נפילות בשטח פתוח: השבוע שיכריע אם מכבי תל אביב נכנעה לבינוניות

אולימפיאקוס התייצבה שלשום למשחק קליל לכאורה מול אלבה ברלין ללא שלושה משחקני הפנים הבכירים שלה, ונקלעה לפיגור ביתי מפתיע. מוזס רייט, שחתם בשורותיה רק לפני שבוע והספיק להתאמן עם קבוצתו החדשה פעם אחת בלבד, להט בהופעת הבכורה שלו ביורוליג וקלע 15 נקודות.

הפועל תל אביב יצאה באותה שעה למשחק מפתח בבדאלונה. דווקא באולם שבו הודחה אשתקד מהיורוקאפ, היא טסה ליתרון אסטרונומי, ניצחה והתקרבה להבטחת הכרטיס האוטומטי לרבע הגמר. ה-MVP שלה היה וויל קאמינגס, שהגיע לפני חודש וחצי כגיבוי לג'ייקובן בראון, וקלע 19 נקודות במשחקם המשותף הראשון.

גם הפועל ירושלים עשתה אמש צעד משמעותי לעבר רבע הגמר - בליגת האלופות. היא שלטה באזור הצבע ונהנתה מ-71.9 אחוזים אסטרונומיים לשתי נקודות בבלגרד מול קרשיאקה. ג'אקורי וויליאמס, שהובא לפני שבועיים וחצי בחילוף כפוי על חשבון מוריס אנדור, דייק ב-7 מ-7.

שלושה משחקים. שלושה מפעלים אירופיים שונים. שלוש דוגמאות אקראיות למראה. שלוש מנצחות, כל אחת ברמתה וכל אחת עם שאיפותיה. לשלושת המקרים הללו הייתה נקודה משותפת: מצטרף טרי, שלא נכלל בתוכניות המקוריות, התעלה ברגע האמת וניפק תרומה מהותית בדרך לניצחון חשוב.

ביום רביעי בשעה 19:00 ייסגר חלון ההעברות ביורוליג, והקבוצות לא יוכלו לרשום עוד שחקנים חדשים עד תום העונה. רובן המכריע היו פעילות בשבועות האחרונים בתיקונים ושפצורים, והחתימו כ-25 זרים ומקומיים, משמעותיים יותר, הרבה יותר וגם פחות. בין המעטות שלא היו פעילות בשוק אפשר למצוא את ריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן מינכן, שמלכתחילה נהנו מסגלים עמוקים של 16 שחקנים לפחות, את מונאקו - ואת מכבי תל אביב.

לצהובים, בעונתו הראשונה של אבי אבן כמנהל מקצועי, לא הייתה עבודה רבה בקיץ האחרון. את המשימות העיקריות הם השלימו עוד לפני שירדו בפעם האחרונה מהמגרש; הארכות החוזים של לורנזו בראון, ווייד בולדווין ובונזי קולסון, תוך כדי עונת השיא בקריירה שלהם, היו בגדר הישג ממשי ולא מובן מאליו - ובמועדון נדרשו לאתר את הסנט שחסר לדולר ולמצוא את המעט שהפריד בינם לבין הפיינל פור: לשדרג את הקו הקדמי, ולהעמיק את הקו האחורי.

אלא שהשימוש במילה "העמקה" הוא קצת בעייתי. אחרי הסגירה המוקדמת עם תמיר בלאט, סאגת הביטוח הרפואי של בראיין אנגולה והסחבת הממושכת באיתור מחליפיהם של ג'רל מרטין ואלכס פויתרס - הופיעה הקבוצה לעונה החדשה בגירסה רזה יותר מזו שהייתה לה אשתקד; עם ישראלי אחד פחות (לא הוחתם מחליף לגיא פניני הפורש, באקט שהשפיע רק על המצב בליגת העל) ובעיקר עם זר אחד פחות. המחשבה מאחורי הצעד הייתה שלאור ההיצע הדל כביכול, ייתכן שעדיף להמתין ולזהות תוך כדי תנועה את נקודות התורפה שדורשות תיקון.

התיקון הזה לא הגיע, אף שיש לא מעט מה לתקן. בשבוע הראשון של אוקטובר, בעקבות פציעתו של בולדווין, עסקו במועדון במאמצים להנחית במהירות גארד מחליף. הם התעניינו באיפה לונדברג (שמעמדו בווירטוס בולוניה לא נראה יציב באותם ימים) ושבו לאופציית דריל מייקון, אבל פחות מ-36 שעות אחרי הניצחון המרשים על פרטיזן בלגרד במחזור הפתיחה פרצה המלחמה וטרפה את הקלפים.

ברגע שהתבררו ממדי טבח השבת השחורה והשפעותיהם על ישראל, היה ברור שהמציאות השתנתה לחלוטין. הזרים עזבו את הארץ, הקבוצה עברה לארח בבלגרד וכל המחשבות על רכש נגוזו מבלי שאיש יצטרך בכלל לומר זאת. אחר כך הגיע משבר הקיצוץ בשכר, אבל עם הזמן התברר שלא הכל שחור. לאחר מרד השחקנים, ולאור הפיצוי שהגיע/יגיע מהמדינה, נראה כי העננה הזו התפזרה והוסרה; ובנוגע לקושי להנחית זרים חדשים במדינה מוכת מלחמה - הוכיחו היריבות המושבעות של מכבי בצמרת הליגה שמדובר דווקא במשימה אפשרית.

