אם ישנה שאלה שלא הגיוני לשאול את מסאי דגו, היא האם תוכל קבוצתו, מכבי חיפה, להדביק בטבלה את מכבי תל אביב. מכיוון שלצהובים יתרון של 10 נקודות בטבלת ליגת העל, מה כבר יוכל דגו לומר?
פער של 10 נקודות לא נולד בין לילה. הוא נוצר משום שמכבי חיפה צברה בשלושת מחזורי הליגה האחרונים רק נקודה אחת מתוך 9 אפשריות. לכן, יותר משחיפה צריכה להסתכל על מכבי תל אביב, עליה להביט פנימה לתוכה. האמת היא שלזכות ב- 3 אליפויות רצופות בארץ, זהו הישג עצום ועובדה היא שגם הפועל באר שבע ומכבי תל אביב, כל אחת בתורה, נבלמה לאחר 3 אליפויות כאלה. אוהדים היו חפצים שקבוצתם לא תיעצר לעולם, אך הדבר בלתי אפשרי.
מכבי חיפה הבינה כבר במוצאי שבת שמשימתה לשמור על הכתר תלויה יותר במכבי תל אביב מאשר בה. כך היא גם התייצבה למשחקה הבייתי מול בני ריינה, קבוצה שבעצם הגעתה לפליי אוף העליון, עשתה כמעט את הבלתי יאמן. ואם שרון מימר הגיע לאיצטדיון סמי עופר בתחושה שהוא יכול רק להרוויח מהמשחק מול חיפה, הרי שמסאי דגו יכול היה רק להפסיד.
אין בכל אלה כדי להוריד מניצחונה של בני ריינה. היא שיחקה בשאפתנות כדי להוכיח שמקומה בין הגדולות של ליגת העל, מוצדק, ואינו מיקרי. התייחסותה למשחק כאל מטרה מוצהרת, הניבה את התוצאה הרצויה (1:2), ואם תמשיך באותה התלהבות, לא יהיו אלה 3 הנקודות היחידות שתיצבור עד לסיום הליגה.
עכשיו השאלה הגדולה היא האם למכבי חיפה יהיו הכוחות הנפשיים להתגבר על מהלומת ההפסד שספגה. פגיעתה הייתה גם מורלית, וכאשר המורל ירוד - בדרך כלל התוצאות הן בהתאם.