20 שנים ימלאו בשבת לערב הגדול בהיסטוריה של הפועל ירושלים. ב-13 באפריל 2004 התייצבה הקבוצה הישראלית באוהל הקרוי ספירודום בשרלרואה, ועשתה את הבלתי ייאמן; היא ניצחה את ריאל מדריד 72:83 בגמר היול"ב קאפ וזכתה בגביע האירופי.
שעה קלה לפני תחילת המשחק החשוב בקריירה שלו, שרון דרוקר יצא מהאולם וחיפש בין אלפי האוהדים שהתגודדו שם את אביו ואחיו. "הם נחתו באותו יום בבלגיה, והתקשרו אליי", נזכר מאמן הקבוצה דאז, כיום מאמן נבחרת הנשים, עוזר מאמן נבחרת הגברים והמנהל המקצועי של מכבי ראשון לציון. "אחי אמר 'יש לי עניבה בשבילך'. עניתי לו שכבר יש לי, אבל הוא התעקש.
"התברר שאמא שלי הלכה לקבל ברכה בשבילי מאיזושהי רבנית, והיא ביקשה שאלבש עניבה בצבעים מסוימים, אז היא קנתה במיוחד. בסוף מצאתי את אחי, ניצחנו, ויש מי שטוען שזה לא בזכות השחקנים או המאמן, אלא בכלל הודות לעניבה".
לקראת יום השנה ה-20 דרוקר חזר בריאיון לוואלה! ספורט לשלוש החלטות במהלך אותה עונה, שבעיניו הרכיבו את הפסיפס שהיה שווה גביע.
1. "שפר חיפש מקום שיעניק לו שלווה"
"לא כולם זוכרים, אבל באותה עונה שיחקנו עם זר אחד פחות מהקבוצות האחרות", מסביר דרוקר, "ויכולנו להרשות לעצמנו את הלוקסוס הזה בגלל הישראלים שהיו לנו: ארז כץ, משה מזרחי, אמיר מוכתרי, יובל נעימי ורביב לימונד כצעירים, ובעיקר דורון שפר ועידו קוז'יקרו.
"הגעתי באותו קיץ לירושלים אחרי עונת שיא בהפועל גליל עליון, שבה הגענו למקום השני, וידעתי מהרגע הראשון שאני רוצה להביא איתי את קוז'י. היה לי ברור שהקהל במלחה יתאהב בו: הוא היה לוחם שלא נותן כבוד לאף אחד, ושחקן פנים אדיר. הוא קיבל הצעה ממכבי, אבל דני קליין ואני ישבנו עליו חזק, עירבנו את ההורים ובסוף הצלחנו להביא אותו.
"והיה כמובן שפר, שהגיע באותה שנה לנקודת החלטה משמעותית בקריירה. הוא חזר לשחק אחרי הפרישה ומחלת הסרטן, בקושי שיחק במכבי, והרגיש שהוא צריך אוויר חדש במקום אחר. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו לקפה ב'טורקיז' בסי אנד סאן. כבר ביום הראשון הוא דיבר על ירושלם וירושלום, והבנת שהוא מחפש מקום שיעניק לו שלווה.
"החיבור איתו היה מושלם. וויל סולומון - וזה חשוב - שמע עליו וכיבד אותו כמי שעבר בקונטיקט, נבחר בדראפט וכיכב במכבי תל אביב. כשהוא היה מגיע לאימונים ורואה אותו עושה יוגה במקום לזרוק לסל, הוא היה מתחרפן, אבל ההפכים האלה נמשכו והפכו ליחידה אחת מיוחדת".
2. "הבנתי שאי אפשר להנחית על סולומון"
"בכלל, צריך להודות: סולומון עשה טובה שהוא בכלל בא לפה. אחרי שזכה ביורוקאפ של פיב"א עם אריס סלוניקי, היה לו כבר חוזה בבאסקוניה, אבל היא נבהלה ונסוגה בגלל פציעה שהוא סחב. גיא הראל היה הסוכן שלו, וסגר הכל עם דני. כשוויל הגיע, הוא הבהיר לנו בלי להתבייש שהמטרה שלו היא להשתמש בנו כדי לחזור ל-NBA, והוא רצה להוכיח את עצמו כרכז.
