מעבר בין הליגות השונות בפירמידת הכדורגל האנגלי לרוב מלווה בדעיכה, חוסר עקביות וסימני שאלה גדולים על העתיד הצפוי למועדון המעורב והלך הרוח ברוב המקרים הוא שלילי באופן דרסטי. לא חסרים סיפורי עבר שונים, בדמותם של וויגאן וסנדרלנד לדוגמא, שמות מוכרים בעברם הלא רחוק בפרמייר ליג שלא רק שירדו ליגה, אלא שחוו צניחה כפולה למרתפי הפוטבול ליג וחוו ירידת רצופה תוך עונה בלבד מליגת המשנה אל הליגה השלישית. התהילה התחלפה בכשלון, הביקורים באמירויות, אנפילד ויתר האצטדיונים הנוצצים קיבלו גוון אפור וחדש עם נסיעות לג'ילינגהאם ופיטרבורו והעתיד רק נראה קודר ופסימי יותר עם השנים. ולאחר 22 שנות המתנה נטולות תקווה אמיתית, כשהצורך לשרוד כמועדון הפך לעתים קרובות למשימה יומיומית, איפסוויץ' טאון שבה לפרמייר ליג מן הדלת הקדמית, גאה ונחושה מתמיד לאחר שהבטיחה את המקום השני בצ'מפיונשיפ בשבוע שעבר ושריינה את המקום האוטומטי בליגה הבכירה בעונת 25/24.
ארבע קבוצות בלבד עשו זאת בעבר כשהצליחו לדלג תוך שתי עונות בלבד מן הליגה השלישית בחזרה לפרמייר ליג ואיפסוויץ' הצטרפה לרשימה מצומצמת ביותר שכללה עד כה את ווטפורד שעשתה זאת בצורה מרשימה בשנת 1999 (בעונה בה שיחקו בה צמד הישראלים, רוני רוזנטל ואלון חזן), מנצ'סטר סיטי (2000), נוריץ' (2011) וסאות'המפטון (2012). 'נערי הטרקטור' (כינוייה של הקבוצה) חוו שורת מנג'רים רחבה ומקיפה בשני העשורים האחרונים כשכל אחד מהם ניסה להביא לידי ביטוי את אסכולת האימון שלו- החל ממיק מקארת'י, רוי קין, וג'ו רוייל- וכשל להשיב את הקבוצה ליעד הסופי שאליו פינטזו האוהדים, חזרה לפרמייר ליג. אולם השינוי המהותי שהתרחש לפני שלוש שנים בדרג העליון ביותר של המועדון, עם שינוי מבנה הבעלות, הוא שהניב את הנעת התהליך המוצלח שסייע לעליית ליגה כפולה ובא לידי ביטוי עם מינויו של המנג'ר הצעיר, קיראן מק'קנה, לתפקיד מאמן הקבוצה.
הבעלים האמריקאים החדש, חברת ''גיימצ'יינג'ר 20'', הלך על קו מנחה שונה ומרענן, כשנתן את מפתחות הנהגת הקבוצה למאמן הצפון-אירי שהגיע למחוז סאפולק במזרח הממלכה בשנת 2021 לאחר שהיה חלק מצוות האימון במנצ'סטר יונייטד. לא עוד מאמנים בריטים ותיקים טיפוסיים שבילו את מרבית הקריירה שלהם בניסיון לייצב מועדוני 'יו-יו' (כינוי באנגליה למועדונים שמתנדנדים בין הליגות ללא המשכיות ותקווה ממשית), אלא הימור על משהו יוצא דופן שינסה להצליח היכן שכל קודמיו בעשרים השנים האחרונות כשלו.
מק'קנה לא גיבה את עצמו בקריירת משחק מרשימה, להיפך, ימיו על כר הדשא נקטעו מוקדם מדי בגין פציעה במותניים ממנה סבל ואילצה אותו לפרוש בגיל 22 בלבד כשאמנם באופן רשמי היה דאז חלק מטוטנהאם הוטספר, אך בפועל לא רשם אף הופעה בודדת בקבוצה הבוגרת. המועדון מצפון לונדון העניק לו הזדמנות להשתלב ראשית בתפקידי אימון זוטרים באקדמיית המועדון וגם שם למד היטב תוך כדי תנועה והצליח להיות חלק מתהליך הפיתוח של הכשרונות הצעירים של 'התרנגולים'. בהמשך עבר מק'קנה לאולד טראפורד, המשיך לעבוד עם הדור הצעיר והיה חלק מצוות האימון של ז'וזה מוריניו, אולה גונאר סולשיאר וראלף ראנגניק, שלושה מנג'רים מרקע וניסיון שונה שניסו- ונכשלו (בפרקי זמן שונים) - להשיב את השדים האדומים לימי הזוהר ולצמצום הפערים מול מנצ'סטר סיטי וליברפול.
