35, 36, 34 ו-28 נקודות.
25 שלשות מ-54 זריקות, שהן 46%.
50 נקודות רק ברבע הרביעי.
ובסך הכל, 133 נקודות ב-121 דקות.
הממוצע למשחק - 33.2.
אלה היו השבועיים החולפים בחייו של מרקוס הווארד. הגארד הכריזמטי וחסר המעצורים של באסקוניה נכנס לזון, והערב (שלישי, 20:00) הוא עלול להפוך לצרה הצרורה של מכבי תל אביב במשחק הפלייאין הראשון בתולדות היורוליג.
הצהובים כבר יודעים היטב עם מי יש להם עסק. בהפסד שספגו בוויטוריה, לפני חודשיים וחצי, הווארד קלע רק שמונה נקודות ברבעים 1, 3 ו-4 - אבל ברבע השני התפוצץ עם 18; רק שחקן אחד בהיסטוריה (נמאניה נדוביץ', 19) קלע על ראשם יותר נקודות בפרק זמן כה קצר, ובאופן טבעי מרכז הגארד האמריקאי את מירב תשומת הלב בפיד מכבי ובפי כל מי שמנסה לנתח מראש את המצ'אפים בבלגרד.
אז מי ישמור עליו? האם אפשר בכלל לעצור אותו? כדאי לשנות את הטקטיקה הקבוצתית כדי להתמקד בו? ואולי צריך להשלים מראש עם העובדה שהאיש יגיע בדרך כזו או אחרת למנת הנקודות שלו, ולהתרכז בסכנות האורבות מכיוונים אחרים?
הגנת מכבי ידעה במהלך העונה לסמן גארד יריב ולהתביית עליו, אבל הווארד הוא באמת שחקן מסוג אחר. לטובה (מבחינת באסקוניה) וגם לרעה, משום שבניגוד לשיין לארקינ'ז ולמייק ג'יימסים של העולם - הוא מתקשה לתרום כשהזריקות שלו לא צוללות פנימה באחוזים גבוהים, וזה לא בלתי אפשרי להפוך אותו מסוס מרוץ לסוס פרא.
- באופן טבעי, ווייד בולדווין הוא השומר המתאים ביותר, אבל לא בטוח שעודד קטש ירצה להתיש אותו במרדפים בצד ההגנתי של המגרש, משום שהוא יזדקק לו מאוד בהתקפה.
- אנטוניוס קליבלנד הוא השומר הטוב ביותר שיש למכבי על שחקנים שאוחזים בכדור, ופחות מול אלו שעוברים בחסימות.
- וג'ון דיברתולומיאו? בלי להתייחס לשאלת כשירותו הלא ברורה, ראוי לציין שאת דקות ההתלהטות בוויטוריה רשם הווארד על ראשו של הקפטן, וקלע מולו שמונה נקודות בשלושה פוזשנים בלבד.
- הגנת החילופים יכולה לעבוד במקרה הזה, עם שומר גבוה (דוגמת ג'יימס ווב או בונזי קולסון) שיגיע אליו אחרי חסימה.
ספק אם מכבי תל אביב תצליח למנוע מהכוכב האמריקאי את הכדור, והיא בוודאי תנסה לאלץ אותו להקפיץ: כמחצית מהזריקות של הכוכב מגיעות מכדרור (Off dribble), ודווקא אותן הוא קולע באחוזים הכי נמוכים. יחסית, כמובן. הוא עומד בהן על 48% אפקטיביים, בעוד זריקות ה-Catch & shoot שלו מגיעות ל-67% אפקטיביים (ו-81% כשהן חופשיות).
וכעת, במילה ה-363 של הטקסט הזה, כדאי לעשות מעשה פיקוד העורף: לנתח, לחפור, לאכול את הראש על מצבי חירום, הנחיות משתנות ואיסורי התקהלות - ואז להודיע שאין סיבה להיכנס לפאניקה. ובאמת אין. בהנחה שהווארד לא יסיים עם 0 נקודות, וגם לא עם 40 (אם כי הוא מסוגל), לא הוא יכריע את המשחק. הצד הבאסקי עשוי להיות תלוי יותר בשאלה אם קודי מילר-מקינטייר יצליח להכניס את חבריו לעניינים ולהרקיד אותם, ואם צ'ימה מונקה יצליח לשחזר את תצוגת הדאבל-דאבל המפלצתיות שכבר היו לו במהלך העונה.
קטש נוהג לומר לפני משחקים מהסוג הזה שלקבוצה הנתפסת פייבוריטית יש נטייה להגיע במטרה "לא להפסיד", וחזר על האזהרה הזו גם השבוע. התעסקות יתר ביריב אחד עלולה להוציא את השחקנים מפוקוס, לגרום להם לנטוש את ההרגלים שהביאו אותם עד הלום ולהכניס את המערכת כולה לסחרור תוך כדי משחק.
אז נכון שבאסקוניה מסוכנת, ונכון שהיא מגיעה אחרי שני ניצחונות רצופים. ועדיין - מדובר בקבוצה שרשמה סטריק של שלושה ניצחונות רק פעמיים העונה (האחרון, לפני ארבעה חודשים, נעצר בידי מכבי תל אביב), ושנכון לעכשיו אפילו לא עולה לפלייאוף בספרד. עוד לא חלפו שבועיים מאז היא נרמסה והושפלה במשחק בית גורלי בידי אנאדולו אפס, ורק בשבוע שעבר היא ספגה 111 נקודות מוולנסיה האפורה בליגה הספרדית.
לכן, הצהובים - אחרי שבעה ניצחונות בשמונת המשחקים האחרונים - צריכים פשוט לבוא ולשחק את הכדורסל שלהם. לפתוח עם ג'ייק כהן בחמישייה, לשחק את הסטים הקבועים בהתקפה, לנהל את הרוטציה כמו בכל משחק אחר, ולזכור שעם כל הכבוד להווארד, ליריבתם מצפה אתגר לא פחות קשה: לעצור את בולדווין.
תודה לדור לבנת מפודקאסט "מכביבול" על הסיוע באיסוף הנתונים