הגיל הממוצע לפרישה מליגת ה-NBA הוא נמוך במיוחד ועומד על 28, והחציון עומד על קצת מתחת ל-34, עניין שמותיר את רוב השחקנים ללא תעסוקה שהולמת את כישוריהם בגיל יחסית צעיר. לכן הליגה פיתחה מערכת פנסיונית מבוססת תמריצים, שמיטיבה עם שחקנים שהשלימו עשור של כדורסל פעיל ב-NBA והעדפה למשיכת הכספים בגיל מאוחר, ככל שיוכלו לעמוד בכך. ההכנסה החודשית לשחקנים לשעבר בגילאי 50 ומעלה היא כ-800 דולר לכל שנה שבה שיחק. כמו כן, השלמת 10 שנות משחק מעניקה לשחקנים את חבילת הפנסיה הנרחבת ביותר. לצערו של טוני סנל, חסרה לו עוד עונה אחת בלבד כדי להשלים עשור ב-NBA.
סנל בן ה-32 משחק בשנתיים האחרונות במדי קבוצת הבת של בוסטון סלטיקס וסיכוייו לקבל חוזה בקבוצה קלושים. הוא התפרסם בשנים האחרונות בתור שחקן ה-NBA הראשון עם אוטיזם, אבחנה שגילה לאחר ששני בניו אובחנו עם תסמינים. לאורך הקריירה הוא העמיד ממוצעים של 6.1 נקודות ו-2.3 ריבאונדים ונודע בעיקר בתור שחקן הגנה ורסטילי.
סנל, שהרוויח מעל ל-50 מיליון דולר בקריירה עד כה, הציב לעצמו מטרה להשלים את העונה האחרונה הנצרכת, שתבטיח לו פנסיה שנתית בגובה 215 אלף דולר לצד ביטוח רפואי לאשתו ולילדיו לכל החיים, ושם התמריץ העיקרי שלו - הדאגה לעתיד ילדיו. "כמובן שאני רוצה לחזור ולשחק", אמר היום בראיון לרשת Yahoo Sports, "אבל יש לי מטרה גדולה יותר עכשיו זה כבר לא קשור אליי. זה בשביל הבנים שלי".
על מנת להבטיח תנאים פנסיוניים אלו הוא יהיה חייב לחתום על חוזה עד לסיום העונה הנוכחית קבוצת NBA לא יאוחר מיום שישי הקרוב. מדובר באתגר לא פשוט בכלל.
כשחושבים על הנסיבות שלו קשה להאמין שיוחתם בפרק זמן זה, ומצד שני חשוב לזכור שמדובר בליגה שחיה מפעולות אמוציונליות. לדוגמה, ההחתמה של תנאסיס אנטטוקומפו במילווקי הבטיחה את ההישארות של אחיו כוכב העל יאניס בקבוצה, או הבחירה הסמלית באיזייאה אוסטין, שסובל מתסמונת מורפן, בדראפט של 2014 בידיעה שלא יוכל לשחק בליגה. ויש גם את ההישארות של בובאן מריאנוביץ' בליגה לצרכי מורל ולא כדורסל.
הסיפור של סנל והנוכחות שלו בחדר ההלבשה יעבירו מסר חשוב לכל ילד בעולם, עם ובלי אוטיזם, שהשמיים הם הגבול. בליגה שמתפארת בפעילויות לרווחת הקהילה, ובהיעדר קבוצה שתעשה זאת, החתמה סימבולית שתבטיח לו את התנאים הפנסיוניים שיעניקו לבנים שלו את היכולות לקבל את הטיפול הראוי יכולה להיות פעולה נהדרת. לא רק בגלל שמדובר במהלך יח"צני מצוין, אלא שזה גם הדבר הנכון לעשות. מחזיקים לו אצבעות.