"שיחקתי במכבי חיפה, מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, הפועל חיפה ומעט בהפועל תל אביב. לדעתי, מכבי תל אביב הוא המועדון הגדול, הכי מפורסם והכי גאה בישראל. ללבוש את החולצה של מכבי תל אביב, אתה מרגיש תחושה מיוחדת של התעלות, דבר מיוחד שאין בשום קבוצת כדורגל אחרת, בלי להוריד מהכבוד של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. נכון, מכבי חיפה הפכה למועדון ענק עם עוצמות חסרות תקדים, אבל כל שחקן כדורגל יודע שהכי כיף זה לנצח את מכבי תל אביב. כל משחק עבור היריבות, כולל מכבי חיפה, הוא סוג של הכנה לגמר הגביע. אני גם מבין מדוע, כי הייתי שם".
מי הכדורגלן הגדול ביותר שנגדו ואיתו שיחקת?
"אין בכלל ספק, אבילה כהן ז"ל. לא ראיתי עד היום שחקן עם כזו קלאסה, חוכמת משחק והבנת המשחק, טכניקה ואהבה לכדור. הערצתי את אבי כהן יותר מכל שחקן אחר".
המאמן הגדול מכולם?
"שלמה שרף. קשוח, אבל מבין את השחקנים שלו, מאמן שכל נושא האימון ויכולות הבנת המשחק היא מרשימה מאוד. אני והשחקנים הערצנו אותו, הכדורגל זורם בנפשו 24 שעות".
יוסי קרמר נולד ב-9 באפריל 1957 בישראל. "אמא שלי קלרה נולדה ברומניה, אבא אליעזר בפולין, שם שיחק בקבוצה כדורגל קטנה. אנחנו חמישה אחים, שתי בנות ושלושה בנים, אני הבכור. אני נשוי בשנית, יש לי שתי בנות, דורין ונוי שחזרה בתשובה, הפכה לחרדית ויש לה חמישה ילדים. שני הילדים הנוספים הם הבנים שירן ועומר, ויש לי יחד שבעה נכדים".
אתה אומר שלא תזכה יותר בלוטו.
"נכון, כבר זכיתי בפרס הגדול ביותר, אשתי הנוכחית פנינה, האור שלי ושל המשפחה האהובה אותה היא מאחדת ומנהיגה".
בילדותו התגורר בקריית שפרינצק, מול קריית אליעזר. "למדתי ביסודי בבית הספר 'עין הים' ובתיכון שפרינצק. היום אני פנסיונר של חברת צים, בשנים האחרונות אני שוהה בגאנה, בבירה אקרה, מנהל חברה שהיא סוג של 'מפעל הפיס' תחת בעל החברה יעקב אנגל".
אבא שלו היה סדרן בקריית אליעזר, אהד את מכבי חיפה. "התחברתי למכבי חיפה הרבה בזכותו של דני שמולביץ' רום הסופר-שחקן".
הקרבה לאצטדיון הובילה אותו לקריירה בכדורגל. "עמדתי במרפסת וראיתי למטה ילד מהשכונה צועד עם נעלי התעמלות על הכתפיים. שאלתי לאן הוא הולך, והתשובה הייתה 'למבחנים במכבי חיפה'. הוא לא הספיק להשיב לי וכבר הייתי עם נעלי התעמלות למטה לידו, צועדים למגרש הלבן הצמוד לאצטדיון. הייתי בן 11, אשר אלמני האגדי בחן את הילדים. אני נבחרתי, החבר צעד לבד הביתה, לא בחרו בו. התחלתי בעמדת הקיצוני הימני, בכל הקבוצות הצעירות הייתי בשנתון הצעיר יותר. הוזמנתי ע"י דוביד שוויצר לטורניר החורף הראשון".
לקבוצה הבוגרת עלה בשל מלחמת יום הכיפורים: "המלחמה הביאה לגיוס של שחקנים רבים לקרבות בצפון ובדרום, המאמן אברהם מנצ'ל העלה לבוגרים את מנו שוורץ, עודד בלוש ואותי. את הבכורה אני זוכר מצוין, 30 במרץ 1974, בבלומפילד נגד מכבי תל אביב. נכנסתי כמחליף, מולי שיחק כמגן שמאלי מיקו בלו האגדי. היה מרגש להיות על הדשא של בלומפילד, הפסדנו 2:0, הייתי בסדר ביכולת שלי".
