צביק'ה היימן נחשב לאחד מהשחקנים הגדולים ביותר בתולדות הפועל רמת גן, אולי אפילו הגדול מכולם. יליד 1943, ב-28 בפברואר היימן חגג את יום הולדתו ה-81. "אבא זיגמונד ואמא לאה נולדו בפולין והתגוררו בעיר קרקוב. מלחמת העולם השנייה וכניסת הנאצים לפולין הביאה את הורי לברוח מקרקוב לקזחסטן, שם נולדתי, בן יחיד. בסיום המלחמה חזרנו לקרקוב".
בפולין החל גם העיסוק בכדורגל. "הייתה לנו בקרקוב משפחה, חזרנו לבית שלנו, למדתי בבית הספר המקומי וככל ילדי השכונה אהבנו לרוץ ולבעוט בכדורגל. בגיל 10 עשיתי את הצעד הראשון, הגעתי לקבוצה המפורסמת ויסלה קרקוב. שיחקתי בה כמעט ארבע שנים, הייתי שחקן טוב והתקווה הגדולה לעתיד".
מדינת ישראל קראה למשפחה. "חגגתי בקרקוב בר מצווה באירוע יפה, והייתה הזדמנות להורים לעלות לישראל. ההורים בחרו לעזוב חלק מהמשפחה ולהגיע למדינת ישראל".
היה ניסיון של ויסלה להשאיר אותך בקבוצה?
"ראשי ויסלה באו אל ההורים והציעו להם לעלות לישראל לבד, להשאיר אותי תחת אחריותם. הייתי בן יחיד, ההורים לא הסכימו ועלינו ממש לפני מבצע סיני 1956. מדהים, אז היינו בתוך עזה".
בישראל עבר תחילה לרמות מנשה "להשלמת קורס בעברית. ההורים רכשו דירה ברחוב הרא"ה ברמת גן. השלמתי עוד שנת לימודים בבית הספר רמז. הכדורגל עם החבר'ה משך אותי, הייתי שחקן טוב, ובתוך זמן קצר חבר של אבא, אוהד הפועל רמת גן, הביא אותי למכתש בגבעתיים. אחרי אימון בודד הם הוציאו לי בהתאחדות לכדורגל כרטיס שחקן. שיחקתי חצי עונה בנערים ועברתי לקבוצת הנוער".
שחקן העבר של הפועל פתח תקווה משה וארון התניע לו את הקריירה. "וארון אימן את הנבחרת הלאומית ובא לאמן אותנו. הוא העלה אותי לבוגרים של הפועל רמת גן. נהגתי לעשן בחדר שלו כשלא היה שם, היו לי איתו שיחות כדורגל רבות".
הפועל רמת גן הייתה אז קבוצת מרכז טבלה בליגת הלאומית. יחד עם כדורגל הגיע גם הכבוד הראשוני. "יענקל'ה פולבר היה המורה לחקלאות שלי בבית הספר רמז. הוא קיבל מהמועדון נעלי כדורגל חדשות, לא היה נהוג אז כאילו לשחק עם נעליים כל כך חדישות, היה צריך 'לשפשף' אותן. פולבר הלך לאפסנאי שלנו וולקנשטיין, אמר לו לתת לי את הנעליים החדשות עם הסטופקס כדי שאני אשפשף אותן עבורו במספר משחקים וכך היה".
בעונת 1959/60 ירד עם רמת גן ליגה. "זה היה כואב. הייתה קבוצה שרובה הייתה של הוותיקים ששיחקו שנים רבות יחד, ירדנו לליגה השנייה אז ליגה א' בה שיחקו קבוצות כמו הכח תל אביב, הפועל כפר סבא, בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע ואחרות".
השירות הצבאי שלך עבר בפיקוד הדרכה, "הייתי נהג של בכיר מאוד". בנבחרת הנוער שיחק על אף שרמת גן הייתה בליגה השנייה.
הירידה, כאמור, הייתה כואבת, אבל דוביד שווייצר הגיע למכתש והכול השתנה. "בעונת 1962/3 מונה הכריש למאמן הפועל רמת גן כשהמשימה ברורה: לשוב לליגה העליונה. שווייצר הביא מהפועל חיפה את שלמה לוי, מלך המספרת שהפך לנהג של ראש העיר שלנו. הגיעו גם השוער חודורוב ומרדכי בנבנישתי מהפועל ירושלים. דרסנו את הליגה הארצית בפער של 12 נקודות ממכבי נתניה. עלו ליגה איתנו הפועל לוד ומכבי שעריים. מתוך 84 השערים, כבש לנו שלמה לוי 31 גולים".
