השריף החדש בעיירה: סוד ההתקדמות של שריף כיוף

בכדורגל המודרני עדיין לא מספיק מיוחסת חשיבות לתפקיד השוער, אם כי בתקופה האחרונה החלו לשים יותר דגש על הכשרת שוערים. תפקודו של האיש שבשער הוא, כידוע, אחד הגורמים העיקריים להפסד או ניצחון.

הכשרת השוער הופכת להיות יותר ממוקדת לצרכי ולאפיוני התפקוד שלו יחד עם אפיוני השחקן כאינדיבידואל. פרופיל התפקיד שונה מזה של שחקן שדה ודורש קואורדינציה על כל רכיביה, כאשר הבסיס בצד ההגנתי הוא חשיבה מהירה, תגובה מהירה וראייה מרחבית, תוך חשיבה של בניית משחק בפן ההתקפי. רק לאחר פיתוח אלמנטים אלו, מומלץ לפתח אצל השחקן השוער יכולות טכניות וטקטיות עם כדור.

כל הנושאים של אימון השוער קשורים בצורה זו או אחרת להתמצאות, לראייה מרחבית ולהתארגנות מהירה ברגל וביד לכדור. השוער הוא שחקן הגנה, אך גם זה שיכול להוציא מהר להתקפה. לכן חשוב במיוחד שיהיו לו תגובות טובות מאד במרחקים קצרים כנגד עוצמות גבוהות. הוא צריך להיות מרוכז, משום ששבריר של בריחה מריכוז יכול לעלות בשער. כיום, המומחים דוגלים בשילוב תרגילי קואורדינציה לשיפור הריכוז גם לשוערים.

שריף כיוף רק בן 22 וכבש מקום בהרכב מכבי חיפה. בדרך כלל שוער מגיע לרמתו בגילאים 26-27. רוב הפרשנים מצביעים על תגובותיו המדהימות במצבים מורכבים ועל ההתמצאות הגבוהה בקו השער.

בשלוש שנים האחרונות שריף התפתח גם להיות שחקן שדה, שוער שלא רק מונע שערים, אלא משחק לעיתים כמו שחקן שדה גם תחת לחץ, כאשר לחץ זה אינו גורם לו לאבד עשתונות - הוא מקבל החלטות מהירות האם לשחק עם ההגנה או להעביר לשחקן מסוים במגרש.

כיוף, משנתון 2001, התחיל לשחק כדורגל בגיל 7 במועדון בעוספיה, יישוב מגוריו, והיה שחקן נמרץ מאוד. בהתחלה שיחק כמגן, אך בגלל היותו גבוה מבני גילו אמרו לו לעבור לעמדת השוער. בגיל 10 עבר לעירוני נשר כשוער וכבר אז הפגין יכולת גבוהה.

הורה בקבוצה ששמע על הצלחותיי עם שחקנים החל אימוני קואורדינציה עם בנו, ובאחת השיחות הומלץ לו לנסות. בהיותו בן 12שריף עבר אצלי בדיקות מקיפות בתחום הקואורדינציה בשיטת ,OCO™שהראו על דחף גדול לתנועה וכוח התנגדות מעבר לגילו מחד, ועל חסכים בתחום הקואורדינציה שהגבילו אותו טכנית מאידך. בנוסף, ויסות הכוח, תחושת גוף בלי כדור ותחושת כדור היו נמוכות מהמצופה מספורטאי טוב בגילו.

שריף ערך אימונים אישיים עם מאמני שוערים ועמי במקביל, כאשר הנושא הקואורדינטיבי עמד במרכז. הוא בלט במשחקי הליגה ואנשי מקצוע זיהו את הפוטנציאל שלו ופנו אל אביו. בין הפונים היה גם מאמן מכבי חיפה אשר אלמני ז"ל, שאמר: "אני רוצה אותו עכשיו, בגיל 13". האב התמהמה בהחלטתו, כי רצה ששריף יישאר שנה נוספת בקבוצתו בנשר, לכן ניהל שיחות רבות עם אנשי מקצוע וגם בנו, שגילה בגיל צעיר בגרות יוצאת דופן, היה שותף להתלבטות. לבסוף הוא שוכנע ועבר למכבי חיפה.

שריף עבר את כל הגילאים במכבי חיפה. בטורניר נייקי בפינלנד, כשהוא בנערים ג', זכה בתואר השחקן הטוב ביותר ומכבי חיפה זכתה במקום הראשון. שריף זומן לסגלי הנבחרות בכל הגילאים. כבר בגיל צעיר היה בקשר עם הסקאוט של ברמן בגרמניה אבל החליט יחד עם המשפחה להישאר בארץ, לסיים תיכון, לקבל תעודת בגרות ולשרת בצבא.

בקבוצת הנוער שריף לקח אליפות עם מכבי חיפה תחת בני לם. הוא התאמן גם עם השוערים הבוגרים של המועדון. בתום העונה רצה לעבור לבוגרים כי הרגיש שהוא צריך להתקדם, אך הומלץ לו להיות שוער שלישי בבוגרים ושוער ראשון עוד עונה בנוער. שריף העדיף קבוצת בוגרים בליגה נמוכה שבה יהיה שוער ראשון. לכן, ביום האחרון של מועד ההעברות, חתם בכפר שלם. לדברי אביו, אחרי יום בצבא היה נוסע לתל אביב לאימונים וחוזר הביתה בשעות הלילה המאוחרות. בכפר שלם היה לשריף חלק חשוב בעליה של המועדון לרבע גמר גביע המדינה. בכל אותה תקופה הוא המשיך לתרגל עצמאית תרגילי קואורדינציה וגם לבוא אלי מדי פעם לרענון תכנית.

