המרכזי קיים - דונארומה, באסטוני ובארלה אמורים להיות המנהיגים. האם דימארקו, קייזה וסקמאקה ימצו את הפוטנציאל לצידם? האם קפטן רומא לורנצו פלגריני יקבל במה מרכזית בחלק הקדמי? האם מתיאה זקאני מלאציו יהיה הג'וקר כמחליף עם המהירות והתחבולות באגף? האם ג'אנלוקה מנצ'יני ואלסנדרו בונג'ורנו ישלימו הגנה איתנה? הרבה שאלות מלוות את ספאלטי, אבל מי יודע - אולי על כולן הוא יקבל תשובה חיובית.