מכבי חיפה שבה שלשום (ראשון) לפסגה כשהיא עושה זאת ללא שרי, חזיזה ודוד, עובדה העומדת לזכותה של אלופת שלוש העונות האחרונות. כידוע , שרי נאלץ לשוב לביתו בהולנד, מסיבה אישית מובנית, ואילו חזיזה ודוד חסרים בגלל פציעות קשות. מדובר כמובן בשחקנים שתרומתם המשמעותית לקבוצה מוכרת לכל אוהד כדורגל בארץ. לפיכך בחרתי דווקא בחסרונם, כעדות לחוזקה של מכבי חיפה.
בינתיים מקדימה חיפה בטבלה את מכבי תל אביב בזכות הפרש שערים. אבל בניצחונה המוחץ 0:5 על אשדוד, היא הפגינה את כוח ההרתעה שלה,על פני מרבית הקבוצות שבליגת העל.
יתרון (1) 307
21:45

ליון
(1+)

פאריס סן ז'רמן
רשימת הפצועים של פ.ס.ז' מאוד מאוד ארוכה ומשמעותית - דמבלה, חכימי, מנדש ודואה בחוץ. כמובן שלא חסר לה עומק, אבל אין ספק שהחיסורים האלה ישפיעו עליה. ליון קבוצה ביתית חזקה מאוד שניצחה שישה משבעת משחקי הבית שלה העונה בכל המסגרות. במצב בו האורחת נמצאת, ליון יכולה להוציא נקודות
יתרון (2) 103
18:50

מכבי רמת גן

הפועל העמק
(3+)
מכבי רמת גן אחרי הפסד למכבי תל אביב, ובאופן כללי, היא לא יציבה וכבר הפסידה העונה לנתניה. העמק עם 3 ניצחונות רצופים, כולל מול הרצליה וירושלים, וכשהפלוס איתה במשחק כזה, שווה ללכת איתה
רגיל (2) 137
19:00

עירוני מודיעין

הפועל עפולה
מודיעין אמנם פתחה טוב את העונה אבל ספגה יותר מדי הפסדים בתקופה האחרונה, כולל הדחה מהגביע. גם בצד של עפולה הייתה הדחה מהגביע, אבל במחזורי הליגה האחרונים עפולה צברה לא מעט נקודות מבחינתה, ובמשחק הזה אפשר לראות חלוקת נקודות הפעם
מעל/מתחת שערים (2.5) (2) 207
21:30

סאלרניטנה
(2.5+)

קרוטונה
ב14 מתוך 24 משחקים שתי הקבוצות נכבשו מעל 2.5 שערים. כך צפוי להיות גם הפעם לשתי הקבוצות ההתקפיות הללו.
חלוצה, פרנזי פיירו היה האיש מספר 1 במשחק, בהבקיעו במחצית הראשונה ארבעה מהשערים. נוכחותו במרכז ההתקפה הזכירה לי את העוצמה מתחת לסלים שהוסיף לפני שנים רבות, ארל ויליאמס לקבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. פיירו אינו השחקן הכי מהיר בארץ ובכל זאת הגנת אשדוד קרסה בכל פעם שהסתער על הכדור. הוא היה גדול עליה בכמה מספרים.
לא בכל משחק ימשיך פיירו להבקיע רביעייה, אולם היא כבר נחרטה בראשם המודאג של כל מי שישמרו עליו בהמשך משחקי הליגה. אגב, קבוצת מכבי חיפה עברה במחצית השנייה לקצב של הליכה ובצוותא עם אשדוד המתינה כמעט בקוצר רוח, לשריקת הסיום. יתכן מאד שהיו אוהדים שלא אהבו זאת.
ואי אפשר מבלי להתייחס גם למאמנה של האלופה, מסאי דגו. לא פשוט להגיע כמחליפו של ברק בכר, בוודאי לא כאשר דגו חסר ניסיון ממשי באימון קבוצת בוגרים בכירה. והנה בתוך תקופה קצרה מאד מחק את סימני השאלה לגבי יכולתו להשאירה, נכון לעכשיו, במקום הראשון בטבלה. זו גם ההוכחה לכך שלעיתים מאמן צעיר, רעב ומוכשר, המקבל את הזדמנות חייו, מסוגל להצליח. אולי אף יותר ממאמן ותיק ומנוסה, שמתייצב לאימונים כבדרך של שיגרה ובאנרגיות פחותות משל דגו.