עונה לאחר מכן עשו שווייצר ורמת גן היסטוריה. "דוביד גיבש הרכב כמעט קבוע וסגל שחקנים מלוכד שאכל את הדשא בכל משחק. היינו נפגשים לפני האימונים, אחריהם יצאנו לאלי היימן, שחקן הפועל גבעתיים, להמשך בילוי חברתי יחד. שיחקנו עבור המועדון, האוהדים התחילו למלא את המכתש, בכל בית דיברו על הקבוצה. מדור הספורט בעיתונים היה מבוקש ביותר. אוהדים נהגו להסתובב עם עיתון ספורט מגולגל בכיס האחורי".
היו לך מספר כינויים שמלווים אותך עד היום.
"בהחלט. דבק בי הכינוי 'פיצל'ה' בשל קומתי הנמוכה. כינו אותי 'הפולני' וגם 'ד"ר לכדורגל'".
ואחרי העונה ההיא והכינויים הגיעה גם האליפות.
"האמת שלא חשבנו על תואר, אבל כחודש וחצי לפני סיום העונה התחלנו להאמין. היריבות היו מכבי יפו המצוינת והאלופה של 5 השנים האחרונות הפועל פתח תקווה. בסיום העונה הקדמנו את יפו בנקודה אחת ואת הפועל פתח תקווה בשלוש, עשינו היסטוריה שהפועל רמת גן לא תחזור עליה".
מה היה המענק הכספי עבור תואר האליפות?
"מענק כספי? חחח. שווייצר הבהיר כי כסף יקלקל את השחקנים. קיבלנו צלחת אליפות בעלות של 10 לירות פלוס הליכה למועדון אריאנה על חשבון הפועל רמת גן.
והשכר שלך?
"600 לירות לחודש, ומדי פעם גם תשלום עבור נקודות. כשעברתי בהמשך למכבי תל אביב השכר שלי היה כמעט פי 3 פלוס שכר חודשי קבוע על נקודות ליגה".
על מכבי תל אביב נספר עוד מעט, אבל את ההצעות הראשונות עליו רמת גן דחתה. "הם רצו אותי כבר בזמן השירות בצבא, היו עוד ניסיונות, אבל ברמת גן הבהירו שאין סיכוי למהלך כזה". כך או אחרת, היחסים שלו עם רמת גן ידעו עליות וירידות. "לא הייתה לי עבודה קבועה, הייתה בטלה ודרשתי שיעזרו לי למקום עבודה מסודר. היו משחקי ברוגז שתפסו כותרות בעיתונים".
לבסוף הפכת לחבר אגד.
"אבא שלי עבד בעיריית תל אביב והיה האחראי על ניקיון התחנה המרכזית הישנה. הוא נעזר בראשי אגד וסודרה לי מנייה עם עזרה כספית של גורמים רבים. עבדתי בקו תל אביב-טבריה, גם בקו תל אביב-קריית שמונה. יצאתי לגמלאות בשנת 2000".
הוא נשוי לשושנה, שלושה בנים ובת, שמונה נכדים, מתגורר ברמת השרון. "הכרתי אותה על הברזלים בכפר הישוב, חבר ניגש והכיר לי אותה". היסטוריון הפועל פתח תקווה ניסים קלדרון מוסיף ומסביר: "הייתי בחבורה של צביקה היימן אז ואנחנו נפגשים קבוע עד היום. הייתה לנו חברה סלונית בשם 'דינמיט', היינו נפגשים על הברזלים הרבים סביב כפר הישוב ומשם יוצאים למסיבות סלון כמנהג הימים ההם. שם פיצל'ה הכיר את אשתו, רקדנית מעולה. במסיבות אהבנו את התקליטים של אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד ופול אנקה".
