מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר, הערבים אזרחי ישראל לא יורדים מהכוונת. באוניברסיטאות ובמכללות, סטודנטים ומרצים ערבים מושעים ללא הליך הוגן ובבתי עסק רבים עובדים ערבים פוטרו או הושעו כי לא הביעו מספיק סולידריות.
הרדיפה לא נחסכה גם מעולם הכדורגל. מוחמד אבו פאני זכה לממטרים של קללות והאשמות בבגידה רק כי אמר שאין לו עניין להתעסק בפוליטיקה; דיא סבע גורש ממכבי חיפה לאיחוד האמירויות בגלל פוסט של אשתו שבו קראה לגלות סולידריות עם הסבל בעזה, ולא עזרו עשרות התנצלויות והסברים; רמזי ספורי ספג אינספור מתקפות מאוהדים ישראלים בשל היותו ערבי שבאותו זמן עודדו את חברו לאנטליאספור, שגיב יחזקאל; וכמובן, מונס דאבור, שקיבל גט כריתות מהכדורגל הישראלי עוד הרבה לפני 7 באוקטובר, עוד במבצע "שומר חומות" ב-2021.
עכשיו, אחרי שכנראה נגמרו כל השחקנים הערבים שאפשר להרוס להם את הקריירה, הגיע הזמן לחסל חשבונות עם מועדוני כדורגל, והיהלום שבכתר הוא כמובן בני סכנין. מאז המשחק בין סכנין להפועל חדרה במחזור הקודם, כולנו חוזים בהתנפלות חסרת תקדים נגד אוהדי סכנין, לאחר שחלק קטן מהם עודד בזמן ההמנון וקילל את קשר הפועל חדרה, מנשה זלקה.
שר הספורט והשר לביטחון לאומי - שניהם חברים בממשלה שאמורה לנהל מדינה בקריסה, שלא לדבר על מלחמה, ואחד מהם חבר הקבינט - החליטו כנראה שאין דבר חשוב יותר על סדר היום הלאומי מהצורך לפגוע בסכנין ולהכתים את שמה.
אין טעם להיתמם. ברור שחלק קטן מאוהדי סכנין התנהגו בצורה בזויה ופסולה, אבל האוהדים שהרעישו בזמן שירת ההמנון וקיללו את זלקה הם קומץ - בדיוק כמו שאוהדים גזענים ואלימים הם קומץ בכל קבוצה. אבל בעוד שבאירועים של אלימות וגזענות בקבוצות אחרות כולם ידקדקו ויסבירו שמדובר רק בקומץ קטן ובלתי מייצג, במקרה של סכנין קל לגורמים אינטרסנטיים להאשים את כלל האוהדים ולצייר אותם כמקשה אחת, מתוך מניעים פוליטיים וגזענות.
במחזור האחרון, במשחק של בית"ר ירושלים נגד מכבי פתח תקווה, לא היה צריך לשבת באצטדיון כדי לשמוע את קריאות "שיישרף לכם הכפר" ששרו אוהדי בית"ר - אפשר לצפות בשידור החוזר ולהקשיב בדקה ה-66. כנראה שדעתם של השדרנים בדיוק הוסחה, כי הם לא אמרו על כך מילה. לא צקצקו ולא גינו. באופן מפתיע, הפעם תעמוד בית"ר לדין אבל במקרים רבים - הקריאות הגזעניות כנגד ערבים עוברת כלל ללא התייחסות. לפי נתוני 'בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים' מבית הקרן החדשה לישראל, בעונה שעברה נספרו כ-162 קריאות גזעניות נגד ערבים במגרשים. מתוך כלל הקריאות הללו, עמדו קבוצות ליגת העל לדין כנגד קריאות גזעניות רק 8 פעמים. אבל כשאוהדי סכנין מפריעים לשירת ההמנון ונטפלים לזלקה, זו פגיעה במולדת הגובלת בבגידה, שעונשה מינימום ירידת ליגה.
לסכנין, כמו לכל קבוצה בליגת העל, גדולה כקטנה, יש קומץ אוהדים אלים וגס רוח, אבל במקום לטפל בקומץ הזה (ובגורמים המקבילים בקבוצות האחרות) לטובת רוב האוהדים שאינם אלימים ורק באים לראות כדורגל ולעודד את קבוצתם, הפוליטיקאים מחפשים שעיר לעזאזל ומציירים את הקבוצה כולה כבוגדנית. האמת היא שמפוליטיקאים גזענים כמו בן גביר אין לי ציפיות. מה שמכאיב לי הוא שגופי הכדורגל המקצועיים נסחפים אחרי הפוליטיקאים ומשתפים פעולה עם חוסר הצדק הזה.
האיפה ואיפה קיימת בכל פינה בישראל שבה רגלם של ערבים דורכת, כמובן שגם בכדורגל. אין לי שום כוונה להמעיט בנזק שגרמו אוהדי סכנין שצעקו בזמן ההמנון. כאזרח ישראל שמרגיש חלק מהמדינה ויש לו חברים יהודים רבים, כיליד העיר סכנין וכמי שהעביר את רוב הקריירה שלו בבני סכנין, חשתי בושה בכל עצמותיי כשזה קרה, אבל לגנות מעשים פסולים זה דבר אחד (ומתבקש), ולהסית נגד ציבור שלם כדי לגרוף הון פוליטי זה כר דבר אחר לגמרי. אסור להרשות שזה יקרה.
מי שהכדורגל והחברה בישראל חשובים לו - יהודים וערבים - צריכים לפעול למען דו-קיום על המגרשים, ביציעים ומחוץ לאצטדיונים, לא להשתמש במשחק האהוב על כולנו כדי לפלג ולהסית. בני סכנין לאורך שנים רבות הצהירה וקידמה דו קיום בין יהודים וערבים. כאשר הקבוצה שיחקה באירופה לאחר הזכייה בגביע המדינה היינו גאים בייצוג המדינה ופעלנו תמיד לשמור על כדורגל נקי מגזענות וכדורגל מקרב יהודים וערבים. ובכל זאת, יש על מה לשמוח במגרשים - למשל, נציגות ערבית כפולה בפלייאוף העליון, שחקני נבחרת ערבים שגאים לשחק במדי התכלת. כי ככה בדיוק אנחנו אוהבים את הכדורגל שלנו - שייך לכולם, ללא הבדל בין יהודים לערבים.
עבאס סואן, שחקן נבחרת ישראל בעבר ומאמן נוער בקבוצת בני סכנין, בשיתוף בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים מבית הקרן החדשה לישראל