מכבי חיפה תגיע מחר (ד') לאיצטדיון טרנר, בידיעה שאם הפועל כפר סבא עשתה לה חיים קשים בגביע, מול הפועל באר שבע זה יכול להיות עוד יותר קשה.
האלופה היא העונה סיפור בפני עצמו, שהחל עם מינויו של מסאי דגו למאמנה, והמשיך לפני ימים מעטים עם שיחרורו של צ'ארון שרי לליגה ההולנדית. לא פשוט לוותר על כדורגלן ברמתו של שרי, שהוא ליבה הפועם של חיפה, הגם שהעונה לא בדיוק היה בשיא יכולתו.
כל אלה ודאי לא מעניינה של הפועל באר שבע. עבורה מדובר בהזדמנות לצמצם פערים, ואם היא עדיין רואה עצמה כמי שיכולה להיאבק על התואר, זה בדיוק הרגע שבו תפגוש בירוקים. מכאן גם העניין הרב שיש בעימות החזיתי ביניהן.
לא סתם הזכרתי בראשית דברי את החוויה הקשה שעברה על מכבי חיפה לפני יומיים. היא נזקקה ל־120 דקות כדי לנצח 3:6 את הפועל כפר סבא שבתחתית טבלת הליגה הלאומית. וזה לא רק שחיפה ניצחה רק לאחר שעתיים של כדורגל, אלא העובדה שספגה שלושה שערים. נתון כזה צריך להדיר שינה מעיניו של דגו.
מהעבר השני, ברור שאליניב ברדה צריך להתייחס לחיפה כאל משוכה שתיתבע משחקניו להיות טובים יותר מכפי שהיו, גם כאשר שיפרו את מעמדם בטבלה בזכות ריצה מרשימה של ניצחונות רצופים. אני נזהר מאוד מלקבוע נחרצות שהמשחק הזה הוא כמעט קריטי עבור הפועל באר שבע, אך לא עבור מכבי חיפה. אולם כאשר הפער בין השתיים הוא בן תשע נקודות, זוהי לפחות תחושה שיש לה כנראה על מה להסתמך.
מכבי חיפה עומדת לראשונה בליגה למבחן צ'ארון שרי. למזלה היא החזירה העונה הביתה את ליאור רפאלוב. הוא ההוכחה הקלאסית לכך שכדורגל יש לשחק עם הראש, עם הלב, ועם הרגליים.