יותר משני שלישים מהעונה הסדירה ביורוליג כבר עברו וחלפו, ואפשר כבר לקבוע שאף אחד מהזרים החדשים - חסיאל ריברו, ג'יימס ווב ובעיקר אנטוניוס קליבלנד - לא הביא את הבשורה ולא הצליח לשדרג בשום צורה את קודמיהם (שגם הם לא היו הצלחה מסחררת). המילה המעליבה "פלופ" לא תהיה מנותקת מהמציאות במקרים שלהם. הנתונים שהוצגו בתרשים ממחישים את הדמיון הכמעט מוחלט בין הטריו של 2022/23 לטריו של 2023/24, אבל צריך להוסיף לו אלמנט נוסף: בעונה שעברה היו גם אוסטין הולינס ואחריו ג'יילן אדאמס (ומפעם לפעם, שומו שמיים, אפילו סולימאן בריימו), כך שהשמיכה הייתה ארוכה יותר.

ווב מצא לאחרונה את מקומו ברוטציה, והחל להמציא את עצמו מחדש. זו הפעם השנייה, אגב, שזה קרה לו. גל חיובי דומה היה לו במחצית הראשונה של דצמבר, ואחריו הוא נעלם עד שחזר לחיים בשבוע האחרון, כשהיה חלק מהחמישייה המוצלחת ביותר מול פנאתינייקוס וריאל מדריד. 18 הנקודות שקלע שלשום היו שיא עונתי עבורו, אחרי חודש וחצי שבו לא פגע בדאבל פיגרס. ועדיין, גם עליו נגזר להיות כנראה שחקן משלים, באופן לא מפתיע, משום שזה היה תפקידו גם בוולנסיה. ספק אם יתפוס את המשבצת הבכירה בעמדה הכי בעייתית בקבוצה - הפאוור פורוורד - ולכן, ג'ייק כהן ורומן סורקין הם אלה שפותחים בדרך כלל בחמישייה.

ריברו הפך בפועל לשלישי ברביעיית הגבוהים המובילה, אחרי סורקין וג'וש ניבו. הוא מצליח לנפק הופעה חיובית מעת לעת (או שמא יש לומר: פעם באף פעם), בעיקר בהתקפה, אבל אינו מגיע לנתח דו-ספרתי של נקודות כבר 14 משחקים ברציפות, ולא קטף יותר משלושה ריבאונדים בשבע הופעותיו האחרונות ביורוליג.

השניים הללו עוד לפחות קיימים מבחינה מקצועית. קליבלנד נמחק לחלוטין; קבלת ההחלטות שלו בהתקפה לקתה בחסר מהרגע הראשון, והטיקט ההגנתי שהביא איתו לכאורה לא בא לידי ביטוי, כשהסתבך פעם אחר פעם בעבירות. אשתקד, כשהצהובים נכשלו עם הולינס והיליארד, הם צירפו את ג'יילן אדאמס וקיבלו ממנו 6.7 נקודות למשחק ביורוליג, עד שנפצע.

השחקן הזה, בעמדות 2 ו-3, שיוכל להשלים את הגארדים המובילים - לשחק לצידם וגם במקומם (לדוגמה, בימים שבהם בראון פוגע ב-2 מ-15 מהשדה, כמו השבוע במדריד) - הוא זה שהכי חסר למכבי.

כדי להבין כמה הנציגה הישראלית קצרה ביחס לקבוצות היורוליג האחרות, בחנו את הנתונים של השחקנים במקומות 12-8 ברוטציה. צריך לומר מראש שלא מדובר במדע מדויק: הממוצעים מתייחסים רק למשחקים שבהם כל אחד שותף, ועל סקאלת הזמן יש סטיות ושינויים שנגזרים מפציעות, החתמות חדשות, שחקנים אחרים שעוזבים, מאמנים שמתחלפים ועוד. אבל אחרי 24 מחזורים, אפשר בהחלט לזהות את המגמה.

השביעייה הראשונה של עודד קטש היא מובהקת וברורה: בראון, בולדווין, קולסון וניבו לא רק פותחים תמיד בחמישייה, אלא גם מקבלים הכי הרבה דקות; אחריהם במכסת הזמן על הפרקט נמצאים תמיר בלאט וסורקין, ואליהם הצטרף ווב. השחקנים ש"הועלו על הגריל" במסגרת הבדיקה הם ריברו (15:43 דקות למשחק), דיברתולומיאו (15:17), קליבלנד (11:43), כהן (9:51) ורפי מנקו (8:19).

מבחינת דקות המשחק, חמישיית המחליפים הזו מדורגת במקומות 13-10 בהשוואה לשחקנים שבמעמד המקביל בקבוצות האחרות; היא עומדת על 21.1 נקודות משותפות בממוצע (מקום 13 ביורוליג); ואם נטען - כנראה בצדק - שתרומתם של שחקנים משלימים שכאלה לא אמורה להיות מתורגמת בהכרח בטור הקליעות, אז המדד המשוקלל של החמישה עומד על 18.3 לערב. וילרבאן (15.4) והיריבה הערב, באסקוניה (12), הן היחידות שמקבלות פחות משחקנים 12-8 בשרשרת המזון שלהן.

המספרים והסיפורים הללו מתנקזים לשורה התחתונה הפשוטה: התלות של מכבי תל אביב בכוכביה רק הלכה והעמיקה לאור הכישלון המתמשך שלה בקיץ החולף. בעונה "נורמלית", לא מן הנמנע ששינוי כלשהו היה נעשה כבר. כעת, כשהדדליין כבר מעבר לפינה, האינדיקציות מלמדות על כך שהצהובים אינם פעילים כלל בשוק. לא מתעניינים, לא פונים ולא בודקים. בששת הימים שנותרו, יתברר אם הם השלימו באופן סופי עם הבינוניות שמייצגים הזרים החדשים שלהם.