ביום חמישי נדע האם עדיין יישאר סיכוי לממש את חלומה של נבחרת הכדורגל להגיע למשחקי אליפות אירופה. זהו חלום ישן נושן, שפעם אחר פעם התנפץ בפנינו והשאיר אותנו מתוסכלים ומאוכזבים. היריבה שמנגד היא נבחרת איסלנד שתהווה משוכה לא פשוטה בשלב זה של חצי גמר פלייאוף ליגת האומות. ישראל לעולם אינה יכולה להמעיט מיכולתן של יריבותיה. כישלון רדף כישלון ולכן את אליפויות אירופה היא ראתה עד כה רק מהבית באמצעות הטלויזיה, אבל, וזה טבעי, שוב צצות המשאלות לשבור אחת ולתמיד את הקרח, כדי להשתתף סוף סוף בחגיגת הכדורגל, שרק המונדיאל עולה עליה.
את הנבחרת שלנו מוביל צוות של ארבעה כדורגלני עבר גדולים: יוסי בניון, אלון חזן, אלון חרזי ובני טבק, שהוא מנהלה הטכני של הנבחרת. כשחקנים הם תרמו לה תרומה משמעותית ויודעים איזה כבוד גדול הוא ללבוש את חולצתה. משך שנים שידרתי ברדיו רבים מאוד ממשחקיהם במדיה, ולי אין ספק שהצוות הזה יבחר ב־11 הטובים ביותר כדי לעמוד במשימת המשחק שממנו אין דרך חזרה. עליהם לדעת שכולנו ניצבים מאחורי הנבחרת במשימתה הלאומית.
האזינו לטור של דני דבורין
ובכלל, מאז ומתמיד דעתי ברורה: הגה הנבחרת צריך להיות בידיהם של מי שלבשו בעבר את מדיה. כי ישנו הבדל משמעותי מאוד בין משחקי ליגה למשחקים בין ארציים. לא כל מי שעושה עבודה טובה בקבוצתו הוא טוב דיו גם לנבחרת.
במיוחד בימים אלה, זו הזדמנות גדולה מאוד, למי שישחק ביום חמישי הקרוב, להעלות בארצנו חיוך של פסק זמן קצר ממה שמתרחש. הכאב על החטופים ומצבם לא מרפה, אך ברגע שבו ינוגן בבודפשט ההמנון הלאומי, וכאשר על התורן יתנוסס הדגל הכחול לבן, תהא זוהי אמירה של גאווה כלפי העולם כולו.
את שחקני נבחרת הכדורגל, שיקראו טור זה, צריכה למלא התרגשות על שנבחרו לייצג אותנו בשדה הספורט. לא כל אחד זוכה לכך, ולי לא נותר אלא לקוות שיצליחו.