"שלמה שרף אמר לי 'בכדוריד יכתבו עליך שתי שורות בעיתון'"

"שלמה שרף הגיע לאמן את מכבי חיפה בעונת 1983/4, אני שיחקתי בהפועל חיפה בליגה השנייה. שרף ביקש לצרף אותי למכבי חיפה כשוער ראשון. בעמדת יו"ר הוועדה המקצועית והניהול עמד שם בלם העבר יוחנן וולך. הוא הטיל וטו גורף על המהלך, וולך טען, בצדק גמור, כי יש בקבוצת הנוער במועדון שוער מצטיין בשם אבי רן, שוער איכותי שצריך לתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו בין קורות הקבוצה הבוגרת. המהלך הצליח, אבי רן קיבל את החולצה וההמשך ידוע".

ומה המחשבה שלך על אבי רן?

"בהחלט. הוא היה שוער ענק, ביכולת ובאישיות שלו. הייתי מעריץ גדול של אבי רן, ראיתי אותו משחק ומחאתי לו כפיים, אהבתי את הפגישות והשיחות איתו. תאונת השייט בכנרת בה מצא את מותו כאבה לי מאוד, היה לי עצוב".

אז הנצחת אותו בצורה מיוחדת.

"יש לי שני בנים מנישואים ראשונים, עומר ואבירן, קראתי לבן הקטן על שמו. אבא שלו, משה רן, היה הסנדק בברית המילה של הבן שלי".

אריה חביב נולד בתאריך ב-9 ביוני 1956. "אבא ישראל ואמא לונה, שניהם ז"ל, נולדו בטורקיה ועלו לישראל ב- 1949, תחילה למחנה עולים בלוד ומשם ליהוד. אני הקטן מבין שלושה ילדים. עומר ואבירן נולדו מנישואי הראשונים, ויש לי שתי בנות מנישואיי לאסנת, המלאך שלי. שתי נסיכות, עדי בת ה-22 תלמידה באוניברסיטה בירושלים וליהי בת 16 וחצי בתיכון. לבנים שלי יש להקה בשם 'גרייט משין' כבר 20 שנים, זה עסק משלהם. יש לי ארבעה נכדים, שתי בנות ושני בנים".

הוא מתגורר במודיעין, עובד בעסק משפחתי: "אני חי אורח חיים בריא עם תוספי בריאות של חברת צמח החיים ו-ValeoPro כבר 7 שנים".

הרומן שלו עם הכדורגל החל, כמו כולם, בשכונה. "התחלתי בהפועל יהוד בנערים כחלוץ, אבל באחד האימונים נפצעתי בקרסול, זה לא התאים לי ועזבתי את הכדורגל למשך שנתיים וחצי".

משם הפך לשחקן כדוריד מצטיין. "שיחקתי כדוריד בהפועל יהוד, הצטיינתי בתפקיד השוטר, ניתור גבוה וזריקה חזקה. יורם אוברקוביץ' ראה אותי והביא אותי אל יוסי שטרק בהפועל הרצליה, שהייתה אז אימפריה בכדוריד. הכוכב עקיבא לפלר עזב אז לאירופה. שיחקתי בנוער של הפועל יהוד לשם חזרתי כשוער, בימי חמישי הגעתי למשחקי האימון של יהוד להחזיר כדורים כדי לקבל כרטיס כניסה למשחק השבת. לא עברתי עדיין להפועל הרצליה כדוריד, אבל המשכתי לשחק בקבוצת סביון".

שאול אלבוכר נתן לו את אפודת השוער ביהוד. "הפועל יהוד נאבקה על כרטיס העליה לליגה הלאומית בליגה א' דרום. ההנהלה ביקשה מאלבוכר לתת לי להיות השוער הפותח בשלושת המשחקים האחרונים. ניצחנו שלוש פעמים 0:1 ועלינו לליגה העליונה".

ב-1976 הגיע לעמדת המאמן שלמה שרף. ספר על השיחה שלכם.

