20 שנים מלאו היום (שני) ל-2.2 השניות הדרמטיות בהיסטוריה של מכבי תל אביב. ב-8 באפריל 2004 חוללו דריק שארפ וגור שלף את נס ז'לגיריס, וממפלה קשה הובילו את הצהובים לניצחון ענק; הקבוצה הנוצצת שעמדה להיות חתומה על אחד הכישלונות הגדולים במועדון אי פעם, ניצלה בזיק אחד של גאונות מתובלת בהמון המון מזל - והפכה לאחת השושלות המפוארות בתולדות הכדורסל האירופי. האוהדים שעמדו חיוורים ביציעי יד אליהו, החליפו ברגע את דמעות האכזבה והעצב בבכי של התרגשות ושמחה.
באופן טבעי, הנס ההוא זכור בזכות שארפ שקלע את שלשת השוויון ושלף שהעביר לו את מסירת הקוורטרבק; בגלל גיידריוס גוסטאס, שהחטיא את שתי זריקות העונשין המכריעות ביתרון 91:94 לליטאים; ובאשמת טאנוקה בירד, שנכנס לרחבה מוקדם מדי ואיפשר לצהובים להכניס את הכדור מקו החוץ. "אבל בלי 37 הנקודות של שאראס, בכלל לא היינו מתקרבים למצב שבו אפשר לנצח", הודה לאחרונה המאמן פיני גרשון, בהתייחסו להצגה הגדולה של שרונאס יאסיקביצ'יוס באותו לילה היסטורי.
9-7 לשתיים, 10-4 לשלוש, 12-11 מהעונשין. 37 הנקודות של הכוכב הליטאי במשחק ההוא הן שיא הקליעה שהעמיד בקריירת היורוליג הענפה שלו. במשך 19 שנים הן שרדו גם כשיא לשחקן במכבי תל אביב במפעל, עד שווייד בולדווין הגיע אשתקד ל-38. אלא שאת דקות ההארכה, בדרך לניצחון 99:107 שהעלה את הצהובים לפיינל פור הביתי, הוא ראה מהצד. כי היה לו עוד חלק, פחות זכור, בנס.
2.2 שניות לסיום הזמן החוקי, הוא זה שביצע את אותה עבירה מפורסמת ששלחה את גוסטאס לקו העונשין. זו הייתה החמישית שלו, ובדרכו לספסל עצר אצל מאמנו מנבחרת ליטא אנטנאס סירייקה והספיק לברך אותו על ההעפלה, לפני שהתיישב עם המגבת לראשו. עכשיו, בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט, חוזר שאראס לזיכרונות מלפני 20 שנים.
"האמת היא שכבר די התייאשתי", מודה יאסיקביצ'יוס, כיום מאמן פנרבחצ'ה, בשיחה מאיסטנבול. "כשגוסטאס החטיא מהעונשין וטאנוקה נכנס מוקדם, אמרתי לעצמי 'אוקיי, אולי יש איזה סיכוי', אבל בגדול איבדתי תקווה. ואז שלף זרק ודריק תפס, ובשבריר השנייה הזה חשבתי מיד - זה נכנס, זה נכנס. הכל היה מטורף לגמרי, מעולם לא הייתי בסיטואציה כזאת".
כדי להבין את גודל הנס הספורטיבי, אי אפשר שלא להזכיר את מורכבות הסיטואציה. פיינל פור 2004 נערך ביד אליהו, ומכבי תל אביב הייתה אחוזת טראומה מהאירוע ב-1994, שנערך אצלה בבית בלעדיה. הסיבה: עונה קודם לכן היא איבדה את אליפות המדינה להפועל גליל עליון, ואפילו לא השתתפה בגביע אירופה לאלופות. שבועות ספורים לפני כן, בשל גל הפיגועים שפקד את ישראל, איימו ביורוליג להעביר את טורניר הגמר למדינה אחרת. ולנסיה אף ספגה הפסד טכני משום שסירבה לשחק בתל אביב. אלא ששמעון מזרחי הצליח להפוך את היוצרות בישיבה דרמטית שהתקיימה בברצלונה ולהחזיר את הפיינל לארץ.
גרשון, גיבור הזכייה בסופרוליג ב-2001, הוחזר לעמדת המאמן - ודייויד בלאט שוכנע לשוב לאחור לכס העוזר; אנתוני פארקר התקמבק, השלד של שלף, שארפ, טל בורשטיין וניקולה וויצ'יץ' נשאר, מייסיאו באסטון ודיון תומאס הצטרפו, ומעל כולם בלט הרכש המרשים יאסיקביצ'יוס, שבא משנה חלומית כאלוף היורוליג עם ברצלונה ואלוף היורובאסקט עם ליטא וסירייקה.
