על אליפות, לא מדברים: הטור של דני דבורין על הפועל באר שבע

שלשום (א'), לאחר ניצחונה בליגה 0:2 על מכבי נתניה, התעלמה הפועל בארשבע מהשאלה האם תוכל להצהיר על כך שמטרתה היא זכייה באליפות ליגת העל.

ניתן להבין את כתבי הספורט שקיוו לקבל תשובה חיובית על שאלתם. באותה מידה ניתן להבין את המאמן אליניב ברדה, ואת שחקנו המצטיין רועי גורדנה, שהתחמקו ממתן תשובה לשאלה, כי האמת היא שאת קבוצת הפועל באר שבע מיותר לשאול מהי מטרתה.

מאז שלוש זכיותיה הרצופות בכתר, היא מצויה בצמרת ומשקיעה כמעט כל מאמץ אפשרי כדי לשוב ולכבוש אותו מדי עונה בעונה. גם את ריאל מדריד בספרד ואת מנצ'סטר סיטי באנגליה לא שואלים אם מטרתן היא זכייה באליפות.

העובדה שהפועל באר שבע רשמה הישג נפלא של עשרה ניצחונות ליגה רצופים, מדברת בעדה. מבחינתה הדבר החשוב ביותר הוא להישאר עם הרגליים על הקרקע, אחרת היא עלולה לאבד את הראש.

לעיתים נכון וראוי להישאר צנוע ולהביט אל מחזור המשחקים הקרוב ולא אל מעבר לכך. לכן אליניב ברדה גם לא יוצא מכליו מרוב התלהבות. בדיוק כמותו רועי גורדנה, שהבקיע, במיבצע נפלא, שער לרשת נתניה. היום רועי הוא משחקני העוגן של נציגת הנגב, ותרומתו לקבוצה היא מעבר לשער שכבש. דברים אלה אני מכוון ישירות לעברם של יוסי בניון ואלון חזן.

באר שבע היא אחת משלוש הגדולות של הליגה. בוודאי בהיותה מרחק של 4 נקודות בלבד ממכבי תל-אביב, חובה לראות בה בעלת סיכויים במירוץ אל המקום הראשון. אף אחד לא יכול להיות מופתע מהצלחותיה האחרונות. אחרי הכל עומד לרשותה סגל של שחקנים טובים, שכמעט כל אחד מהם יכול להיות שחקן הרכב בכל הקבוצות האחרות שבליגה.

מבלי לדבר עם ברדה, או עם גורדנה, אני משוכנע שהשניים חותרים לפיסגה, חושבים עליה, ושואפים להמשיך בריצתם המסחררת קדימה. פשוט אין להם צורך להכריז על כך - וטוב שכך.