מכבי תל אביב הייתה זקוקה בדחיפות לניצחון אחד גדול שיחזיר אותה למסלול, ואמש (ב') היא השיגה אותו בנתניה. זה היה ניצחון מוחץ, 1:5 על בעלת הבית, בעקבותיו נצמדה תל אביב בנקודות למכבי חיפה שבפסגה.
מנגד, ראתה מכבי נתניה דווקא במשחק זה את ההזדמנות להוכיח שארבעה הפסדי הליגה הרצופים שלה לא מעידים בהכרח על משבר, אבל המציאות טפחה על פניה. בא ההפסד החמישי ברציפות והוא כבר נרשם ברמה של תבוסה. זו הסיבה לכך שמייד בעקבותיו הודיע גיא צרפתי, מאמן המפסידה, שעל ההפסד הזה אי אפשר לעבור לסדר היום. למזלו הגדול של צרפתי ישנן בליגה קבוצות שאפילו חלשות מקבוצתו. בעצם, מה ביכולתו לחדש, ומה פירושו של דבר "שלא נעבור לסדר היום"? את מוטלה שפיגלר ואת עודד מכנס הוא לא יכול להזעיק להרכב.
הניצחון שהשיגה מכבי תל אביב התבקש משום שמראש ישנם פערי איכות גדולים מאד בין ארבע הקבוצות הראשונות בטבלה לבין האחרות. די במבט מהיר על הטבלה כדי לראות זאת. גם כאשר מכבי תל אביב, מכבי חיפה או הפועל באר שבע לא מנצחות, אין להטיל בכך ספק. האמת היא שמכבי תל אביב אפילו לא התאמצה אתמול יותר מדי כדי להכניע במשחק חוץ את מכבי נתניה בתוצאה 1:5.
זה גם מביא אותי לנושא אחר: לשתי תוצאות התיקו שבהן סיימו השבוע מכבי חיפה מול הפועל חיפה והפועל באר שבע מול מכבי פתח תקווה. נראה לי שרבים נוטים לשכוח שגם הקבוצות הטובות ביותר לא יכולות לנצח בכל משחק. אם מישהו ציפה למצב שבו שלוש הגדולות שלנו לא ישמטו פה ושם נקודות, עליו להבין שהדבר בלתי אפשרי. זו גם הסיבה לכך שהופתעתי מאוד כאשר מסאי דגו ואליניב ברדה התבקשו להסביר מה קרה שלא ניצחו במחזור הליגה האחרון, ורק לחשוב מה היה מצפה להם מהתקשורת אם היו מפסידים בשני משחקים אלה.