"שטרק מהרצליה לחץ עלי לחתום בקבוצת הכדוריד. שרף נפגש איתי כמאמן הפועל יהוד. הסברתי לו את המצב בכדוריד וגם את העובדה שאני רוצה לשחק ולא לשבת על הספסל. שרף הבהיר לי 'בכדוריד יכתבו עליך שתי שורות בעמוד הספורט לפני הסוף ליד התוצאה. בכדורגל תהיה כוכב בדף הראשון. בוא ננסה, תחשוב בבית ותן לי מחר תשובה'. בלילה חשבתי, החלטתי שאני הולך על הכדורגל, מכאן הכול התחיל. צבי רוזן השחקן לקח אותי תחת חסותו, תמך בי, שוחח איתי המון והבהיר לי כי יש לי הכול לקראת הפיכתי לשוער נבחרת ישראל. במשחקים הוא נתן לי את הביטחון, כמו גם דוד קרקו והקפטן הנערץ שאול ששון, שהיה כמו אבא של השחקנים האחרים".

כשאומרים "הפועל יהוד" מתכוונים לבונקר המפורסם.

"הליגה הייתה אז של שתי נקודות לניצחון, ותיקו שווה נקודה אחת. היה ברור לנו כי אם נעשה הרבה תוצאות תיקו, נישאר בליגה העליונה. אני הייתי הפיבוט בהגנה, ועם חבורת לוחמים ומאמן כמו שלמה שרף עשינו קו מז'ינו. אם כבשנו שער יתרון, שאלנו נגד מי אנחנו בשבוע הבא, היה ברור שלא נפסיד. בעונה הראשונה בליגה העליונה עשינו 19 תוצאות תיקו".

כמו לכל שחקן אז, גם לו היה סיפור עם מוטל'ה שפיגלר. "הפועל יהוד שיחקה בחוץ נגד מכבי נתניה. שפיגלר אמר לי לפני בעיטת קרן כי הוא יכניע אותי. עניתי לו בכעס שאני לא עושה לו חשבון, אותי הוא לא יכניע, וכך היה. בסיום המשחק שפיגלר לחץ לי את היד ואמר לרוזן ושרף כי יש להם בשער טאלנט - 'תגדלו אותו להיות הצלחה בין הקורות'".

כוכב אחר של נתניה דווקא כבש נגדו לא מעט. "עודד מכנס היה מבחינתי פאר של חלוץ, שחקן מעולה ודמות ענקית עם יכולות מדהימות. במשחק בנתניה הוא כבש מולי ארבעה שערים, כולל פנדל בדקה ה-90 שלו שבעט, הדפתי לקורה וחזר אליו ואז בעט לפינה השניה והכניע אותי. הוא לא ריחם עלי, כבש נגדי כמעט בכל משחק, ענק בזמנו שאין היום כמוהו".

מכנס מתאר: "אני זוכר מצוין את ארבעת השערים לרשת של חביב, שהיה אז שוער נבחרת ישראל, אחד הטובים בליגה. כבשתי ארבעה שערים גם לרשת של יוסי מזרחי מבית"ר ירושלים, אני היחיד שכבש רביעייה לרשת של שני שוערי נבחרת ישראל באותה תקופה".

אז אריה, בוא נדבר באמת על הנבחרת.

"אחרי מוקדמות גביע העולם 1978 וההפסד בסיאול לדרום קוריאה, מונה עמנואל שפר למאמן הלאומי אחרי שווייצר. המשחק הראשון שלי היה בבלומפילד, בניצחון על דנמרק 0:2. סורינוב סיים את דרכו והשוערים בנבחרת היו עמנואל שוורץ, יוסי מזרחי ואני. שיחקתי במספר משחקים בקדם אולימפי ונכנסתי לחמש דקות נגד ספרד במורסיה, במקום מזרחי שהיה מעולה. ספגתי בסיום גול משווה, 1:1. סיימתי את דרכי כשוער הנבחרת הלאומית לאחר מוקדמות מונדיאל 1986, במשחק ברמת גן נגד ניו-זילנד, ניצחנו 0:3".

ואז מתחיל עידן אבי רן בין הקורות.

"נכון, אבי רן החליף אותי כשוער ראשון בנבחרת. המאמן יוסף מרימוביץ' ביקש להתחיל להריץ את בוני גינצבורג, בצדק מבחינת בוני, אבל המלצתי לו לראות את אבי בשבת במכבי חיפה. הוא ראה והזמין את אבי, שכבר במשחק הראשון אחרי המוקדמות למונדיאל פתח בנבחרת נגד סקוטלנד במשחק ידידות. ישבתי בטריבונה, קיבלתי צמרמורת מהיכולת שלו. הייתי המעריץ הגדול של מי שסומן להפוך לשוער הגדול ביותר בכדורגל הישראלי".