שנה לאחר מכן שריף נפצע ביד, עבר ניתוח והיה מושבת שלושה חודשים. אך לא ספורטאי כמוהו יוותר. הוא עשה שיקום טוב והמשיך להתאמן בין היתר על עבודת רגליים וגם על ראיה מרחבית והתמצאות ( ע"פ שיטת OCO™), לפי העיקרון שבו "לא מפסיקים להתאמן כאשר איבר אחד לא בריא". השיקום עזר לו לחזור. שריף עבר בהשאלה לעפולה שהיתה בתחתית הליגה הלאומית, שם הצטיין וסייע להשאיר את הקבוצה בלאומית. בעונה שלאחר מכן הגיע גם איתה עד לרבע גמר הגביע.

הפציעה של ג'וש כהן החזירה את כיוף למכבי חיפה כשוער שני. שריף התאמן עוד יותר, הגביר את אימוניו והיה עם מוטיבציה גבוהה לתפוס את עמדת השוער הראשון. את ההזדמנות שקיבל ב-23/24 כולם מכירים - וההמשך ידוע.

בגיל הצעיר לא היה ניתן לדעת האם שריף יעמוד בנתונים האנתרופומטריים (נתונים הבוחנים נפח, מרכזי כובד ומסה של הגוף) שמצופים ממנו. שריף היה נער שקט, עשה כל מה שנאמר לו והתאמן בשעות הפנאי מעבר לאימונים, מתוך מוטיבציה פנימית וללא לחץ של ההורים. לשריף תמיד היה חשוב לדעת למה וכמה, להבין מה עושים. אלו מאפיינים של כישרון. הוא חיפש תמיד אתגר ולהבין כיצד הוא קשור לשוערות. הוא אוהב גיוון, לא אוהב לחזור הרבה פעמים על אותו תרגיל.

לאביו הייתה סבלנות. הוא הבין שמשהו בשיטת העבודה הזאת שונה מאימונים אחרים זרם עם שריף שמאוד רצה לבוא לאימונים וגם היה נוכח בחלקם, אך לא היה מעורב אלא עמד לצידו ותמך בו- דבר שחשוב מאד עבור ספורטאי ומאפשר לספורטאי לפתח את עצמו ללא לחץ והרגשה שאולי יאכזב את הוריו.

שריף מתאמן בתרגילים המפתחים ומגרים את כל היכולת (החושית) והקואורדינטיבית, ומדי תקופה עובר שוב מבדקים לראות איפה חייב להשתפר. הוא מתאמן בתרגילים ייעודיים לשיפור תפקוד העיניים ומקבל משימות חשיבה מהירה בתנועה. במשימות השונות הוא לא מפסיק עד שאומרים לו לעצור ,וכאשר הוא לא מגיע ליעד הוא לא מפסיק עד שמצליח.

בשנים האחרונות, בעזרת מאמניו במועדון מכבי חיפה ובעזרת מאמנו כיום בקבוצת הבוגרים מסאי דגו, שריף שיפר מאד את משחק הרגל שלו. בחדר החכם במרכז ורטהיים הוא מתאמן על משחק בשתי רגליים על בסיס התאמה לשינויים תוך כדי תנועה, במיוחד במצבי איבוד שיווי משקל, הוא משפר את הראיה המרחבית ואת קבלת ההחלטות שלו, וכאשר יש לו כדור ברגל הוא כבר יודע להיכן לשחק אותו. שריף הוא דוגמא לשחקן המתאמן בתפיסה המבדלת -מצד אחד הקואורדינציה ומצד שני "כוח המוח".

מאחורי שריף עומדת משפחה שמבינה ומעריכה ונותנת לו את החופש שלו. בני המשפחה וגם הוא שומרים על קשר עם אנשי מקצוע. האבא סאמח מגדיר את שריף כבר מגיל צעיר כ"מקצוען", לא מקטר תמיד עושה את הטוב ביותר ו"במקום אימון אחד עושה שלושה". לדעת האב, שריף בעל כושר מנטאלי חזק, כאשר הוא נקלע לבעיה יוצא ממנה מהר, יודע להתאושש בדרכים שונות. המשפחה הקנתה לשריף ערכים והוא מראה אותם כעת. הוא מבקר פצועים, תורם לקהילה, אוהב את המדינה ומעריך את התרומה של כל מי שעומד ועמד לצידו.

כיוף מאמין בעצמו. אין ספק שעבר דרך ארוכה והדרגתית, כנראה שזו הדרך הנכונה עבורו. כל מאמן שאימן אותו היה "שרוף עליו". הוא שחקן שבאנגלית אומרים COACHABLE וההתעניינות בו באירופה אינה מקרית.

ד"ר מרק ורטהיים הוא מומחה לפיתוח קואורדינציה וחשיבה מהירה לשחקנים בשיטת OCO™,
מנטור ומלווה הורים של ספורטאים הישגיים.