באותה עונה הבקיע את השער הראשון. "פגשנו בקריית אליעזר את מכבי נתניה שהובילה את הטבלה. שיחקתי כקיצוני ימני מול שרגא בר המהיר והקשוח, לאחר קרן הכדור התגלגל אלי, מול מיקי שיינפלד בעטתי לתוך הרשת, תחושה של התעלות מול היציעים. בהמשך גם יאשה גל כבש, ניצחנו 0:2 את האלופה, אבל בסיום העונה מכבי חיפה ירדה מהמקום האחרון לליגה א' צפון של פעם".
השירות הצבאי לא הכביד עליו, מאחר שביצע אותו במחנה מרכוס בשדרות הנשיא בחיפה. הוא זוכר את הימים שבהם חיפה הייתה באמת אדומה. "בשנות השישים והשבעים הפועל חיפה שלטה בברור בכדורגל בעיר, קבוצה טובה מאוד ואז גם עם קהל גדול יותר ממכבי חיפה, שעלתה וירדה בין שתי הליגות הבכירות. לא הייתה לנו הנהלה מסודרת, היה חסר גם הכסף הגדול לניהול יותר מקצועני".
את התפקיד שינה לו אורי ויינברג, אז מאמן הקבוצה. "הוא קרא לי לשיחה, שאל וקבע 'שמע, אתה תהפוך מקיצוני ימני בינוני למגן מצטיין, אני מאמין בך'. שמעתי בקולו , והפכתי למגן ולשחקן של תפקידים נוספים כבלם ובקישור. ויינברג עזב באמצע העונה, הביאו את ג'וני הרדי שהביא את ליאון גרוס, שחקן עבר מהפועל חיפה, כדי להוסיף לקבוצה קשיחות והתלהבות מתבקשת".
משליח על אופניים הוא הפך לבכיר בצים. "אחרי השחרור מהצבא הסתובבתי ללא תעסוקה. ניגש אלי יוחנן וולך אחרי אחד האימונים ושאל אם אני רוצה לעבוד בצים. חשבתי שהוא מציע לי לעבוד בתנובה, במדור של מכירת ביצים. הפכתי לנער שליח על אופניים, העברתי חומרים ממשרד למשרד בחיפה ובסביבה. עבדתי חצי יום, חצי יום אחר היה מוקדש לכדורגל. בערב למדתי אנגלית, התקדמתי בעבודה בצים, לה הייתה בעלות על 120 חברות בכל העולם. בהמשך עבדתי כפרשן בתוכנית 'שירים ושערים', וולך שלח אותי לשליחות של החברה למשך 20 שנים ברומניה".
בעבודה בצים הוא פגש לא מעט דמויות מעניינות. "הייתי כמעט בכל העולם, הייתי בחדר כושר בג'מייקה, שם ישב יוסאין בולט. התחלנו לשוחח, נוצר קשר חברי ועשינו יחד טיולים, בן אדם מדהים. בקונגרס בפולין פגשתי את מנהיג המהפכה שם לך ולנסה, שוחחנו על כוס בירה ענקית על מדינת ישראל. כשאברהם גרנט אימן את נבחרת גאנה, הוא היה מגיע אלי הבייתה לארוחות שישי. בגאנה אין כדורגל איכותי, השחקנים הטובים נשאבים לאירופה".
חוזרים לכדורגל ולאליפות הראשונה של מכבי חיפה ב-1983/4. "שרף הגיע לעמדת המאמן, והאמת, מעולם לא דיברנו ולא נשמעה המילה אליפות בחדר ההלבשה, כי המועמדת הייתה בית"ר ירושלים של שוויצר. רק אחרי משחק הרדיוס שלנו במגרש בנתניה בשעה 10:00 בבוקר, בו נצחנו את בית"ר 1:2, התחלנו להאמין במילה אליפות. ההפסד שלהם בימק"א להפועל תל אביב גרם לטבלה להתהפך. מכבי חיפה הפכה למועדון אחר".