ספר קצת על ההווי החברתי בנבחרת.

"היינו עם שפר במחנה אימונים בגרמניה. יצאנו ליום קניות בבאדן באדן. האופנה אז הייתה לרכוש מגפי בוקרים גבוהים. כולנו קנינו, מושיקו גריאני ביקש מגפיים מספר 36. אחריו השוער אפרים ויימן ז"ל ביקש מספר 56. שלום אביטן פרץ בצחוק והציע לגריאני לתפור מהמגפיים של ויימן חליפה, לקול הצחוק שהיה בחנות".

רגע השיא ביהוד היה, כמובן, זכיה בגביע המדינה 1982. "עברנו בדרך שלושה משחקי גמר, הדחנו את מכבי תל אביב ואת מכבי חיפה במשחקים כפולים אחרי תוצאות תיקו. בחצי הגמר עברנו את בית"ר ירושלים בתוצאה האהובה עלינו, 0:1. בגמר המתינה לנו הפועל תל אביב של בז'רנו, דרייפוס , יאנקה, זאנה, סיני, טורק ואחרים. היינו בבית המלון ברמת אביב ערב הגמר, שם התאכסנה גם הפועל תל אביב. ללובי הגיע ראש העיר סעדיה חתוכה והבטיח בקול רם מענק גביע לכל שחקן של חצי מיליון שקלים, לאריה חביב מיליון שקלים. שחקני הפועל תל אביב נהיו חיוורים כששמעו על הסכום המטורף.

"הייתי פצוע לפני המשחק בשריר הארבע ראשי ברגל שמאל. קיבלתי שתי זריקות לפני המשחק, ועוד שתי זריקות בהפסקה. זה היה המשחק היחיד בו אמא שלי ראתה אותי משחק (אבא שלי ישראל ראה אותי פעם אחת, נפצעתי ושכבתי פצוע על הדשא והוא ונלחץ מאוד ולכן לא הגיע יותר למשחקים). ניצחנו בגמר 0:1 מהגול של שלום רוקבן".

את הכסף שהבטיח חתוכה קיבלתם?

"ממש לא, זאת הייתה אמירה להלחיץ את שחקני הפועל תל אביב".

כלכלית הכדורגל עזר לך?

"כסף גדול לא. בהפועל יהוד הבטיחו לי דירה תמורת חוזה ארוך טווח, אבל את רוב הסכום אני שילמתי מכיסי. גם בהפועל חיפה הצ'קים חזרו, אלי שגב שהיה חתום עליהם בא הביתה אלי כדי שאבטל את צו אי היציאה שלו לחו"ל, הבטיח לשלם ולא ראיתי אותו יותר. את מה שהיה לי עשיתי בזיעת אפי".

הפועל יהוד יורדת ליגה, אתה מבקש לעזוב.

"בתום עונת 1983/4 יהוד ירדה לארצית מהמקום האחרון בטבלה. הייתה לי פגישה עם עופר, הבן של סעדיה חתוכה, ועם המאמן זאב זלצר שהגיע לתקופת אימון קצרה. המסר שהועבר לי היה 'אתה לא משוחרר, הורדת את הקבוצה, אתה תעלה אותה'. לקחתי את הרגליים, הכנסתי טופס הסגר והתחלתי להתאמן בהפועל פתח תקווה. ליהוד הגיעו יצחק שום ויאיר לויטה מהפועל כפר סבא, ביקשו לבדוק על שחקנים לרכישה ואז הציעו להם אותי. עברתי לכפר סבא, ומשם למכבי נתניה של הבעלים יצחק תשובה, שיחקתי שנתיים בהרכב, הייתי שוב שוער הנבחרת".

כאן דברים החלו ללכת הפוך.

"פתחתי חנות בגדים בקניון רמת גן, היו לי איחורים לאימונים, קיבלתי קנסות כספיים. למכבי נתניה הגיע השוער קובי בלדב, אני ירדתי לספסל. כשבלדב נפצע בעצם הלחי ונעדר מספר שבועות חזרתי להרכב והצטיינתי. זלצר העדיף להחזיר את קובי לשער למרות היכולת הטובה שלי ובהיותי שוער נבחרת. הלכתי לתשובה ולזלצר, ביקשתי לעזוב את נתניה, הפועל חיפה רכשה אותי".