הדשא באגפים במכתש לא צמח שנים. "זה נכון, והאשימו אותי. היו לי פריצות נהדרות והמון ניסיונות בלימה וגליצ'ים של המגנים. זה נכון שהרבה שחקנים אכלו דשא. השליטה ושינוי הכיוון עם הכדור באו לי מקבוצת ויסלה קרקוב, שם עסקנו גם בסקי על קרח ומשחקי הוקי קרח".
בסוף הגיע המעבר למכבי תל אביב. "בתום עונת 1968/69 סיימנו במקום האחרון ונשרנו. עזבתי למכבי תל אביב כי רציתי ליהנות מכדורגל , לא עוד מאבקי הישארות בליגה. הגעתי לצהובים לאחר דרבי ה-0:5 על הפועל תל אביב. מכבי חיזרה אחרי עוד בזמן השרות שלי בצבא. יש לי חלק קטנטן באליפות ההיא. זכינו בגביע המדינה בניצחון על מכבי נתניה 1:2 בו לא שותפתי".
איך קיבלו אותך?
"התחברתי מהר לקבוצה המדהימה הזאת, אל טלבי, ניסימיקו בכר ודוד קרקו. היה נהדר לשחק שם, נתנו הצגות כדורגל בלתי נשכחות".
הוא היה שותף לזכייה באליפות אסיה בבנגקוק ב-1971: "היינו שם עם המאמן ישראל חליבנר. משחקים נגד קבוצות ממלזיה, הודו, תאילנד ודרום קוריאה. הלכנו לצפות במשחק של פוליס קלאב מעירק. הם עלו לגמר וגילו יכולת מעולה של כדורגל. הם לא התיצבו למשחק הגמר, החרימו את הנציגה הישראלית, זכינו בגמר בניצחון טכני, חזרנו מאושרים עם הגביע כאלופי יבשת אסיה".
אחד הבנים שלו הוא דני. "הוא שיחק בבוגרים של מכבי תל אביב בעונת 1990/91, ראיתי את משחק הבכורה שלו נגד הפועל פתח תקווה, בכורה משותפת עם גדי ברומר תחת המאמן צביקה רוזן (פתח תקווה ניצחה 1:2, א.ג.). דני הוא מאמן נוער מצטיין של קבוצות מחלקות הנוער רבות, כולל מכבי תל אביב, עם אליפויות וגביעים, ילד שמאוד אהב כדורגל".
בהמשך עבר להכח רמת גן. "עבדתי באגד עם לייזר שפיגל, נפגשנו בחדר האוכל בתחנה המרכזית, בו הוא הציע לי לעבור לקבוצתו הכח רמת גן והפרס יהיה טיסה חלומית לארצות הברית. חזרנו לישראל, אבל אז פרצה מלחמת יום כיפור, הייתי מגויס כחצי שנה בג'וליס והחמצתי את רוב העונה".
הוא חזר להפועל רמת גן, בה שיתף פעולה עם רוני קלדרון. "הייתה סגירת מעגל במכתש אחרי שנתיים וחצי בצמרת הליגה השנייה. אכן, קלדרון גאון הכדורגל וגם שמעון שוחט, שניהם סופר שחקנים, רקדו על כר הדשא, שיגעו חמישה שישה שחקנים על מטר אחד. לא היה מי שיכוון את הצמד הזה כששיחקתי לידם".
בגיל 35 פרש. "התקבלה ההחלטה שלי לסיים את פרק הכדורגל. אני המשכתי לשחק בוותיקי מכבי תל אביב והפועל רמת גן. היום אני אוהד של שתיהן. בשנים האחרונות אני לא הולך בכלל למשחקי הכדורגל בישראל, עשיתי טיול משפחתי לקרקוב, ביקרנו בהתרגשות בבית בו המשפחה ואני התגוררנו".
כמאמן עברו תחתיו שולי גילארדי ("הפכתי אותו מחלוץ לשוער מצטיין"), יובל נעים, רפי פלד, טופלה בייטנר, אבי ברשצקי, הזמר דורון מזר ולירון פטרושקה, שנהרג לאחרונה בתאונת מטוס באמריקה".
החבר'ה מהכדורגל נפגשים עדיין?
"יש לנו פרלמנט שחקני עבר בקניון גבעתיים, גם בקניון איילון. מגיעים משה פרל, עוזי זנדר, גדי יניאק, דוד נתן ושחקנים גדולים מהדור היותר חדש כמו אברהם לב".