מכבי הציגה כדורסל משובח והפיקה תצוגות מדהימות, אבל עמדה בפני קריסה ברגעי האמת. חודש לפני הנס, היא הובסה ב-25 הפרש בדרבי בידי הפועל תל אביב, ואחר כך הפסידה גם בקובנה ובאיסטנבול לאולקר. 15 שניות לסיום הקרב הישיר במחזור הנעילה בטופ 16 (לא היו אז סדרות פלייאוף ביורוליג), היא פיגרה בשש נקודות מול ז'לגיריס, והבינה שהעונה אבודה והפרויקט המושקע יורד לטמיון.
לאחר ששארפ קלע וההיכל כולו התעופף באוויר, ניתן האות לטירוף. אלא שזו הייתה רק שלשת שוויון; לוח התוצאות הורה על 94:94, ונדרשו עוד חמש דקות הארכה כדי להכריע מי תעלה לפיינל פור. בלי שאראס ופארקר מצד אחד, ובלי ארווידאס סאבוניס הענק (29 נקודות במשחקו האחרון ביורוליג) מהצד השני. יאסיקביצ'יוס וגרשון הם אלו שהתאמצו להרגיע את השחקנים ולעצור את החגיגות בתדרוך על הספסל.
כשהמשימה הושלמה, ומכבי תל אביב ניצחה, גם שאראס כבר לא הצליח לעצור את ההתרגשות ופרץ בבכי. אבל לפני שהתפנה לחגוג עם חבריו, הוא התחבק ארוכות עם סאבוניס על המגרש. "לא ידעתי מה להגיד ברגע כזה לאדם שאני כל כך מעריץ", הוא משחזר כעת. "שנינו מילמלנו 'לא ייאמן, לא ייאמן', וזרקנו אחד לשני 20 אלף קללות בדקה, כל הקללות שאנחנו מכירים בליטאית. רציתי להגיד לו משהו חכם, אבל האמת היא שזה פשוט לא חכם לדבר בסיטואציה כזו. אני רציתי לחבק אותו, והוא רק רצה לעוף משם".
- ברמה האישית, זה היה משחק השיא בקריירה שלך?
"זה בוודאי היה אחד הגדולים ביותר. תמיד אהבתי לשחק ביד אליהו, והרגשתי ממש טוב מול הגנת הפיק אנד רול של ז'לגיריס, שלא הייתה יכולה לצאת אליי ב-Hedge out עם סאבוניס או טאנוקה".
- מהנס ההוא המשכתם לשתי זכיות רצופות ביורוליג. הראשונה בתל אביב, אחרי 44 הפרש בגמר על סקיפר בולוניה, והשנייה כעבור שנה במוסקבה.
"הבנו שבפיינל פור הביתי, כש-80% מהקהל שלנו, נהיה פייבוריטים. הרגשנו שאם נעבור בחצי הגמר את צסק"א מוסקבה, נהיה פייבוריטים גדולים עוד יותר. המשחק הזה היה קשה ממש עד סופו, והגענו מודאגים גם לגמר. אל תשכח שבולוניה כבר ניצחה אותנו באותה עונה ביד אליהו, אבל זה כבר הפך ליצירת מופת בפני עצמה ולערב היסטורי נוסף".
- זמן קצר אחרי סיום העונה, חברת לסירייקה ולדאיניוס שאלנגה בנבחרת לקראת האולימפיאדה. איך היה המפגש הראשון?
"לא היה משהו מיוחד. בימים שאחרי המשחק קיבלתי הרבה תגובות ושיחות טלפון מליטא. זה היה סוריאליסטי, שדבר זה יקרה לי דווקא נגד הקבוצה שבה גדלתי. זה באמת היה בלתי מציאותי, אבל לא נמשך מעבר לכך".
- יוצא לך לחשוב לפעמים מה היה קורה לקריירות שלכם אלמלא אותה שלשה?
"ברמה האישית אני חושב שהיינו בסדר. היו לנו בקבוצה הרבה שחקנים גדולים, וגם לפיני ודייויד היו קריירות אחרי אותו משחק, כך שהם היו מסתדרים. אבל מכבי הזאת, שידועה כאחת הגדולות בהיסטוריה עם שני גביעי יורוליג שיוכיחו זאת, כבר לא הייתה נחשבת לשושלת".