לפני כשנתיים, כאשר יוסי בניון מונה למנהל המקצועי של נבחרת ישראל, הוא לא ציפה שכה מהר ייאלץ להיפרד ממשרתו היוקרתית. איסלנד היא שזירזה זאת בניצחונה 1:4 על ישראל, מפני שמדובר במשחק שממנו לא הייתה דרך חזרה.
אני משוכנע שבניון, יותר מכולם, לקח קשה את ההפסד. בליבו פנימה הוא האמין שהפעם כן ניתן יהיה לעשות היסטוריה ולהגיע לטורניר גמר אליפות אירופה, טורניר עליו חלם עוד בהיותו שחקן צעיר בנבחרת. לאחר 102 הופעות במדיה, בהן הבקיע יוסי 24 שערים, הונח בידיו ההגה המקצועי שלה. בכוונת תחילה, מיד לאחר שתלה את נעלי הכדורגל, התברר שבניון אינו רוצה לאמן, אבל בעומדו בראש הפירמידה, אחריותו ברורה. הרי הוא זה שרצה את אלון חזן לתפקיד המאמן.
בדיעבד קל מאד למצוא את ההסברים לכישלונה הצורב של הנבחרת. בעצם אנחנו עושים זאת כבר שנים רבות מאד וגם קודמיו של אלון חזן בתפקיד המאמן, לא סיפקו את הסחורה.
ההבדל בינם לבינו הוא בכך שלאלון חזן חסר היה הניסיון הגדול באימון קבוצת בוגרים, שממנו מגיעים לתפקיד מאמן הנבחרת הבוגרת. בניון קיווה שעצם נוכחותו בשטח, תעשה את ההבדל. הם פעלו כאיש אחד ובניון גיבה את מהלכיו של המאמן הלאומי. אלא שבאה המציאות והוכיחה שתקווה זו נכזבה.
בשבוע האחרון הפנו אלי אוהדי כדורגל רבים שאלה אחת: כיצד קרה שהצוות המקצועי של ישראל לא כלל את אוסקר גלוך בהרכב הפותח מול איסלנד? ויש צדק בטענתם. אמנם גלוך הוא לא מסי ולא מארדונה, אולם האם יש לנו בנבחרת ישראל שחקנים טובים ממנו? קשה להאמין שבניון לא היה בסוד ההרכב במשחק כה חשוב ומכריע. גם במשחק כדורגל כל החלטה היא שעושה את הפאזל, ובמיוחד כשמדובר בקביעת ההרכב.
האווירה הקשה שנוצרה מיד לאחר ההפסד לאיסלנד, הביאה לידי כך, שיושב ראש ההתאחדות, שינו זוארץ, העדיף לקבל החלטה מהירה יחסית. פשוט להנהלת ההתאחדות נמאס להפסיד במשחקים גורליים.
יתכן שיוסי העריך או ניחש, שהשיחה עם שינו לא תהיה קלה. ואכן בסיומה תם עידן בניון בנבחרת, ובעקבותיו הלך הבייתה ולא במפתיע, גם המאמן אלון חזן.
ספק גדול מאד אם בעתיד הקרוב שוב יהיה לנבחרת ישראל מנהל מקצועי. בינתיים התפקיד הזה נמחק משולחן העבודה של שינו זוארץ.