"היו לי המון ויכוחים איתו על זה. ניהלנו שיחות, וניסיתי להוכיח לו שהסקאוטים לא מסתכלים מי מעלה את הכדור להתקפה, אלא מה היא קבלת ההחלטות שלו. זה היה עקב אכילס שלנו, וסמכתי מאוד על קבלת ההחלטות של שפר וכץ כרכזים. רציתי שהוא יהיה מעורב ויוציא לפועל, והבהרתי לו שאם דורון ינהל את המשחק, לא יהיו לו פחות נקודות ואסיסטים, ולהפך - יהיו לו פחות איבודים.
"הניהול של סולומון היה בלתי פוסק. מוכתרי היה קרוב אליו וישב לו כל הזמן על האוזן, גידי דודי עבר מפתרון משבר לפתרון משבר, וכן, היו גם רגעים שבהם כמעט חתכתי אותו מהקבוצה. כל הזמן הייתה עננה מסביב, וחשש שהוא יעזוב כי הגיעו אליו הצעות.
"היה לי ברור שאני לא מנחית עליו שום דבר באופן חד צדדי, ושהדברים צריכים להיעשות בתיאום, ולאט לאט הוא הבין שזה נכון יותר לכולם. מהרגע שהכדור עבר לידיים של דורון, הוא הפך לרכז הראשון בקבוצה, בעוד וויל התרכז יותר בהוצאה לפועל - שיחקנו הרבה יותר טוב".
3. "ואז הגיע קלי מקארתי, ושינה לכולנו את הקריירה"
"בשלושת החודשים הראשונים של העונה היינו בסדר, לא יותר מזה. בליגת העל עמדנו על מאזן 6:6, וביול"ב על 4:4. בינואר 2004 ניצחנו את ראשון לציון בגן נחום. סולומון קלע 30 נקודות, ובסיום ניהלתי שיחה במסדרון עם מקארתי. ארבע שנים קודם לכן הבאתי אותו למכבי רעננה, וידעתי שהוא יכול להיות החתיכה שחזרה לנו בפאזל. קלי אמר שהוא מת לבוא, דני ואורי מנצור דיברו עם משה קליסקי, והצליחו לפתות אותו למכור, השגנו מימון חיצוני והעסקה יצאה לפועל.
"זו הייתה החתמה מהותית שמשנה עונה שלמה. לא מצאנו את עצמנו בעמדת הסמול פורוורד, שתקשר בין שפר וסולומון בקו האחורי לבין קוז'י וטאנג'י בקו הקדמי. בהתחלה הבאנו את ג'וני טיילור, וגילינו שיש לו בעיות בברכיים. המשכנו לחפש והבאנו את ביל אדוארדס, אבל הוא היה כבד מדי ולא בכושר. ואז הלכנו על אריק וושינגטון, כשבכל הזמן הזה אנחנו משחקים עם שני זרים ועם מזרחי בחמישייה.
"כשקלי הגיע, לא חשבתי על זכייה בגביע אירופה, אבל ידעתי שהוא מתאים לנו כמו כפפה ליד. היו לנו הרבה שחקנים אימפולסיביים ואגרסיביים, והוא השלים אותם בצורה טובה - כי הוא היה נחמד, לא גנב את ההצגה, היה אתלט גדול וידע לבצע פעולות גדולות לצד פעולות אפורות.
"החיבור היה מיידי. כעבור יומיים ניצחנו במשחק מפתח בפפינסטר, אחרי שנקלענו לפיגור, והשיא היה בגמר: קלי שיחק 40 דקות, קלע 22 נקודות ונבחר ל-MVP. העונה הזאת שינתה לו את הקריירה, ובעצם לכולנו".