אכזבה במשחק האחרון שמנע עלייה ללאומית.

"עונת 1987/8 הייתה תחת המאמן רוני דורה. במחזור האחרון נגד מכבי יבנה לא שיחקתי בשל חמישה כרטיסים צהובים, כשהשופט רחמים דינצ'י הוציא את הכרטיס החמישי במשחק לפני, תחנונים שלי לא עזרו. היינו זקוקים לניצחון על מכבי יבנה, אבל הפסדנו ואת הכרטיס לליגה העליונה לקחה הפועל טבריה".

מעברים להפועל תל אביב ובית"ר ירושלים טורפדו ברגע האחרון. "היה לי הסכם עם ניסן ניסנוב, החוזה היה סגור, אבל בז'רנו שהיה מאוד דומיננטי בהפועל לא היה מוכן, הוא העדיף את אריה אלטר כשוער. סגרתי חוזה בבית"ר עם בני נחמיה, אבל דרור קשטן ז"ל העדיף עלי את בוני גינצבורג".

אחרי הפועל חיפה יצחק שום הביא אותו לבית"ר תל אביב. "הבהרתי להפועל חיפה כי אני לא מתכוון להמשיך לשחק בליגה השנייה, עברתי אל שום וארצי בן יעקב בבית"ר תל אביב. היינו בפלייאוף העליון, כדורגל מהנה והתקפי. הפסדנו בחצי גמר הגביע 1989 לבית"ר ירושלים 0:1 ובגמר גביע הטוטו להפועל פתח תקווה, 2:4. אחרי שנתיים החוזה שלי לא חודש ע"י המועדון, עברתי לשחק עונה אחת בהפועל חדרה שאותה אימן אלי השריף כהן".

למשחקי כדורגל ונבחרת ישראל אתה הולך?

"משחקי כדורגל ישראלי אני לא רואה למעלה מ-20 שנים. למשחקי נבחרת ישראל הפסקתי להגיע לפני 10 שנים, ההתאחדות לכדורגל עצרה את העברת כרטיס הכניסה שלי לידיים שלי במשרדי ההתאחדות, שולחים אותי לדוחק ולהמולה בקופות. אני שיחקתי למעלה מעשר שנים בנבחרת, אין אצלנו כבוד לשחקני עבר כמו באירופה".

הקריירה שלו הסתיימה בנדודים נוספים. "אחרי הפועל חדרה קיבלתי מג'ו קוט חברי מאילת הצעה לשחק בהפועל אילת, לקדם את הכדורגל ולהעפיל לליגות גבוהות יותר, אבל אחרי מספר שנים, בעקבות משבר משפחתי (גירושים) עזבתי את אילת. עברתי לשחק במכבי יהוד, בשביל הכיף, ממש כדי להתפרק מההרגשה הלא טובה שלי. במכבי יהוד החלטתי לפרוש מכדורגל. אני מסתובב מדי פעם ביהוד, הוותיקים זוכרים ומכירים אותי, אבל הדור הצעיר, הוא זה שעליו נאמר שלא ידע את יוסף".

חזרה ליהוד. האוהד הכי נאמן שלכם היה שלומי שבת.

"הפועל יהוד זרמה בדמו של שלומי שבת, הוא נסע איתנו לכל משחק, היום אני והמשפחה המעריצים הכי נאמנים של שבת כזמר. היו לנו שחקנים נהדרים, לא סתם מכבי תל אביב לקחה אליה את ישראל ששון ואיציק בלחסן".

כרטיסים אדומים כשוער?

"שיחקנו נגד מכבי פתח תקווה, דורון רבינזון בעט לי בגב, הסתובבתי כאילו לתת לו בוקס, הוא נפל והתחיל לצרוח, השופט יאיר טילינגר הרחיק אותי. גם אלי כהן קוקוס בעט בי, החזרתי לו בעיטה ומיד נשלף האדום".

גול בלתי נשכח?

"שיחקנו בשכונה נגד בני יהודה, אהוד בן טובים בעט כדור רעם מ-25 מטר שנכנס אל בין חיבורי הקורות. גול מטורף, מחאתי לו כפיים וחיבקתי אותו, בקבוצה מאוד כעסו על המהלך הזה".