'חוסן, חוסן ושוב חוסן', אלו המילים שעליהן שב וחזר מאמנה של מכבי תל אביב, רובי קין, בראיונות שקיימתי איתו ביומיים האחרונים. בזמן שמרבית כלי התקשורת בארץ כבר העצימו את ההישג העתידי של קבוצתו, שנראתה בדרך הבטוחה להעפלה לשלב רבע הגמר באירופה לראשונה אי פעם, קין ידע היטב שהמלאכה רחוקה מסיום. הניצחון הענק בפיראוס בשבוע שעבר הפתיע את כל המעורבים, הקבוצה האורחת שהוגדרה כאנדרדוג (הלא מובהק) טרם ההתמודדות והנציגה הישראלית, שניצלה את איכויותיה בערב קסום ובלתי נשכח מול האימפריה היוונית. זוהי אמנם עונתו הראשונה של המנג'ר האירי כמאמן ראשי לאחר מספר קדנציות כעוזר ביעדים קודמים, אבל הניסיון העשיר שלו כשחקן סייע לו להפנים ולנסות להעביר את המסר החד לכל מי שחשב על כרטוס היעד הבא של הצהובים לקראת שמונה הגדולות - למרות היתרון הנוח של שלושת השערים מן המפגש הראשון, הסיפור רחוק מלהיות גמור.
זאת לא הייתה הפעם הראשונה העונה שמכבי תל אביב 'אירחה' את משחקיה האירופאים בעיירה השלווה באצ'קה טופולה, אך בניגוד למשחקים הקודמים, מאות אוהדים ליוו את הקבוצה בתקווה ואמונה גדולה שהם יזכו לראות ממבט קרוב ערב היסטורי ובלתי נשכח בתולדות המועדון. בזמן שהיריבות המקומיות השנואות מכל בדמותן של מכבי חיפה והפועל תל אביב כבר חוו את המעמד הנשגב של העפלה לרבע הגמר באירופה, האופטימיות הגדולה ששררה בקרב האוהדים הצהובים בעיירה הממוקמת בצפון סרביה הובילו לשיח אינטנסיבי ומקיף על זהות היריבה האפשרית ברבע הגמר ומי תהיה ההגרלה הכי אידיאלית - מועדון גדול ופייבוריטית מובהקת, או לחילופין הגרלה צנועה יותר שתאפשר לפנטז אולי על חצי הגמר בקונפרנס ליג.
הפסד נגד אולימפיאקוס נשקל כאפשרות ריאלית בהחלט, הרי יתרון מוחץ מהמפגש הראשון בדמות שלושה שערים אמור היה לסדר למכבי תל אביב נוחות מספקת כדי להעפיל בסופו של יום לשלב הבא, אבל ספק גדול אם גם הפסימיים שבאוהדי הקבוצה העריכו שתסריט הבלהות יצא לפועל ויסתיים עם תבוסה מוחצת.
זה לא שהייתה שאננות או זחיחות כלשהי ביציעי אוהדי מכבי תל אביב בדקות שלפני תחילת המשחק, ממש לא. גם הם הופתעו מתצוגת התכלית בפיראוס בשבוע שעבר והעריכו שקבוצתם 'תוריד הילוך' ועדיין תצליח לסגור את הסיפור בסיכום שני המשחקים. אולם בפועל, שפת הגוף המבוהלת של שחקני מכבי תל אביב וחוסר האונים ששידרו חלחלו עמוק לתוך היציע, שהלך ואיבד תקווה עם כל שגיאה וככל שהמשחק התפתח. השער המצמק של ערן זהבי, מי אם לא הוא, העניק תקוות שווא שהנה זה קורה, שוב נס מול היוונים, והמחשבות על כך שמכבי תל אביב תתעשת, תגיב ותצליח לשמור על התוצאה המינימלית הנדרשת כדי לשריין את המקום בשלב הבא.
מפתיחת ההארכה היה ברור שעל כר הדשא ישנן שתי קבוצות עם מטרה שונה לחלוטין לנגד עיניהן בשלושים הדקות הבאות: בזמן שהנציגה הישראלית נראתה תשושה ובעיקר מקווה למשוך את הזמן ככל הניתן עד להכרעה בבעיטות עונשין מאחד עשר מטרים, אולימפיאקוס הריחה את עייפות החומר - פיזית ומנטלית, והכתה במכבי תל אביב פעם אחר פעם בעימות שהסתיים בנוק אאוט מוחץ וצודק.
יש שיצביעו על חוסר ניסיונו של קין כמאמן ראשי כסיבה העיקרית להדחה מאירופה במאני טיים, אך בסופו של דבר המנג'ר האירי הוא לא שהיה על כר הדשא והתקשה לבצע פעולות בסיסיות שמכבי תל אביב עשתה באופן כה מרשים לאחרונה. על הטעויות ההגנתיות, חוסר החדות ובעיקר חוסר האונים הטוטאלי צריכים לקחת בעיקר את מרבית האחריות שחקני הקבוצה. לקין, באופן טבעי איש העומד בראש המערכת מבחינה מקצועית, יש אחריות גדולה על ההדחה הכואבת, אך כל ניסיון להטיל את כל האשמה על המאמן אינה מחויבת המציאות.
יציאתם של אוהדי מכבי תל אביב מיציעי האצטדיון הייתה שונה לחלוטין מהאופן שבו נכנסו אליו, שעות ספורות קודם לכן. עצובים, מאוכזבים ובעיקר המומים. זה היה קמפיין אירופאי שלא היה כדוגמתו לאף קבוצה ישראלית בכל מפעל ובכל ענף, כשנאלצו 'לארח' את משחקיהן הביתיים מחוץ לישראל בעקבות המלחמה המתמשכת, ועל כך ראוי להעניק למכבי תל אביב (וליתר הישראליות השונות) קרדיט גדול על היכולת ולנסות לשמור על 'עסקים רגילים' על כר הדשא בתקופה כה מתוחה ואינטינסיבית בה שום דבר אינו רגיל. אבל באותה נשימה ראוי לציין שמכבי תל אביב החמיצה הזדמנות ענק להשלים את המשימה, משימה שהצטיירה כפשוטה למדי טרם פתיחת משחק הגומלין מול אולימפיאקוס, והתבררה כאחד הערבים המתסכלים ביותר בתולדותיה של קבוצה ישראלית במפעלים האירופאים אי פעם.