אודי רובוביץ' הוא אחד מהסמלים הגדולים בהיסטוריה של בית"ר ירושלים. את הקריירה בת 13 השנים שלו, בין 1960 ל-1973, העביר רק בקבוצה מהבירה. לא רבים יודעים שב-1948, כשהיה בן 3 בלבד, נפל בן דודו חיים, חמי, בקרבות על העיר במלחמת השחרור.
חמי רובוביץ' נולד באוגוסט 1929 בירושלים למשה ושושנה. הוא למד בבית הספר 'תחכמוני'. אביו משה עבד באגד והיה ממייסדי החברה. בגיל 10 שנים הלך משה לעולמו. בגיל 15, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר המקצועי עמל, חמי החל לעבוד באגד ירושלים במטרה לעזור לאימו בעול הפרנסה. הוא היה ספורטאי מצטיין, אבל מלחמת העצמאות עצרה עבורו כל פעילות ספורטיבית בכדורגל וכדורסל.
חמי התגייס לשרת בחטיבת ירושלים, לעזור במלחמה ובמטרה להקים מדינה יהודית. במהלך המלחמה הוא ביצע יחד עם יחידתו פעולות קרביות באזור ירושלים. ב-18 במרץ 1948 נשלח עם חבריו ללוות שיירה מהרטוב לירושלים. השיירה הותקפה ממארב של יותר מ-500 מערביי הסביבה. התנהל קרב גבורה מפואר עד הכדור האחרון במשך שעות ארוכות של מעטים מול רבים. חיים נפגע ונפל. תחילה הובא לקבורה בבית הקברות בסנהדריה ירושלים, והועבר ב-13 בספטמבר 1951 למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הרצל ירושלים.
אודי רובוביץ' משחזר: "הייתי תינוק כשבן הדוד נפל חלל. מותו של חמי ליווה שנים את משפחת רובוביץ', עלם חמודות שלא הפסיקו לדבר עליו. אמא שלי רבקה סיפרה כי חיים ביקש ממנה לסרוג עבורו כובע גרב, כמנהג הימים ההם בקור הירושלמי. אמא שלי סרגה באהבה את כובע הגרב, אבל נפילתו בקרב מנעה את מילוי בקשתו שהכובע יהיה על ראשו. בימי העצמאות היה קשה למשפחתו ולכולנו, כשחגגו את יום העצמאות המשפחה חיה את אסון נפילתו של חיים לאורך השנים. סיפור קרב הגבורה מול מאות הערבים מלווה את המשפחה".
אחיו של חמי, מאיר רובוביץ', קשור לספורט בירושלים. "מאיר היה ממיסדי קבוצת הכדורסל האגדית של מכבי ירושלים והיה שחקן בולט לצידם של שמות נוסטלגיים כמו תנורי, טאוויל, האחים שרם ואברהם הופמן", מספר אודי, "מאיר היה בילדותי אליל הכדורסל שלי, לא החמצתי כמעט משחקי כדורסל של מכבי ירושלים".
מאיר קרא לבנו על שם אחיו. "הבן נקרא חיים, זיכרון מהאח שנפל בדרך לירושלים. חיים היה קצין מצטיין בשריון, אוהד של בית"ר ירושלים ובהמשך מבכירי השב"כ. הוא נפטר לפני זמן לא רב בגיל 63".
יש במשפחה סיפור נוסף על בן דוד נוסף, אלכסנדר חיים רובוביץ'. "אלכסנדר חיים נולד אף הוא בשנת 1929 בירושלים למשפחה לאומית מאנשי לח"י. במאי 1947 יצא ללא ידיעת הוריו להדביק כרוזי לח"י בשכונת רחביה. נתפס ע"י קציני בולשת בריטים, הוכנס למכונית וגופתו לא נמצאה עד היום. גם האירוע הזה ליווה שנים את המשפחה. השנים חולפות, אני לא שוכח את הסיפורים והזיכרונות ומעביר אותם לילדיי ולמשפחה. לעולם לא נשכח אותם".