באליפות השנייה שיחק פחות בהרכב וגם החמיץ הזדמנות לדאבל. "אלי אוחנה הבקיע נגדנו בגמר הגביע בדקה ה-85. רציתי מאוד את מעמד ההנפה".
מה היה סיפור השיעול של ברוך ממן ושרף?
"באליפות השנייה שלנו, מספר משחקים לסיום העונה יצאנו לפני משחק נגד בית"ר תל אביב לבית מלון בקאנטרי. באימון שישי שלמה לא תרגל אותי בהרכב, וגם באספה בערב לא קרא בשם שלי. עלינו לחדרים, הייתי מבואס, הייתי יחד עם ממן בחדר, הוא התחיל להשתעל קלות. ירדתי ללובי, שם ישב שרף עם ההנהלה, אמרתי להם שממן משתעל וחולה. הם נלחצו ועלו במהירות לחדר, ממן היה מופתע. נשארנו בחדר, שרף, ממן ואני. שאלתי את שלמה 'למה אני לא משחק מחר? אני אשמור על ניסים כהן, אפרק אותו, הוא לא יגע בכדור, האליפות תהיה שלנו'. בבוקר שבת, שלמה שאל היכן קרמר, שאל אותי אם אני רוצה לשחק. הייתי בהרכב, ניצחנו את בית"ר תל אביב 0:4 ואת הפועל כפר סבא 1:5 והאליפות הלכה אלינו. עשיתי את מהלך השיעול של ממן כי רציתי לדבר עם שרף. הרי מי היה יכול לגשת אליו ולבקש להיות בהרכב?"
כסף גדול יצא לך במכבי חיפה?
"ממש כמעט כלום, הכסף לא עניין אותי , הרצון שלי היה רק לשחק בהרכב, לתת על הדשא את הכול".
הבקשה שלו לעזוב לאחר העונה הזאת הפתיעה את שרף. "קיבלתי פנייה מדוביד להצטרף להפועל תל אביב. פניתי לשלמה, הוא ניסה לשכנע אותי להישאר במועדון. קיבלתי את השחרור, עברתי להפועל תל אביב. במשחק אימון נגד הפועל אזור נפצעתי למשך מספר שבועות. הכריש עלה עם הרכב מנצח שנתן הצגות ולא שיחקתי. ביקשתי משוויצר שלא יעשה לי בעיות ויאפשר לי לעזוב. הוא הסכים כמו גבר".
מאדום הוא עבר היישר לצהוב של מכבי תל אביב. "שמעון שנהר היה המאמן, הייתה עונה טובה מאוד שבסיומה נלחמנו על האליפות והפסדנו בחצי גמר הגביע לבית"ר ירושלים".
שנה לאחר מכן, בעונת 1986/7, הוא נקם בבית"ר וגם זכה בגביע על חשבון האקסית מחיפה. "היה גמר גביע מרתק ומלהיב . עברנו בדרך את הפועל תל אביב ואת בית"ר ירושלים, אותה ניצחנו בחצי 0:2. בגמר הובלנו 0:2, הם השוו והמשחק הלך להארכה. ארמלי כבש, דריקס השווה מול אבי רן, 3:3 והכרעה בפנדלים. סירבתי לבעוט, לא היה לי ביטחון מול רן שהכיר את הבעיטות שלי. עונה לפני כן החמצתי פנדל בחצי הגמר. ניצחנו בזכות פנדל של בני טבק".
לנבחרת הוא לא הוזמן. "אני לא יודע למה וגם לא עשיתי דבר כדי להיות שם. היום אני מתחרט, אני מרגיש שהפסדתי משהו חשוב שחסר לי עכשיו".
אתה חוזר למכבי חיפה, אבל טועם לראשונה את הפועל חיפה.
"חזרתי למכבי חיפה, לעונת 1987/8, עונה חלשה מאוד של פלייאוף תחתון שזכורה בשל הניצחון 0:10 על מכבי תל אביב. בעונה שלאחר מכן עברתי להפועל חיפה של איציק אנגלנדר בליגה הארצית, שם שיחקתי בעמדת הבלם".