מק'ק'נה מונה לתפקיד המאמן הראשי באמצע דצמבר 2021, יממה לאחר הפסד והדחה מביכה מהגביע האנגלי, שבעקבותיה הגיעה הנהלת המועדון להחלטה בפה אחד שהם מוכרחים לבצע זעזוז, ובהקדם האפשרי. הפתיחה הייתה סבירה ואת משחקו הראשון הוא סיים בתיקו 1:1 עם סנדרלנד, אך לאורך העונה לא חל שיפור משמעותי במיקום ובהופעות הקבוצה, כשאיפסוויץ' סיימה את עונת 22/21 במקום ה-11 בטבלת הליגה השלישית. את העונה הבאה הקבוצה כבר פתחה בסערה שלא כבתה עד הסיום המוצלח, כששריינה את המקום השני והעפילה ישירות לליגת המשנה לאחר שהשיגה 98 נקודות.
אך דווקא העונה הנוכחית הייתה עדות לכך שההצלחה שמק'קנה מנחיל בפורטמן רואד, ביתה של הקבוצה, היא לא מקרית, ובעיקר מושתתת על תהליך ובניה מדורגת ועקבית. בזמן שפלימות' (שסיימה בראש טבלת הליגה השלישית והקדימה את איפסוויץ' בעונה בה השתיים העפילו לצ'מפיונשיפ) חוותה עונה מסויטת בליגה השנייה והבטיחה הישארותה רק ברגעי הסיום, איפסוויץ' הלכה והתחזקה ובעיקר שחררה הצהרת כוונות על כר הדשא כבר מראשית הקמפיין. ''הירידה שלו לפרטים הקטנים ביותר והרצון שלו לא להפסיק ללמוד הפכו אותו למי שהוא כיום, וזאת רק ההתחלה'', נאמר על מק'קנה באולד טראפורד כשעזב לטובת הלא-נודע וההרפתקה בליגה השלישית. אותה הרפתקה שכמובן הייתה המשרה הראשונה שלו כמאמן ראשי יכולה הייתה להפוך בקלות לקריסה טוטאלית, אך מק'קנה הצליח ליצור שילוב של ותיקים לצד צעירים בכהונתו באיפסוויץ' עד כה, נוסחא מדוייקת באופן מרשים.
חלוצה של בארנסלי לשעבר, קונור צ'אפלין הותיק סיפק 42 שערים בשתי העונות האחרונות כשמהצד השני של אסכולת הגילאים ניצב לדוגמא ליף דייויס, הקיצוני השמאלי שתרם 18 בישולים קריטיים להצלחת הקבוצה. בזמן שיתר קבוצות הצמרת בצ'מפונשיפ התהדרו בתקציבים עצומים ביחס לשאר הליגה, מק'קנה ידע לבצע התאמות תוך כדי תנועה לקשיים שצצים במהלך עונת כדורגל אינטנסיבית בדמותה של ליגת המשנה. בזמן שלסטר סיטי (ששבה לפרמייר ליג לאחר שנת היעדרות) פתחה את הכיס ושילמה בקיץ לא פחות מ-18 מיליון לירות שטרלינג עבור שירותם של הארי ווינקס וקונור קואדי, לידס יונייטד (שסיימה במקום השלישי, מתחת לאיפסוויץ') שילמה סכומים זהים עבור הצמד ג'ו פירו ואיתן אמפאדו. מק'קנה הסתמך על האקדמיה שתחתיו, כשרון מקומי וזיהוי הזדמנויות בעת קושי: כשחלוץ הקבוצה ג'ורג' הירסט סבל מפציעה בעיצומו של החורף, מק'קנה גייס בהשאלה עד סיום העונה את החלוץ הוולשי קיפר מור, שהחזיר תמורה מיידית עם שבעה שערים קריטיים לשריון ההעפלה בחזרה לליגה הבכירה.
ימי סר בובי רובסון, המנג'ר המיתולוגי שנחשב לאגדת המועדון, מציפים בקרב אוהדי הקבוצה זכרונות מתוקים והעשייה המרשימה של מק'קנה מאז שהצטרף נוטעים תקווה אמיתית שאיפסוויץ' שבה לפרמייר ליג כדי להוות יריבה ממשית, ולא רק אפיזודה חולפת. הזמר המפורסם, אד שיראן, אוהד הקבוצה מילדות, נאלץ לחגוג את ההעפלה ההסטורית אלפי קילומטרים מפורטמן רואד כשהיה במיאמי בעיצומו של מסע הופעות, אולם התחייב על שחזור החגיגות כתף אל כתף עם אוהדי הקבוצה כשישוב לאנגליה בקרוב. כשבעוד חודש בלבד תפורסם הגרלת משחקי הפרמייר ליג לעונה הבאה, לקירן מק'קנה ולאיפסוויץ' טאון תהיה ההזדמנות לגבש חזון על מנת לשרוד בליגה הטובה בעולם. הרצון הגלוי הוא להפוך לאיום לגיטימי בליגה ולהפוך את פורטמן רואד למבצר ביתי של ממש, ולהימנע ככל הניתן מלהפוך לגרסה חוזרת של עולות חדשות אחרות (כמו שפילד יונייטד, העונה) ששבו לפרמייר ליג והובכו על בסיס כמעט שבועי.