קרוב לשישים שנות המתנה, ציפייה ובעיקר ייאוש עשויות להסתיים בקיץ הקרוב כשאנגליה תגיע ליורו הקרוב כאחת הפיבוריטיות לזכיה בטורניר בו מעולם לא זכתה. הציניות והסארקזם התחלפו באמונה ואופטימיות יוצאות דופן משלל סיבות, כשהמרכזית שביניהן היא מעל הכל שחקן אחד. ג'וד בלינגהאם. אלוף אירופה הטרי עם קבוצתו, ריאל מדריד, שחקן העונה בליגה הספרדית בשנתו הראשונה בבירת ספרד, בלינגהאם מציע משהו שונה ומרענן שספק גדול אם אי פעם נראה במולדת הכדורגל, על אחת כמה וכמה בעשורים האחרונים. מייקל אואן, וויין רוני, פול סקולס, ג'רארד ולמפארד הם אגדות כדורגל מקומיות שחלקם גם זכו בתארים יבשתיים וזכו לקרדיט הראוי, אבל האיכות והבגרות שבלינגהאם מציג בגיל 20 בלבד מעניקים תקווה ממשית לאוהדי שלושת האריות שלא רק העתיד- אלא בעיקר ההווה האנגלי- ורוד מתמיד.
'ג'וד בלינגהאם הוא גאון', אמר בפשטות ז'וזה מוריניו על כר הדשא בוומבלי דקות לאחר סיום גמר ליגת האלופות בלונדון, בו גברה ריאל מדריד על בורוסיה דורטמונד ושריינה את זכייתה ה-15 במפעל היוקרתי ביבשת. זאת לא הייתה עוד אמרה שגרתית מבית היוצר של 'המיוחד', שאמנם סיפק לאורך שנותיו הצהרות שונות, אלא טביעת עין מקצועית של אחד המנג'רים המעוטרים ביותר בתולדות היבשת. מאמן שראה, טעם וחווה הכל, ועדיין במשפט קצר וקולע הגדיר את מה שבלינגהאם מציג באופן כל כך מרשים ועקבי.
ניתן בקלות להצביע על שורת הסטטיסטיקה של בלינגהאם, ההשתלבות ההרמטית שלו באחת מחוליות הקישור הגדולות ביותר בתולדות הכדורגל האירופאי לצידם של טוני קרוס ולוקה מודריץ', אך בעיניים לאומיות (וביקורתיות, לעתים קרובות) מה שמייחד את בלינגהאם הוא שמדובר בזן נדיר וכל כך לא אנגלי טיפוסי. הגאונות שלו על כר הדשא מציתה עבור אוהד הכדורגל הממוצע בממלכה שם אחד בולט מן העבר- פול גאסקוין- ובאותה נשימה ההתנהלות מחוץ למגרש שונה ב-180 מעלות ממה שגאזה ייצג: חסר מעצורים, חסר שליטה ובעיקר בלתי צפוי לחלוטין.
כשהוא בסך הכל בתחילת העשור השלישי לחייו, בלינגהאם מסופק מההישג הקבוצתי והעונה החלומית שחווה בבלאנקוס, אך באותה נשימה נחוש מתמיד לקחת את אנגליה עד הסוף ולזכות בטורניר גדול ראשון מאז גביע העולם ב-1966. אומרים שכשלונות הם המוטיבציה הגדולה ביותר ממנה כל ספורטאי שואב השראה על מנת להתאושש ודמעותיו של אותו בלינגהאם על כר הדשא באצטדיון 'אל-באיית' ב-16 בדצמבר 2022 יעניקו לו ולנבחרת אנגליה את הרוח הגבית ללמוד ולהגיב לאחר ההדחה בשלב הנוק-אאוט במונדיאל האחרון נגד צרפת.
באותו ערב נתון נגד אלופת העולם דאז, הלך הרוח היה ששלושת האריות היו עדיפים על הטריקולור, עובדה שגם גובתה במדדים השונים: אנגליה שלטה בכדור, בעטה לשער פי שניים מצרפת (8:16), השלימה יותר מסירות מוצלחות ועמדה במשימה בה מרבית הקבוצות בעולם כושלות באופן עקבי- הצליחה לעצור את קיליאן אמבפה. החמצת הפנדל על ידי הארי קיין- קפטן הנבחרת ואחד הבועטים האמינים ביותר בעולם - הייתה טראגית וחיצי הביקורת שהושמעו כלפי סאות'גייט ושחקניו שבו על אותו נראטיב שנשמע כה מוכר, 'אנגליה פשוט לא עומדת בלחץ'. אבל המושג 'לחץ' לא רק שאינו מרתיע את בלינגהאם, אלא מעניק לו תמריץ נוסף להוביל את אנגליה לחוף המבטחים. ''אני אוהב את הלחץ, את האתגר, את התחושה שאני חייב להוכיח את עצמי. זה ליווה אותי כבר מתחילת דרכי כשחקן צעיר ורק העניק לי עוד מוטיבציה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי'', שיתף בלינגהאם בתחילת מוקדמות היורו האחרון.
אליפות אירופה הקרובה בגרמניה כמובן שאינה עתידה להיות להיות הטורניר הגדול הראשון בו בלינגהאם לוקח חלק, אך הפעם הציפיה ממנו היא לקחת את המושכות באופן אבסולוטי ולהוביל את אנגליה המוכשרת מתמיד לזכייה. האמונה האנגלית בבלינגהאם היא עיוורת וגם גדולי הספקנים בכלי התקשורת השונים משוכנעים שהמלכוד המרכזי סביב בליגהאם היא סוגיית העמדה בה יתופקד ולשם כך מפעילים לחץ גלוי על המנג'ר הלאומי, גארת' סאות'גייט, לבנות את הנבחרת סביבו. 'אין לו עמדה מוגדרת', אמר מאמנו בריאל מדריד, מנג'ר העל קרלו אנצ'לוטי כשנשאל כיצד ניתן להפיק מבלינגהאם את המיטב.
אנצ'לוטי דאג לפזר חיוך רחב למדי כשענה על שאלת עמדתו של בלינגהאם, אך המסר היה ישיר ומוטב- בעיניים אנגליות- שיוטמע היטב בקיץ 2024: נבחרת שלושת האריות היא ראשית כל, הנבחרת של ג'וד בלינגהאם. ובקיץ הקרוב בגרמניה על מנת 'להשיב את הכדורגל הביתה', סאות'גייט מוכרח לבנות את שלושת האריות בצלמו ובדמותו של בלינגהאם, להפקיד את מפתחות ההובלה בידיו, להדק חגורות ובעיקר- ליהנות מהמסע, בהנהגתו של ג'וד.