אמציה לבקוביץ' החזיר אותו לפני עונת 1988/9, בה זכתה מכבי חיפה באליפות. "שיחקתי באותה עונה כבלם, עונה מצוינת שלי. בגמר הגביע שיחקנו נגד בית"ר ירושלים, ה-3:3 המפורסם עם הגול של עופר מזרחי. בדו קרב הפנדלים כבשתי , אבל בית"ר ניצחו. פנדלים עד היום הם הנקודה השחורה של מכבי חיפה. בסיום העונה חזרתי להפועל חיפה לארצית".
ה"רומן" הכי גדול שלו בכדורגל היה עם אלי אוחנה. "שנאתי את אוחנה והוא אותי. במשחקים נגד בית"ר שמרתי עליו בנוקשות מחרידה, הייתי בועט בו, אבל תמיד כמה שהשתדלתי נגדו ורציתי, אוחנה היה חלוץ גדול, היה מצליח להבקיע את השערים היפים שלו נגדי. אוכל להגיד שלא הייתה ואין שנאה כזאת".
ואז אתה חותם על חוזה בבית"ר ירושלים.
"חתמתי על חוזה תחת המאמן לופא קדוש לאחר ירידת הקבוצה לליגה הארצית. נכנסתי לחדר ההלבשה, אוחנה בדיוק שב לישראל מבראגה, פורטוגל. סובבתי את הגב כשהוא נכנס. הוא ניגש אלי ואמר לי 'שמע קרמר, כמה שאני שונא אותך, אני שמח שאתה כאן בבית"ר'. הפכנו מיד לחברים, באותה עונה בה עלינו חזרה, היינו בכל המשחקים באותו חדר בבתי המלון".
הוא חתם בבית"ר יחד עם גיורא אנטמן, וכשמשה דדש מעורב זה הרי חייב להיות פיקנטי. "הוזמנתי יחד עם אנטמן לקפה 'הבימה' לפגישה עם משה דדש ואברם לוי. הזמינו לי קפה, אנטמן נכנס ראשון לפגישה, ולפני שלגמתי את הקפה בתוך 5 דקות הוא יצא. אני נכנסתי למו"מ אחריו וגם אני יצאתי בתוך 5 דקות. נסענו באותו רכב חזרה לחיפה, בתוך שתיקה. אחרי נתניה אנטמן שאל אותי מה אני חושב על המו"מ. אמרתי לו שלמרות שיצאנו המומים, או שהחוזה שביקשנו נמוך והם הסכימו, או שהם מעריכים אותנו מקצועית. בסיום העונה, דדש שילם לנו כפי שהבטיח וכפי שדרשנו בפגישה".
והיה עוד מדדש. "לפני המשחק נגד הכח ר"ג דדש עמד לידי, הוא הריח מבושם אלוהי. שאלתי אותו על הבושם, ודדש אמר שאם לא נספוג שער אקבל את הבושם. עשינו תיקו בלי שערים, לאימון ביום שני הוא הגיע עם בקבוק עטוף חדש והעניק לי. שבוע לאחר מכן ראיתי עליו שעון רולקס יפהפה. שאלתי על השעון, ודדש בחיוך אמר לי, 'לך מפה מהר, קרמר".
הוא עזב את ירושלים אחרי העלייה ללאומית. "דרור קשטן מונה למאמן הקבוצה, לזכותו ייאמר כי הביא שחקן מצוין לעמדה שלי, סרגיי טרטיאק".
את הקריירה סיים בעירוני אשדוד. "ניסים בכר פנה אלי, באתי לדרום, עזרתי לקבוצה לעלות לליגה העליונה. ניסיתי מעט בדלית אל כרמל ומכבי עכו, אבל החלטתי שנגמר הסיפור, פרשתי מכדורגל פעיל".
איך סמי עופר לעומת קריית אליעזר?
"אומר לך כך - עדיין לא הייתי במשחק כדורגל באצטדיון סמי עופר. אני עובר ברכב כשהוא מצד ימין או שמאל שלי".